גלים- כול מה שבחורה רוצה (פרק 24- יעל)
הוא מביא אותי לבר הכי גדול בעיר.
כשאנחנו מגיעים, הוא מחנה את האוטו ואני רואה חמש שורות של עשרות מכוניות עומדות.
יופי. כמה שיותר אנשים, ככה יותר טוב. אף אחד לא מכיר אותי שם כחברה של ההוא שהתאבד בקיץ.
אני כנראה חושבת יותר מדי ומיכאל כבר פותח לי את הדלת ומחכה שאני יצא.
"את באה?" הוא שואל.
"כן כן." אני מהנהנת ויוצאת לאוויר הקר.
המועדון ממש מפוצץ. ואיכשהו הוא ממש מוכר לי. אני בכלל לא יודעת למה. אבל זה לא מעניין אותי. באתי לפה כדי לשכוח מהכול.
המוזיקה חזקה כול כך והאורות מסנוורים אותי שאני כמעט מאבדת את הפנים כשהחיוך מתרחב ומתרחב.
הסיכויים גדלים. הסיכויים גדלים שאני יצא מפה ממש שיכורה.
אנחנו נדחסים בין אנשים, לפעמים אני מאבדת אותו בעיניים אבל עדיין אני מחזיקה לו ביד.
עוברות כמה דקות ארוכות עד שאנחנו מצליחים להגיע ולהתיישב על הבר.
"מה זה היה החיוך הזה מקודם?"
"סתם…" אני אומרת ומבקשת מהברמן שתי שוטים של עארק.
כשהם מגיעים אני מהר לוקחת את שלי וגומרת אותו בשנייה.
"וואו…" הוא מתרשם. "את לא נראת כזאת חיית מסיבות."
"אני לא נראת הרבה דברים.." אני ממלמלת בשקט, מקווה שהוא לא שמע אותי.
אחרי כמה זמן, אנחנו גומרים כבר חמש כוסות טקילה והמוזיקה במועדון רק מתחזקת ודברים מתחילים לזוז ולהישכח ולהתבלבל ולהיסחף ולהתחבר ולהיפרד והכול מהכול והם מתלכדים בחזרה לרגע הזה. ועוד שוט ועוד אחד ועוד שלוק ועוד בקבוק.
מיכאל לוקח את היד שלי ומושך אותי לרקוד.
"אני לא אחת שרוקדת."
"עכשיו את כזאת."
הוא שוב פעם מנסה למשוך אותי והפעם גם מצליח. למרכז, בין כול האנשים האלה, שאחרי הטקילה והעארק נראים הרבה יותר גבוהים ממני.
ולעזאזל, אני משתחררת. אני מרפה כול שריר שאי פעם עבד אצלי יותר מדיי. אני משחררת לחופשי כול חלק במוח שלי שהתעמק בדברים יותר מדיי.
– – –
כבר אחת בלילה ואנחנו יושבים בצד הבר רחוק מהרבה אנשים, אני לא רואה כלום. אבל אני לא צריכה לראות הרבה, אני מרגישה רק את הדופק של מיכאל ממש קרוב אליי, ואני תוהה לעצמי מה הוא חושב.
פתאום, כאילו זה נופל עליי משמיים, הוא מפנה את הראש שלי לכיוונו והשפתיים שלו נוגעות בשלי.
אני נופלת.
אני נופלת לבור עמוק כול כך והחמימות בגוף שלי מתפשטת ומאיימת לפרוץ החוצה. השפתיים שלו זה כמו שלוק מיין, הוא יורד לך בגרון, לאט לאט, והוא מטשטש את כול החושים שלך ואתה כול כך צמא לעוד שלוק, הבעיה היא שזה אף פעם לא יספיק לך.
– – –
מגע.
מגע זה כול מה שחיפשתי.
והוא מפיל אותי למיטה, מסתכל עליי מלמעלה והעיניים שלו נוצצות בחושך.
הן כול כך מסנוורות אותי מרוב היופי שבהן שאני פאקינג מתעלמת מהמצב הזה שאני נמצאת בו.
הוא מצמיד את הראש שלו לצוואר שלי וכול הגוף שלי בוער.
אני מורידה לו את החולצה ונצמדת אליו, כאילו הוא הדבר הבסיסי שממנו אני חיה.
היד שלו בקלות מלטפת לי את הפנים, מחליקה למטה, לאט לאט. ואז, שכאילו הגענו למצב שהשלב הבא הוא ברור מאליו, מיכאל מתנתק ממני.
״את יפיפיה יעל. יפיפיה.״
אנחנו חוזרים למצב הקודם, למצב שבו השלב הבא כול כך ברור.
אז שיזדיין העולם, אני לא מתה. לא עכשיו. אל תעשו לי את זה. אל תגרמו לי לעצור לרגע קטן ולהצטער על הכול.
אני רוצה את הרגע הקטן הה כמו שרציתי תמיד, שהוא יסתכל לי בעיניים לפני השלב הבא ויגיד לי שאני יפה. כי זה מה שבחורה רוצה. זה מה שאני רציתי.
תגובות (10)
או.מי.גד.
אחוווותי!!!!!
וןואווווווווווו!! המשכת!! ואוו!!
אני. ואוו! יש לי כמעט דמעות בעיניים!!
וואי, התגעגעתי אלייך ולסיפור שלך!!! בטירוף מטורף של מטורפים!!!
ואוי.. הכתיבה שלך, במילה אחת? מושלמת. ואני רצינית.
ואוו.. סוחף ומרגש ומותח ומעניין ו… וואוו!
