הקיץ האחרון – פרק 1

קפצתי לקש, האוויר של הקיץ החם היה כל כך נעים למרות כל הימים האחרונים.. רותם צחק וקפץ אחרי.
"חחחח כמו הימים הטובים" אמר בחיוך ענק וקרץ לי.
"לגמרי" אמרתי וצחקתי.
שכבנו על הקש מביטים בשמיים הכחולים, מעבירים זכרונות ילדות מהקיבוץ.
הוא חייך אלי ואני אליו, זה היה פשוט רגע קסום.
"זוכרת את הפעם ההיא בכיתה ג' שרבנו ואמרתי שאני שונא אותך, שיקרתי, את הבן אדם הכי חשוב לי בעולם" הוא אמר ואפילו לא הסתכל עלי.
"או…" אמרתי והנחתי את ראשי על כתפו.
"גם אתה הבן אדם הכי חשוב לי בעולם" אמרתי והסתכלתי עליו.
אני הרגשתי שכל דבר שאני יגיד רק יהרוס את הרגע המדהים הזה.
"תגידי, את אוהבת אותי?" הוא שאל.
"בטח, רק אותך" אמרתי בציניות.
"לא,… באמת" ראיתי את הרצינות בעיניו הירוקות, הכובשות. שפתינו התקרבו, הרגשתי את התשוקה שלו.
הלכתי אחורה והסתכלתי על הרצפה,
"אני לא יכולה לעשות את זה…" אמרתי בשקט כשדמעה קטנה נוזלת לי על הלחי.
"מה? למה?"הוא שאל, לא מבין.
"כי אני מכירה אותך מגיל אפס! את כל החיים שלי אני זוכרת איתך, אתה כמו אח בשבילי, אם נהיה ביחד זה יהרוס את הכל." אמרתי, מפוחדת מהמילים.
הוא קם, התנער מהקש והלכלוך, הסתכל עלי, אני לא הצלחתי להבין אם זה היה מבט עצוב או כועס, והוא הלך.
נשארתי יושבת על הקש, עדיין היה אפשר להריח את הריח הנעים שלו. הדמעות באו בזרמים חזקים כיווצתי את רגלי ובכיתי, מצטערת כל כך על הדבר שעשיתי לפני רגע.

אז…. קוראים לי אלכס. בת 16.
יש לי שני אחים, אח גדול בן 18 ואח קטן בן 5.
גדלתי בקיבוץ…אני יודעת שאתם חושבים שחייתי ברפת אבל זה ממש לא נכון, החיים בקיבוץ היו התקופה הכי יפה בחיים שלי, כל כך רגוע. לפני חודשיים חזרתי לקיבוץ ומאז הכל השתנה, ילדים אחרים, אנשים יותר תרבותיים.
אני תמיד הייתי ילדה של אבא…אף פעם לא הצלחתי להתחבר לאמא שלי, היא כל כך קרה….
אז כמו שכבר הבנתם לחבר הכי טוב שלי קוראים רותם אנחנו מגיל אפס ביחד.
זה לא שלא רציתי…. אני לא יכולתי, זה כמו לנשק את אח שלי..

דפקתי על דלת ביתו, אף אחד לא ענה.
"נו…רותם…. אני יודעת שאתה שם!"
הוא סובב את המנעול ופתח את הדלת. הוא היה לבוש מגבת תחתונה, הוא רק יצא מהמקלחת.
"מה??" הוא שאל.
"אתה לא רוצה לדבר על מה שלפני 20 דקות קרה…? " שאלתי לא מבינה.
"יודעת מה…בואי נדבר על מה שקרה" אמר בקול מתנסה.
לקחתי נשימה ארוכה והשתדלתי לא להנמס מהקוביות המעלפות שהיו תקועות לי בפנים.
נישקתי אותו.. הכי חזק שיכולתי. את כל העצבים על ההורים והאחים הוצאתי עליו.
ידיו החליקו על מותניי. לא רציתי לעזוב רציתי להשאר ככה לנצח.
אחרי חמש דקות הוא התנתק ממני וחייך את החיוך המהמם שלו. הסמקתי. נתתי לו נשיקה קצרה על הלחי והלכתי.
התרחקתי קצת מהבית שלו והחיוך עדיין לא ירד לי מהפנים.
"אני מאוהבת!!!" צעקתי.