Be like snow, beautiful but cold-12+13

"מישל חושבת שאתה אוהב אותי" חזרתי על עצמי שוב כשהוא לא הגיב.
"אז מישל טועה" ענה אחרי זמן ממושך.
"אני יודעת" אמרתי בשקט.
"אני אוהב אותה" המשיך, כאילו שלא ידעתי את זה.
"גם את זה אני יודעת" נאנחתי.
"אז מה הבעיה?" לא הבין לאן אני חותרת.
"הבעיה היא שנמאס לי להסתיר את זה ממנה, אני לא יכולה לשקר לה בפנים".
"אבל אני לא מוכן לספר לה עדיין" הסביר את הצד שלו.
"אני יודעת אבל זה לא פייר שאני באמצע של כל העניין הזה" הסברתי לו.
"אני מצטער" אמר, והבנתי שעמדתו לא תשתנה.
"אני מפריעה?" לפתע נפתחה הדלת ודניאל הציצה אלינו.
"בכלל לא" חייך אליה חיוך מזויף ויצא מהדלת.
"מה זה היה?" שאלה דניאל כשניק כבר לא היה בחדר, והתיישבה לצידי על מיטתו.
"משום מה מינו אותי לאחראית אהבה, זאתי שמעולם לא זכתה לה" אמרתי במעומעם.
"ספרי לי על זה.." אמרה דניאל,  שאהבה מישהו ולא היה ברור אם הוא רוצה אותה או לא, מה שהיה ברור הוא שהייתה לו חברה.
"שמעי לפחות את זכית לאהוב מישהו!" ריחמתי על עצמי, איך זה שאני בת 16 ומעולם לא היה לי אפילו קראש אחד?!
"לאהוב מישהו זה זכות רק אם הוא אוהב אותך בחזרה, ואתם יכולים להיות ביחד. אחרת זה כבר נקרא נטל ולא זכות" אמרה דניאל, אילו רק ידעתי אז כמה המילים האלה ישפיעו עליי בעתיד…
הרהרתי במילותייה, אולי היא צודקת, אבל הכל זאת הרגשתי רחמים עצמיים. לפי דעתי עדיף לחוות חווית אהבה, זה נותן אקשן בחיים, גם אם זה לא דו צדדי, לא הדדי. הכל עדיף על חיים משעממים כמו שלי…
"מפריע?" שאל לוקאס, לא שמעתי אותו נכנס בכלל.
"לא, סתם הערת את סנואט מהחלומות בהקיץ הרגילים שלה" צחקה דניאל ונתנה לי מרפקיה קטנה שהתלוותה לה צחקוק וחיוך חברי.
"אכפת לכם אם אני אצטרף? משעמם עם כולם.." הסביר את עצמו.
"בוא" חייכתי אליו ופיניתי לו מקום לידי על המיטה.
"על מה דיברתן?" שאל אחרי שהתמקם.
"כלום" ענינו ביחד.
"נשמע מעניין" גיכח.
"כן אה?" אמרה דניאל, היא התפדחה מעט.
היה שקט מביך, וידעתי בדיוק איך לשנות אותו.
"אתה חייב לי הסברים" הסתכלתי אליו, הוא לא הבין מה אני רוצה. "סיוטים?" המשכתי.
"אה זה?" שפשף את עורפו.
"כן זה" חיקתה אותו דניאל.
"מה גם היא יודעת?" הפנה את השאליה אליי אך הסתכל על דניאל.
"מצטערת היא יודעת עליי הכל ו" ניסיתי להסביר את עצמי ללא הצלחה..
"אל תדאגי. גם ניק יודע על כל דבר שקורה בחיי." קטע אותי, "כמעט" הוסיף. מעניין מה הוא מסתיר ממנו, מה זה ה'כמעט' הזה, דניאל יודעת עלי הכל כולל הכל- בלי 'כמעטים'! אבל מצד שני, דניאל היא לא ניק… וניק לא חזק בלשמור סודות. כנראה זה משהו סודי ביותר…
"סנואו" אמרה דניאל והקליקה את אצבעותיה.
"מה" היתממתי.
"שוב פעם נרדמת בהקיץ" צחקה.
"ועוד אתן צוחקות עלי שאני נרדם הרבה" חייך לוקאס.
"אם כבר מדברים על הירדמות, אתה יכול להסביר את עצמך? למה אתה כל הזמן נרדם, למה הסיוטים, למה החיים שלך סיו-" אמרה דניאל ונקטעה באמצע דבריה על ידי לוקאס.
"באמת אתן מדברות על הכל, לא שכחת פרט אחד" ציחקק.
משכתי בכתפי.
"טוב.. אבל זה לא יוצא מפה" אמר והסתכל עלינו במבט רציני.
"תהיה בטוח" אמרתי.
"אני בונקר אני" אמרה דניאל ושמה את ידה על ליבה.
"אז הכל התחיל בסוף כיתה ו'.." התחיל, "הייתי ילד שמח, אהבתי לדבר ולחייך. הבעיות שלי בחיים היו בעיקר שלא היה מקרוני לארוחת ערב או שההורים שלי רצו לבלות איתי יותר מידי בזמן שאני רציתי להיות עם חברים." היה לו ניצוץ בעיניים כשהוא העלה את הזכרונות הללו.  "ואז.. התחלו המריבות" הניצוץ שעד רגע אחד האיר את פניו- כבה.
