Another world- פרק 2

פרק 2-

~~~~פלאשבק~~~~
-מנק' המבט של *****-
ראיתי אותה שם, תינוקת חמודה וקטנטנה עם עינייה החומות, הבוהקות.
"לוליה…" מילמלתי את שם חיבתה, שהדבקתי לה
היא פלטה ציחקוקים מתוקים.
"לוליה כמו רומיאו ולוליה?" שאלה בחיוכה הקטן שנפרס על כל פנייה.
"כמעט אותו דבר! רק שאת לוליה והיא יוליה." עניתי מחבק אותה חיבוק מוחץ.
"האא.." מילמלה מביטה לרצפה, נועצת את מבטה על השטיח.
"אני אוהבת אותך." הוסיפה לעברי, וקופצת עליי בחיבוק אוהב.
"אוו קטנה שלי. גם אני אותך." ליטפתי את ראשה, והיא הניחה באינסטינק את ראשה על ברכיי.
אחרי שנייה הרימה את ראשה במהירות ואמרה "זה בסדר שאני ישנה?" שאלה מובכת.
"ברור נסיכה." אמרתי בחיוך רחב והנחתי את ראשה שוב על ברכיי.
אחריי שראיתי שהיא נרדמה לגמרי, הרמתי את ראשה מברכיי והנחתי על הכרית השחורה. וכיסיתי עם שמיכה ורודה עם נצנצים.
עליתי למעלה במדרגות הלבנות, לחדר שלי, כשנכנסתי היה ריח חזק של אלכוהול וסיגריות.
לא הבנתי איך יש את הריח הזה. לא הייתי בחדר הזה כבר כמה חודשים…
התיישבתי על המיטה לוקח את המחשב נייד שלי, פותח את המייל.
ראיתי שיש המון הודעות חדשות, נעלמתי לחודשים שלמים זה מסביר את זה.
ראיתי הודעה אחת, שתפסה את עיניי, ההודעה הייתה מפחידה ומוזרה.
"השולח: *$#6+@"- כאילו השולח לא רוצה שיזהו אותו.
וזה כבר התחיל להיות ממש מוזר.
נכנסתי להודעה, והתחלתי לקרוא את מה שכתוב.
"היי נועם, איך עם הבת שלך? עם לוליה.
מה עם משפחתך?
על מי אני עובד בכלל. זה אפילו לא מעניין אותי
נגיע לעיניין העיקרי.
אתה עוזב. עוזב עכשיו.
אתה מגיע לכתובת הזו: ______
אתה לא מודיע כלום לשום איש. אם לא…. הבת שלך…
אתה כבר יודע מה ההמשך. אז כדאי לך להיזהר טוב טוב.
אל תחזיר הודעה לכתובת מייל הזאת.
מחכה לך."
כל הראש שלי היה מבולבל. לא הבנתי מי זה ומה הוא רוצה.
אבל הבנתי שהוא מסוכן.
הוצאתי את המזוודה השחורה שלי, והתחלתי להכניס כל מיני בגדים בשיא המהירות.
יש לי עוד כמה שעות עד שאני הולך.
רק עכשיו חזרתי. שוב ללכת??
~
-מנק' המבט של לליה-
"תתרחק ממני.. לך מפה!" צרחתי בקולי קולות להאיש שהופיע מולי בפיתאומיות.
"לוליה.. יפה שלי.. כמה שגדלת." אמר מלטף את פניי ברוך.
"תעזוב אותי." העפתי את ידיו מפניי. "אני לא מכירה אותך בכלל!!" הוספתי נבהלת.
"בטח שאת כן.." אמר משפיל מבט לרצפה.
"להתראות." שיחררתי את אחיזתו ממני. והלכתי הכי מהר שאני יכולה.
מי זה האיש הזה ומה הוא רוצה ממני לעזאזל
חזרתי לבית, פתחתי את הדלת החומה באיטיות, מביטה מסביב ונכנסת.
עליתי לחדר מבלי להגיד שלום לאף אחד.
טרקתי את הדלת בחוזקה ונפלתי על המיטה מיואשת.
אנ זוכרת את השם הזה… 'לוליה' אבל אני לא זוכרת אותו. את האיש הזה..
ואיך הוא מכיר אותי, או יודע איך קוראים לי. אוף מה אני אמורה לעשות.
הלכתי ל'בוס' לאבא שלי.
בזהירות פתחתי את הדלת וראיתי אותו יושב שם, על הכיסא הגדול שלו. בצבע השחור.
"היי אבא.." מילמלתי משפילה מבט לרצפה.
"לולי יפה שלי." חייך לעברי.
"אפשר חיבוק..?" לחשתי ממשיכה להשפיל את מבטי לרצפה.
"ברור נסיכה שלי." אמר וקם מהכיסא לעברי.
חיבק אותי חיבוק ענק ותומך.
שיחררתי אחרי 2 דקות.
"תודה אבא." אמרתי בחיוך רחב. "זה עזר לי." הוספתי על דבריי.
"תמיד נסיכה." חייך וחזר לשבת על כסאו.
ואני הלכתי לחדר בחזרה.
~
-מנק' המבט של אורי (אבא של לליה)-
הוא חזר, הוא ראה אותה.
היא תגלה. והכל ייתנפץ.
אני ונועם חברים טובים. עוד מגיל אפס.
הוא היה חייב לעזוב והוא לא יכל להשאיר אותה לבד. הוא הביא אותה לי.
והביא גם את אישתו. לילך, ועכשיו אני ולילך 'נשואים' בכאילו.
היא לא יודעת כלום לגביי זה.
ונועם חשב שהיא יודעת…
אני מקווה שהכל ייסתדר. והיא לא תברח כשנגלה לה את הכל.
זה יהיה קשה, אבל ניקח קצת את הזמן.
ניתן לה אוויר, להירגע, להנות עם החברות שלה בשקט.
שתשחרר קצת, אני אדבר עם נועם.

-חזרה לנק' המבט של לליה-
החלטתי לצאת קצת, החיבוק עזר לי.
התקשרתי לחברה הכי טובה שלי. ליעל.
"הלו?" ענתה בקולה המתוק, שגורם לי לחייך כל פעם.
"יעלוושים." ציחקקתי בקול.
"אומייגאד ללושים!!!" צרחה בהתרגשות.
"לא דיברנו המון זמן יואו." אמרתי בדיי עצבות.
"ללי מזה משנה? העיקר שאנחנו מדברות עכשיו." אמרה והרגשתי את חיוכה עולה מבעד הפלאפון.
"באלך להיפגש עכשיו??" אמרתי צועקת.
"אומייגאד כלכך כן." ענתה חיובי.
"יש יש יש יש." שמחתי מהתגובה שלה.
"בואי לקפהקפה עוד שעה." הוספתי.
"סגור." צרחה בקולי קולות.
ושמעתי ברקע את ליאור אמא שלה צועקת "יעל מה זה הצעקות האלה? את שוב מדברת עם לליה?" צחקה אמא של יעל.
"כן אמא היא על הקו והיא שומעת אותנו." צרחה יעל בחזרה לאמא שלה.
"טוב תהנוו." צרחה ליאור צרחה אחרונה.
"ביוש יפה שלי." מתתי מצחוק מהשיחה שלה ושל אמא שלה.
"ביוש ללי." צחקה אחריי. וניתקה.