bad boy -פרק 1

בעודי הולך במסדרונות הריקים של התיכון שלי אני מחליק את אצבעותי על האיזור הכואב בבטן וניזכר ללא רצון באירועי הבוקר.
"שון רד למטה יחתיחת מזדיין" צעק אבא מהקומה למטה. הלב שלי מתחיל לפעום מהר יותר רק מעצם היותי שומע את קולו, אני יורד למטה ורואה אותו נשען על דלת הכניסה של הבית עם בקבוק ביד ואני רואה את אמא שלי עומדת בחוסר אונים לייד הכיור מחבקת חזק את שי-לי אחותי הקטנה.
"עוד פעם כל הלילה טיילת ברחוב שיכור?" שאלתי בעצבנות מפחד שהוא יתקרב אפילו מלימטר אחד לכיוון אמא ושי-לי, "אל תדבר אלי ככה ילדון, הדברים שעשיתי הם עינייני בלבד!" הוא צעק את סוף המשפט וזרק את הבקבוק הכמעט ריק של ג'ק דניאל לעברי, הבקבוק נשבר לרסיסים ועליתי מדרגה במהירות כדי שהרסיסים לא יפגעו בי ואני רואה את אמא שלי דומעת ומחבקת חזק יותר את שי-לי . אני רואה שהוא נעמד שהישענותו על משקוף הדלת וליבי כבר דוהר מהפחד שהוא יתקרב לאמא ושי-לי אך הוא התקרב אליי במקום ונאנחתי לרווחה , אני מעדיף שהוא יפגע בי מאשר בהן.
"אני ממליץ לך לשכב במיטה ולהירגע לפני שתיפגע" אמרתי בזהירות מחשב כל מילה שאני מוציא מהפה , הוא צקצק בלשונו וחייך חיוך מרושע "הילדון מפחד שאני אפגע.. ? לא… הילדון מפחד שאני אפגע באמו ואחותו העלובות והטיפשות" והוא הסתובב בחדות לאמא ושי-לי , נכנסתי לפאניקה וביהירות של הרגע צעקתי לו "אם רק תיגע בהן תחשיב את עצמך כמת!" . הוא הסתובב ואני סימנתי עם הראש לאמא שלי לרוץ למקלט וכמו תמיד לנעול אותו מבפנים כדי שהוא לא יוכל להיכנס עד שהוא יתעלף. אמא שלי במהירות עשתה זאת ואבא אפילו לא שם לב מרוב שהוא היה שיכור וכועס והכי מפחיד שהוא כעס עלי. אני יודע שאני לא גיבור, אני יודע שאני לא ה"גבר" של המשפחה כי ני מפחד, אני מפחד מכל צעד שהוא צועד לכיווני כי אני כבר מכיר את הכאב ויודע כמה זמן זה מחלים ולצערי המקום הקבוע בו הוא מכה אותי לא הספיק עוד להחלים מהמקרה הקודם. "אתה מאיים…? עלי..?!" את סוף המשפט הוא צעק כל כך חזק וליבי עצר לרגע . רגע אחד הוא עומד לייד המטבח ורגע שני הוא עומד מולי ואגרופו כבר מול הבטן שלי ואז אני מרגיש את זה, את האגרוף מנסה לחתור את דרכו לצד השני אך הדבר שמפריע לו זה איבריי הפנימיים שסופגים את המכה הכואבת. אני מתקפל מכאב והוא צוחק "אתה לא מסוגל לחטוף כמו גבר ואתה מאיים עלי שתהרוג..? אותי?!" אני מרגיש בושה שאין לי את האומץ להגן על המשפחה שלי … שאין לי את האומץ להוכיח שאני כן עומד מאחורי מילותי .. שאני אפגע בו.
הוא צוחק חזק גל של צחוק רועם ומצמרר של צחוק שגורם לעור ברווז לעורי הוא מסתובב לכיוון הסלון ולאט לאט צועד בהתנדנדות לכיוון הספה, וכמו בובה נופלת הוא נפל קרוב לספה , אני סופר בראש עד עשר ובדיוק כשאני מגיע לספרה עשר אני שומע נחירה שמסמלת את זה שהוא נרדם.
בלי לטרוח למשוך אותו לספה, אני יורד לאט את המדרגה שעליתי ואז לאט הולך לכיוון המקלט, בדרך דורך על רסיסי הבקבוק . אני דופק שלוש פעמים על דלת המקלט כדי להראות שזה אני ואמא פותחת לאט את הדלת וכשהדלת מספיק פתוחה היא קופצת עליי בבכי "וואו בזהירות זה עדיין כואב" אני אומר בחריקת שיניים ואמא שלי נבהלת ומוחה את הדמעות "אני כל כך מצטערת אני כל כך מצטערת! אני מנסה לקבל ממנו גט והוא פשוט לא מוכן לחתום! אני מצטערת שכואב לך כל כך אני כל כך מצטערת" היא התחילה לבכות ואני חיבקתי אותה חזק לחיקי "אל תדאגי אני חזק ואני שורד את זה העיקר שאת ושי-לי לא נפגעות". ואז אני שומע צעדים קטנים ועדינים ואני רואה את שי-לי מתקדמת לכיווני אני מתכופף ופורס ידיים והיא רצה אליי וחיבקה אותי "אני מפחדת" היא לוחשת לי לאוזן .אני מפסיק לחבק אותה ושם את ידי על כתפיה ומלטף עם יד אחת את לחייה "אני תמיד אהיה פה כדי להגן עלייך ועל אמא".