"מריבות?" שאלה דניאל אחרי שהוא השתתק לזמן מה.
"כן, בין ההורים שלי. הן לא היו מריבות רגילות בין הורים, הן היו מלוכלכות, בחיים לא ראיתי את ההורים שלי ככה. כל הרוע נשפך מהם, כאילו שהם שכחו כמה שהם אוהבים אחד את השני. זה הזמן שבו התחילו הסיוטים." הוא לקח נשימה עמוקה, היה לו קשה לדבר על זה. הוא הביט בנו במבט חטוף ואז חייך, "באיזשהו שלב המריבות הפסיקו" הביט בי.
"זה טוב…" חייכתי אליו.
"כשהם התגרשו" אמר, החיוך שעל פני נמחק ברגע.
"וואו.." אמרה דניאל.
"כן.. זה היה גירושין מכוערים, עכשיו הם לא מדברים בינהם בכלל. כל אחד גר בבית משלו, אחותי עזבה את הבית לאוניברסיטה ואני נשארתי… לבד".
"הם לא דיברו איתך על זה? הסבירו לך?" שאלתי.
"לא" הוא אמר, "תבינו. כשאני ישן, זה לא הסיוט. החיים שלי זה הסיוט, כשאני ישן אז הסיוט איננו" אמר וזה שבר את ליבי.
"אתה יודע שזה לא אשמתך נכון?" שאלה דניאל, ברור שזה לא אשמתו.
"לא יודע…" אמר, "ההורים שלי בכלל לא רצו אותי" הוסיף.
"מה זאת אומרת?" שאלתי,
"אחותי בת 26 והשנייה בת 24, את באמת חושבת שההורים שלי תכננו אותי?"
"אמא שלי ילדה אותי בגיל 40. גם אני לא מתוכננת, זה לא אומר שהיא לא רוצה אותי" אמרתי, מזדהה איתו.
"שמעי לא באתי לפגוע. אבל אני טעות". אמר.
"אז גם אני טעות" החזקתי בידו, הוא הרכין את ראשו.
"לא, את מתנה" הסתכל אל תוך נשמתי, לא ידעתי מה לומר.
"שמע, לכל אחד יש סיפור." אמרה דניאל.
"הייתי רוצה סיפור אחר" גרד את עורפו ונשען עם ראשו על הקיר.
"גם אני" אמרה דניאל, "ההורים שלי היו בתהליך גירושין" החלה לומר, הכרתי את הסיפור שלה טוב, ובכל זאת עברה בי צמרמורת.
"גירושין מכוערים?" שאל אותה לוקאס ושיחרר את אחיזת ידו משלי.
"לא" אמרה,
"אז את לא מבינה" אמר.
"בזמן תהליך הגירושין, אבא שלי מת. תאונת דרכים, הוא נהג באופנוע שלו ורכב נכנס בו מאחור." סיפרה, הוא היה בשוק, אני שתקתי.
"מצטער לא ידעתי" אמר.
"לא הרבה יודעים. שמע, אני לא רוצה לעשות השוואות כי על כולם עוברים דברים, לכל אחד יש סיפור שישבור את הלב שלך. אבל תנסה לקום מזה, למרות שזה קשה." חייכה אליו, אני כל כך גאה בה שהיא החברה הכי טובה שלי.
"את יודעת.. מאז שאת וסנואו גרמתן לי להפתח, זה מרגיש לי שוב כמו פעם. אני יודע שלאט לאט אני אצליח להפתח לגמרי, בזכותכן" אמר בכנות, לא ציפיתי לזה ממנו.
"שמתי לב שאתה נפתחת כבר לאמפריה בכללי" אמרה.
"יש כאלה שיותר יש כאלה שפחות, אבל אתן עשיתן את זה" השפיל ראשו במבוכה.
"אתה עשית את זה" חייכתי אליו והוא הרים את ראשו אך לא הסתכל עלי.
"אתן הראשונות שסיפרתי להם את זה, אפילו לא לניק." אמר.
"זה ה'כמעט' שדיברת עליו קודם?" שאלתי.
"גם" אמר.
לא האמנתי שהוא נפתח כל כך, הסיפורים של שניהם גרמו לי להעריך מחדש את חיי. ההורים שלי ביחסים טובים, ואני ואח שלי מאוד קרובים. כמובן שגם למשפחה שלי יש שריטות, כמו שאמא שלי מנסה לגרום לנו להיראות כמו משפחה אחת מאושרת מהאגדות כל פעם כשמישהו בא אלינו אבל ביום יום היא משווה אותי לאחי הגדול והמוצלח, או עושה לי קטעים, ואבא שלי בקושי בבית, תמיד בעבודה. ואחי הגדול, חש צורך לנהל את חיי למרות שהוא אפילו לא גר איתי. ועדיין, לא יכולתי לבקש משפחה טובה יותר.