את מעולה בטירוף!
ואני מתרגשת!! כי המשכת!!
ולא איכפת לי למה לא היית פה עד עכשיו (בערך..חח סתם), כי העיקר שאת פה עכשיו, ואין לי מושג למה מישהו, כולל אני, פייספפס את השלמות של הפרק המושלם הזה!
וזאת לא סתם מילת תיאור! זו ה א מ ת !!!
כן, סיסטר!! אמתת!!!
ואוו, אני באטרף.. לא יודעת איך גיליתי את הפרק.. אבל אני שמחה על זה!!! D:
מאושרת!! וואוי, עשית לי את היום!!
וממש לא זיינת ת'שכל, עשי טובה..!!
את עשית אותי ממש ממש ממש מאושרת!
במובן של מאושרת!
מ א ו ש ר ת !
ואוו!
חח את מופלאה!
והיי, אני מסכימה איתך בקשר למה שכתבת ב'רציתי להוסיף'..
והפרק..
וואי, (כמה 'וואי\וואוו\יואוו' עשיתי..חחח), הוא מסתורי, ואפל, ומזמין כזה, אבל עד שאזרת אומץ להמשיך לקרוא(לא שיש לך ברירה אחרת), הוא סוגר ת'דלת ומשאיר אותך במתח עצום ובמליון מחשבות שמתרוצצות בראש.
מופלא ונפלא. מושלם.
אני חושבת (יודעצ) שאני חופרת, אבל אני מאושרת.. D:
ואני שמחה ממש שאת לא פורשת..!
ובבקשה, תמשיכי לכתוב! גם אני המשכתי לכתוב! :)
ואני לא שונאת אותך!
אני אוהבת אותך, מה נראה לך?!
את בנאדם מדהים, לא קשור לכתיבה! :)
אז יאללה, סליחה שחפרתי לך כאן, ומקווה שתמשיכי בקרוב מאוד מאוד!
אוהבת אותך תמיד ❤
רווווווז מקסימה שלי3>
גמאני אווווווווהבת אותך! באמת שיש לך כאלה יכולות עצומות לפרגן לאנשים
וזה ממש אבל ממש לא ברוא מאליו!!
וגמאת בנאדם מדהים!
אני ממש מאושרת שנהנת כולכך מהפרק!
וממש שמחה שהוא השאיר אותך מלאה מחשבות!!!!
אני ממש רוצה להמשיך,
אבל אני חושבת שאני יחכה קצת,
כדי שעוד אנשים יקראו אותו.
בקיצווווא מלא מלא מלא תוווודה!
וממש אבל ממש לא זיינת לי תשכל, חיממת לי את הלב ברמות מטורפות!
את מקסימההההה!
חח, דנה, תודה. על המחמאות.. אני מסמיקה לי פה.. חח
והיי, אני מפרגנת לך ככה, רק בגלל שזה מגיע לך!!
את ממש מותק, בחיי.. :)
אני בודקת את הדף שלך כמעט כל פעם שאני נכנסת לאתר (וזה די הרבה), אז אם תמשיכי, או לא תמשיכי(חסר לך אם לא תמשיכי!!), אני אדע. :)
ולחלק מהאנשים פה האיכות ירדה ברמות, והם לא מוכנים עדיין לרמה הנפלאה הזאת של סיפור וכתיבה שכאלה.. אני בטוחה שקוראים ותגובות לא ייאחרו לבוא..!
אז בכיף על הכל, ולילה טוב, מקסימה 3> :)
אעאעאעאעאעאעאעאעא!!
לא חשבתי שהיום הזה יגיע!
לנשום ג׳סי לנשום!
טוב בקיצור רק עכשיו שמתי לב שהמשכת
זה היה פרק מושלם כרגיל :)
אהבתי אותו מאוד ואני מאוהבת בסיפור הזה
וכדאי לך מאוד אבל מאוד להמשיך אותו
אני בהתלהבות פה אני רוקדת ;-)
תמשיכיייייייייייייייייייי D:
היי, דנה!!
מה עם המשך?
אני דורשת המשך!
ושיגיע מהר! :)
(והינה, עוד קוראת גילתה שהעלת פרק(:)
הוייי התגעגתיי לסיפור הזה!!!!!
<3<3<3<3<3
את סופרת מעולההה!!!!
תמשיכי מידד!!!!
אעעאעעא אני לאהוב אותכן המון המון המוןןן!
תודה תודה תודה:)
היי!!
דנה!
מה איתך..? :(
למה את לא מעלה עוד פרק?!
אני מתגעגעת שוב!
ותראי, יש לך עוד כמה קוראות.. :)
תמשיכי! זה סיפור מרתק ומדהים, ואני באמת מחכה ומצפה כבר לפרק הבא בקוצר רוח!!
תמשיכי! ❤
נטשת אותנו :(
אני באמת באמת באמת באמת רוצה שתמשיכייי!
פליז תמשיכי כבר אני לא יכולה יותר אני קראתי את הסיפור מחדש פעמיים מרוב שאני מתגעגעת לכתיבה שלך!
תמשיכייייייייייייייייייי
מסכימה עם ג'סי!
:(
את בנאדם אכזרי ונוטש..
חח סתם, את לא. :)
בערך..
נו, תמשיכי כבר!!
את נוטשת אותנו יותר מדי פעמים!
אם החלטת להמשיך לכתוב (ואת כן הולכת להמשיך לכתוב!!!), אז תעשי את זה עד הסוף! :)
תמשיכי לכתוב!
❤