אני שומע צלצול רועם המתריע על תחילת ההפסקה, אני מוריד את ידי מאזור הבטן והולך לכיוון החבורה שלי שאני רואה מרחוק יושבת במקום הקבוע שלנו , אני שם את משקפיי השמש שלי מהדק את מעיל העור השחור שלי ורגע לפני שאני מגיע לחבורה אני מרגיש יד קטנה מטפסת לכיוון כתפיי אני מחייך וכבר יודע מי זאת , קורטני הזונה האהובה עליי, תמיד נותנת לי צומת לב ולא רק צומת לב.
אני מנשק אותה חזק ואני מרגיש את ידיה העדינות מטפסות בכיוון הבטן שלי וישר מפסיק את הנשיקה ותופס חזק את ידה כדי לעצור אותה מלהגיע לאיזור הכואב. "תפסיק אתה מכאיב לי!" היא צעקה וכמה ילדים מפגרים הסתכלו עלינו "אז אל תגעי שם" סיננתי בין שיני . היא בהתה בי במבט מוזר ואז חייכה "לא יקרה שוב" ואז נישקה אותי ונרגעתי, אסון נמנע.
התקרבתי לשני הספסלים שלנו לאחר שניפנפתי את קורטני עם תירוץ עלוב והתישבתי ליד חברים שלי "אחי מה קורה? למה לא הגעת לשיעור הראשון?" גייל שאל אותי במבטא הבריטי שלו "סתם עינייני משפחה" עניתי בקרירות, הם לא יודעים על מה שקורה לי בבית וכולם גם יודעים שלא נכנסים לפרטים האישיים. זה היופי בחבורה שלנו ,לכולנו יש שיט שאנחנו מתמודדים איתו אבל אנחנו מבינים שיש דברים שלא מתערבים בו אם מישהו ירצה הוא ישתף.
"גבר לא ניפרדת מקורטני?" שאל אליוט "היא טובה מידי במיטה בשביל להיפרד ממנה עכשיו" צחקתי ואליוט הצטרף אליי "היא שווה בטירוף אולי תסדר לי איזה פעם איתה" הוא צחק "גם לי" צעק בן מהצד השני של הספסל , גיחחתי "אני לא חושב שהיא תיתפשר עליכם אבל זה שווה את הניסיון" וכולנו צחקנו . "הכי מבאס בלהיות שנה לפני אחרונה של תיכון זה שאתה כבר עברת על כל הבנות הכוסיות של השכבה ואין בשר חדש לטרוף" אמר עידו תוך כדי לעיסת תפוח "אל תדאג חבר מה שיפה בזה שאתה שנה לפני אחרונה של תיכון זה תמיד יש את הכוסיות שנה מעלינו ואת הכוסיות הקטנות שנה מתחתינו" כולנו צחקנו עידו תמיד היה האופטימי של החבורה.
"טוב אני חייב לזוז לשיעור" אמר לירן, הוא הכי משקיע בלימודים, אנחנו בונים עליו שהוא ייצא ויהפוך למליונר ובשעת הצורך ילווה לנו כסף, "אחי מה אכפת לך לאחר?! … בוא תבריז איתנו אנחנו יוצאים לסיבוב על האופנועים" צעק שי מהצד השני של הספסל והצביע גם על דן שחייך וקרץ "כן בוא תראה לנו שאתה טוב ל רק בלימודים" וכלנו צחקנו "לא..תודה על ההזמנה אבל מתמטיקה זה חשוב" לירן אמר להם וכולנו צעקנו לו לבוז.
"טוב אני הולך לבדוק אם המורה ה"שווה" שלי כבר בכיתה אם לא אני אצטרף אליכם באמצע לסיבוב" אמרתי והנהנתי לכיוון דן ושי והם בתגובה הנהנו וקרצו "שלח לה ככה נשיקה רטובה ממני " אמר אליוט "היא שלי אל תיתקרב" צחק עידו ואני כבר הייתי קרוב לדלת כניסה\יציאה של החצר למסדרון בית הספר "חחים בסרט" צעקתי להם ואז בדיוק כשפתחתי את הדלת נכנס בי ילד משנה ראשונה ופגע בדיוק במכה שבבטן, מרוב כאב הוצאתי צעקה מחרישת אוזניים וכרפלקס נתתי אגרוף ישר לאף של הילד. האף שלו התחיל לדמם אבל לא עיניין אותי, כל כך כאב לי והחזיר לי את הזיכרון של הבוקר בצורה חדה כטהר שהייתי חייב למצוא מפלט לכאב ולעצבים אז בעטתי בו בחוזקה בבטן, כדי שירגיש לכמה כאב הוא גרם לי. הוא התכופף מכאב בדיוק כמוני "חלשלוש" לגלגתי עליו בדיוק כמו שאבא שלי אמר לי אבל אני כבר לא החלש, אני החזק, הנותן, השולט. ראיתי את הדמעות בעיניו ומתוך רחמים הרמתי אותו לעמידה ישרה "גבר, לא מראה שכואב לו" וזרקתי אותו על הרצפה והלכתי לכיוון הכיתה מתעלם מהמבטים המפוחדים של עוברי האורח.
"אתה מבין שזאת התפרצות החמישית שלך השנה? והשנה רק התחילה?… אם תמשיך ככה נצטרך לזמן את ההורים" "לא!" צעקתי מהר מידי כחכחתי בגרוני "לא צריך המנהלת, אני אפסיק מבטיח" חייכתי אלייה והיא נאנחה כתגובה, "תצטרך לבקר אותו פעמיים לפחות בביתו כדי לבדוק מה שלומו בתור עונש וכמובן להצטער " היא הניחה את משקפי הראייה על השולחן וחתמה על פתק שחרור .
כשיצאתי מהדלת לאחר שהודתי למנהלת, ברכתי לשלום את המזכירה ובדיוק כשפתחתי את דלת הכניסה\יציאה למסדרון ראיתי אותה.