"ניראה לי אני אלך לסלון" אמרתי.
"אני אשאר פה" אמרה דניאל.
"גם אני" ניק אמר.
סגרתי את הדלת אחריי והתיישבתי ליד קים.
כולם צחקו ודיברו ורק מייקל ישב בפינה ושיחק בפלאפון שלו.
"תגידי לו לבוא.. לא נעים" לחשתי לקים.
"למה אני?" לחשה לח בחזרה.
"את ידידה שלו, אותי הוא שונא" אמרתי.
"מייקל בוא שב איתנו" קראה לו לבקשתי.
בהתחלה הוא לא זז, חשבתי שהוא לא שמע. אבל אחרי כמה דקות הוא באמת קם והתיישב על הכורסא מולנו, ממשיך לשחק בפלאפון שלו. רציתי לכתוב לו שיפסיק להיות בפלאפון ויהיה עם כולם, אבל כשהסרתי את החסימה שלו (עוד מהרעב הקודם ביננו) ראיתי שהוא חסם אותי גם, כפרנציפ.
אז המשכתי לדבר עם כולם.
"איפה לוקאס?" שאל גייב.
"ודניאל" הוסיפה קים.
"בחדר של ניק" אמרתי, "אני אבדוק מה איתם" הוספתי לאחר מבט זריז בשעון שהצביע שכבר עברה שעה.

דפקתי בדלת, "פתוח" שמעתי, נכנסתי.
"מה לעזאזל" אמרתי בפליאה, לוקאס ישב על המיטה כשגבו נשען על הקיר ועל רגליו בפרוסות הניחה את ראשה דניאל ששכבה על המיטה.
"מה את רוצה" אמר באדישות.
"כלום" אמרתי.
"בואי תצטרפי" דניאל שפשפה את המיטה כדי שאשכב שם לצידה.
"אוקיי.." אמרתי, עדיין זה היה נראה לי מוזר.
אני רגילה לישון כפיות עם ניק אבל להניח את ראשי בחיקו של לוקאס הרגיש לי מוזר. ההרגשה הזאת התפוגגה אחרי כמספר דקות.
"אתה נוח" צחקתי.
"יודע" אמר.
"אתה יודע מה הבאסה אבל?" שאלתי.
"מה?" החזיר בשאלה.
"כשאני שוכבת ככה אני לא יכולה לראות את הפנים היפות שלך" אמרתי, מעלה לו קצת את הביטחון העצמי כמו שדניאל ואני אמרנו שנעשה.
"בטח" אמר בלעג.
"רציני" חיזקה אותי דניאל, "שמע אנחנו מעריצות אותך" אמרה.
"טוב.." אמר והרג את השיחה.
"יאללה ניראה לי אני אחזור אליהם" אמרתי, נותנת להם הזדמנות לחזור לדבר על מה שהם דיברו לפני שאני הפרעתי.

"כבר חזרת?" אמר מייקל כשהתיישבתי ליד קים.
"למה התגעגעת?" החזרתי לו.
"התגעגעתי לשקט" עקץ.
לא הגבתי.
"למה אתם תמיד רבים?" שאלה קים.
"באמת חלאס" צידד בה ניק.
"לא רב איתה" היתמם מייקל, "היא רבה איתי".
"חי בסרט" התרגזתי.
"רואים?" מייקל הצביע עלי.
"אתה אוהב את השקט לא? אז תשתוק" אמרתי ושילבתי את ידיי.
"תשתיקי אותי" אמר, זה לא היה נשמע טוב וגם הוא שם לב לזה אז הוא ישר הוסיף "שונא אותך".
"הדדי" אמרתי, למרות שאני לא שונאת אותו.

"הוא לא שווה את זה" ניק לחש לי באוזן, זה הרגיע אותי.
קים השעינה את ראשה על גייב, שמחתי בשבילה, וקינאתי בו זמנית.

בבוקר אחרי, קמתי קצת הפוכה. כאב לי טיפה הראש אבל היה לי חיוך על הפנים, כי לוקאס נפתח, הלך טוב לקים, ולמרות הריב הקטן עם מייקל כמה שניות אחרי זה חזרתי לצחוק עם כל אמפריה עד שלוש לפנות בוקר, ואז ניק ליווה אותי הביתה.
שפשפתי את עיני והבטתי בשעון, 14:00, וואו ישנתי מלא.

אחרי זה התמתחתי קצת במיטה, לא מסירה מעליי את הפוך החמים. פתחתי את הווצאפ וכתבתי הודעה לקים.

אני: 'קימייי איך הלך אתמול עם גייב?'
אחרי זה פתחתי הודעות שלא קראתי,

מספר לא מזוהה: היי יפיופה.
אני: שלום
מספר לא מזוהה: יש חבר?
אני: יש
מספר לא מזוהה: קוראים לו דניס במקרה?
אני: לא..
מספר לא מזוהה: שלום אני דניס.
אני: היי דניס, אני סנואו, ויש לי חבר. לא הוא לא אתה.
מספר לא מזוהה: מקליד/ה…

אין לי כוח לזה כבר, לכל האנשים האלה שאני לא מכירה שמתחילים איתי רק בגלל התמונה שלי בווצאפ. כשהייתי בחטיבה, ען משקפיים גשר ומלא שומן, אז אף אחד לא התחיל איתי. הכל עניין של יופי חיצוני…

מספר לא מזוהה: מה עושה?
אני: לא אותך.
מספר לא מזוהה: אוווץץ'
אני: שמע אני לסבית.
מספר לא מזוהה: באמת?
אני: כן.

צילמתי מסך את השיחה ושלחתי לקבוצה של ניק, לוקאס, דניאל ושלי. הקבוצה נפתחה בעיקרון בשביל תחפושת ההאלווין המשותפת שלנו אבל יש עוד חודש עד האלווין ואנחנו בינתיים כותבים בה דברים לא קשורים.

ניק: חחחחחחחחחחחחח
דניאל: יצאת גדולה
ניק: מכירה אותו?
אני: לא
ניק: למה תמיד אנשים כאלה מטרידים אותך?
אני: כי בנים זה עם חרא?
ניק: שתקי?
אני: לא רוצה?
ניק: בלי רצון?
לוקאס: חפרתם
ניק: חפרתם?*
לוקאס: זאת לא הייתה שאלה, אתם חופרים.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שהתחילו איתי, גם לא הפעם הראשונה שאני צוחקת על זה איתם.

המשכתי לדפדף בין ההודעות שלא קראתי עדיין, קארה שלחה הודעה.

קארה: רוצה להיפגש?
אני: מתי?

בינתיים קים הגיבה לי,
קים: אומייגד את לא מבינה. דיברנו מלא הוא כזה מושלם, אנחנו מדברים עכשיו בווצאפ.
אני: יווווואוו בהצלחה אהובתי
קים: תודה לאביווו

הלכתי לשטוף פנים, צחצחתי שיניים, סירקתי את השיער וכמובן עשיתי פיפי של בוקר.
לבשתי אוברול שחור עם ציורים של צמח החרצית עליו, ואת נעלי הואנס השחורות שלי. אכלתי קורנפלקס עם חלב והסתכלתי שוב בפלאפון שלי.

קארה: מתאים לך עוד שעה אצלך?
אני: טוב

החלטתי שלכל בן אדם מגיע הזדמנות שנייה, גם לאנשים כמוה שאיכזבו אותי בהזדמנות הראשונה.

מספר לא מזוהה2: שלחי תמונה
שלחתי לו תמונה של עצלן בתלבושת של אסטרונאוט.
מספר לא מזוהה2: כוסית
אני: בולבולון
מספר לא מזוהה2: שו?
אני: אל תקרא לי כוסית, אני לא אקרא לך בולבולון.
מספר לא מזוהה2: שלחי תמונה שלך.
אני: שתי תמונות ביום אחד? לא ניראה לי.

התנתקתי.
התחלתי לסדר את החדר, סידרתי את המיטה וקיפלתי כמה בגדים שנערמו על הספסל בחדרי.
"אמאאא קארה באה" צעקתי לה.
"אוקיי מתוקה, תזמינו פיצה" אמרה.
"תודה אמא אין עלייך" ירדתי לקומה השנייה, שם היא הייתה ונתתי לה חיבוק.

הבית שלי מתחלק כך:
מרתף- חדר המשחקים המשפחתי, שירטתים ומקלחת..
קומה2(קומת קרקע)- סלון,שירותים, חדר אוכל, ממד, מטבח, יציאה לגינה האחורית, יציאה למרפסת ולדרך הגישה.
קומה3- החדר שלי, החדר של הוריי, חדר השירותים והמקלחת שלי, חדר השירותים והמקלחת של הוריי, חדר הארונות של הוריי, המשרד הביתי של אבי, המשרד הביתי של אימי.
קומה4(עליית גג)- החדר של אח שלי, סלון קטן, שירותים ומקלחת, 4 מחסנים.

אני אוהבת את הבית שלי, אבל לפעמים הוא גדול מידי בשבילי, אח שלי בא לבקר מהאוניברסיטה רק פעם בחודש (במקרה הטוב), אמא שלי בעבודה וכשהיא בבית היא תמיד עסוקה במשהו, אבא שלי חוזר מהעבודה רק מאוחר בלילה וכשהוא חוזר הוא עובד מהבית במשרד שלו.

כך יוצא שהבית הגדול הזה, מכיל רק אותי.

"אני באה" צעקתי כששמעתי דפיקה בדלת.
"היי" חיבקה אותי קארה כשנכנסה.
עלינו לחדר שלי ודיברנו והאמת זה הרגיש לי כמו פעם, לפני כל הסצנות של 'סקסי'.. אהבתי את זה. נזכרתי למה הייתי חברה שלה מלכתחילה, קארה באמת ילדה מתוקה ואולי היא לא שיקרה, אולי היא באמת רק רוצה להתחבב על אמפרי, עם ההיכרות שלי עם 'סקסי' אני לגמרי מבינה למה היא מעדיפה להסתובב איתנו.

"את יודעת, זה לא יהיה פשוט" כחכחתי בגרוני, "סקסי יעשו לך את המוות אם תנסי לעבור" המשכתי.

"אני יודעת" אמרה במבט של עצב, נזכרת במה שאני עברתי, בהתעללות הנפשית שהם עשו לי כשעברתי לאמפריה.

"את באמת מוכנה לזה?"

"כן. עם כמה שאני אוהבת את סקסי, כי הן באמת בנות מתוקות" אמרה והפסיקה כשראתה שגילגלתי עיניים. "סנואו, אני מצטערת על הכל, באמת. אבל היינו חברות ממש טובות שלך, את לא יכולה להגיד שלא. רק בגלל ריב אחד אל תשני את מה שאת חושבת עלינו בתור בנות אדם" אמרה.

אולי היא צודקת. הן באמת תמכו בי וסוג של אהבו אותי בדרכן המעוותת.
"את חושבת שאני צריכה להשלים איתן?" שאלתי שאלה נוספת.
"זה כבר תלוי בך. שמעי זה לא שאתן בריב, פשוט לא מדברות" הרהרתי בדבריה.
"צודקת. אני חושבת שאני פשוט אדבר אליהן כמו פעם, לא נחזור להיות סקסי אבל אני אנסה להיות נחמדה לכל אחת מהן בנפרד." חייכתי.
"כן כדאי לך, אתן הולכות להיות ביחד עד סוף התיכון. וזה בדיוק עוד משהו שגורם לי לתהות.." החלה.
"מה?"

"את חושבת שלאמפריה תהיה בעיה אם אני אשמור על קשר עם סקסי?" שאלה.
"זה ההבדל בין האמפריה וסקסי, האמפריה תקבל אותך איך שאת. למרות שהילדים באמפריה לא ממש אוהבים את סקסי, לא תהיה להם בעיה לדעתי. אני יודעת שאותך מישל, קים ודניאל אוהבות". אמרתי את האמת, הייתה לנו שיחה על זה לפני כמה ימים, קארה הצליחה להתחבב על כך אחת מהן בנפרד, "אני חושבת שהן ישמחו אם תהיי באמפריה" הוספתי.
קארה חייכה אלי, אז אולי אנשים כן משתנים?

"סנואו הפלאפון שלך מחרפן לי את החיים" אמרה.
"מה" שוב חלמתי בהקיץ.
"קיבלת עכשיו איזה מיליון הודעות מה את חירשת?" צחקה.

בדקתי את הפלאפון.

מספר לא מזוהה3: היי

לא נמאס להם אה?
"תראי את זה" אמרתי והראתי לקארה.

את השעה שאחרי, בילינו בדיבורים עם מספר לא מזוהה3, שאגב קוראים לו ניית'ן. הוא לא היה כמו המטרידנים האחרים, הוא היה חנון ביישן כזה. הוא לא השתמש במילים בוטות כמו 'כוסית' או 'סקסית' האמת שהוא לא הגיב על המראה שלי בכלל. גם אחרי שקארה הלכה דיברתי איתו עוד שעתיים.

ניית'ן: אני סאפיאוסקסואל
אני: מה זה?
ניית'ן: אני נמשך לחוכמה.
אני: לא ידעתי שזה קיים
ניית'ן: קיים בהחלט. זה למה אני נמשך אלייך.

חיבבתי את ניית'ן, הוא לא היה כמו המטרידנים האחרים.
מבט זריז בשעון גילה לי שכבר אמצע הלילה, מחר יום לימודים.

אני: אני פורשת לישון.
ניית'ן: לילה טוב (:

"נווו?" קפצה עליי קארה כשנכנסתי לבית הספר.
"מה נו. אה ניית'ן?"
"כן מה הלך איתו?" התלהבה.
"סתם דיברנו, לא משהו מיוחד" חייכתי אליה.

שמחתי שהתקרבנו שוב, אני וקארה.
"מה קורה?" הצטרפה לשיחה גוון, ילדה ממש חמודה מהכיתה שלנו. יש לה שיער קצר בצבע שחור, מלא נמשים, ועיניים חומות גדולות. בניגוד אליי, היא מאוד גבוהה.
"הכל נפלא" חייכתי אליה, גוון היא מסוג האנשים האלה שכולם אוהבים, היא פשוט ילדה חביבה. היא טבעונית ובעלת יכולות יצירה מדהימות, נפגשנו כבר כמה פעמים בבית אחת של השנייה ואפילו תכננו לעצב את החדרים שלנו באופן דומה בסגנון "בוהימיאני הודי" ביחד. היא חברה טובה שלי, אפילו מאוד.

"יאללה אני הלכתי" אמרה קארה כשראתה שגוון רוצה לדבר איתי ביחידות.
"שמעתי שנפגשתם אצל ניק.." אמרה.
"כן…" הרגשתי אי נעימות.
"האמת שטיפה נעלבתי שלא הוזמנתי.. אני חברה ממש טובה של כל מי שבאימפריה, במיוחד שלך ושל קים, מישל ודניאל" אמרה, היא צודקת זה נכון.
"אני מרגישה שרק בגלל שעברתי לפה רק השנה אז אתן לא מקבלות אותי לחבורה הזאת שלכן.." הסתכלה עלי בצער,
"פעם הבא תבואי גם, אוקיי?" שאלתי וחייכתי אליה חיוך מנחם.
"זה לא יהיה מוזר?" שאלה.
"לא. פשוט תבואי תשבי איתנו קצת במעגל, גם ככה כולם אוהבים אותך שם." הרגעתי אותה והתחבקנו.

בהפסקה הלכתי למעגל, הבנות היו שם.
"בנות אני רוצה לעדכן אתכן" באתי לספר להן על גוון.
"גוון?" שאלה דניאל.
"איך ידעת?" שאלתי והתיישבתי בין קים למישל.
"היא דיברה איתנו גם" אמרה מישל.
"שמעו היא צודקת. אנחנו באמת סגורות בתוך עצמנו.. אנחנו נהיות סקסי" אמרה קים.
"אני ממש אוהבת את גוון. ובואו נודה באמת, אם היא הייתה גודלת איתנו אז ממזמן היא הייתה בחבורה. זה לא פייר כלפיה שרק בגלל שהיא חדשה ואנחנו כבר אחיות אז לא לצרף אותה." אמרתי, הבנות הנהנו.
"לפי דעתי היא צריכה להתחיל לבוא למפגשים של אמפריה וכבר משם נראה.. כי אנחנו זה משפחה" חייכה קים, כולנו הסכמנו.
"מה פיספסתי?" הצטרף ניק ואיתו גייב, מייקל ולוקאס.
"מפגש הבא אצלי, גם גוון תבוא" אמרתי.
"סבבה, היא חמודה ממש" אמר ניק מיד.
"רגע למה אתם יכולות לצרף אנשים סתם ככה?" שאל לפתע מייקל, הוא והמשחקי כוחות המפגרים שלו.
"למה את מי אתה רוצה להוסיף? את המטומטמים שלך מהפוטבול?" שאלתי שאלה רטורית.
"לא, את דין. הוא אחלה גבר." אמר.
"נו מה טוב שלא נוסיף את כל השכבה" אמרה מישל.
"הוא צודק.. אני אוהב את גוון ולא אכפת לי שהיא תצטרף אבל דין הוא אחלה ילד" אמר לוקאס.
"ומי אמר שרק אתן יכולות להחליט?" חיזק אותו גייב.
"טוב בסדר זה לא שאלת חיים ומוות, קיצר מפגש הבא אצל סנואו. מזמינים גם את דין וגוון" אמרה קים.

רציתי לשאול על קארה, אם גם היא יכולה להצטרף, אבל זה הרגיש לי יותר מידי כרגע.

"הייי" בדיוק התיישבה גוון איתנו, כולם השתתקו. "למה אתם כאלה שקטים?" שאלה, חיפשה בעיניה תשובה מגייב, הוא גר שתי קומות מעליה בבניין הדירות שלהם, ובנוסף הם יחד בצופים.
"סתם עוד פעם אני וסנואו רבנו" מייקל שיקר והציל אותנו.
"כן…" כולם הסכימו לסיפור הכיסוי הזה.
"סוף השבוע הזה אני אסדר לנו בית ריק, רוצים לבוא?" שאלתי, מסתכלת בכוונה על גוון.
"זה תלוי…" אמר גייב,
"גם דין יכול לבוא" אמרתי למרות שבקושי דיברתי עם דין.
"אז כן" חייך חיוך ניצחון.

ניית'ן: התגעגעתי
אני: דיברנו אתמול
ניית'ן: בדיוק

חייכתי אל הפלאפון, קארה תפסה אותי.
"ניית'ן הא?" גיכחה.
"כן.. הוא לא מרפה" משכתי בכתפי, מבטי נעול על הפלאפון.
"שתהיי לי בריאה" צחקה עליי קארה.
ציחקקתי והכנסתי את הפלאפון לתיקי.

סוף יום הלימודים הגיע, אחרי שעתיים ספרות, שעתיים אנגלית, שעה מתמטיקה, שעה חינוך פיננסי ושעה לשון.

"ההסעה של סנואו מוכנה לצאת לדרך?" מישל שאלה. ניק, לוקאס, דניאל ואני צחקנו והתחלנו ללכת.

"את צריכה להפסיק לדבר עם זרים" צחקה עלי מישל כשסיפרתי להם על ניית'ן.
"כן אה?" צחקתי חזרה.
"גוון הזאת באמת חמודה" החליף לוקאס נושא.
"יש לה יופי.. טבעי כזה" אמר ניק.
"מה זה יופי טבעי בכלל?" שאל אותו לוקאס.
"נכון היא יפה?" החזיר לו ניק בשאלה.
"כן" ענה מיד.
"איזה יופי יש לה?"ניק הפנה אליו שאלה נוספת.
"יופי…טבעי" אמר לוקאס.
"בחיי שאתם דפוקים" צחקה דניאל.
"יופי טבעי" חיקתה אותם מישל.
"אל תקנאו גם אתן מאוד יפות, כל אחת יפה בדרך שלה" אמר ניק, והסתכל על מישל שהסתכלה עלי.

הרג אותי שהיא חשבה שהוא מתכוון אלי כשהוא בכלל התכוון אליה.

"יאללה אני פונה פה" נפרדה מאיתנו דניאל, היא חיבקה את מישל ואותי, ואז את ניק, היא רצתה לחבק גם את לוקאס אבל הוא כבר המשיך ללכת.
"ביי יפה שלי" נופפנו לה לשלום והמשכנו ללכת.

"אולי תבואי אליי?" שאלתי את מישל כשהגיע תורי לפנות לבית שלי, היא ענתה בחיוב.

חיבקנו את ניק לשלום, ולוקאס עשה לי אותו הדבר שהוא עשה למישל- הוא המשיך ללכת.
"יום יבוא ואתה תתחנן לחיבוק מסנואו" מישל צעקה לו מרחוק, הוא לא הגיב.

"קלטת בכלל כמה הוא אוהב אותך? שמעי זה מטורף. אוףףף למה אף אחד לא רוצה אותי" שפכה הכל בזמן שקפצה על מיטתי.
"מלא רוצים אותך מישל, את פשוט בלתי ניתנת להשגה" אמרתי.
"מה שתגידי. מה שבטוח שניק רוצה אותך. פשוט רואים את זה עליו, אני אנסה להתקרב אליו בשביל להוציא את זה ממנו" התחילה לתכנן.
"לא אל תעשי את זה" אמרתי, ידעתי שזה יפגע בו, גם ככה מידי פעם היא נמרחת עליו ואני רואה איך הוא מתאפק לא למות.
"למה? אני לא אגנוב לך אותו אל תדאגי" צחקה, לא צחקתי איתה.
"זה לא זה.." לא ידעתי איך לצאת מהצרה שנקלעתי אליה.
"אז מה?" היא הפסיקה לקפוץ על מיטתי והסתכלה לי בלבן שבעיניים, זה שבר אותי. אני לא מסוגלת לשקר לה יותר.

"ניק אוהב אותך".