Another world(על וואן דרקשן)-פרק 11

קודם כל סליחה שלא כתבתי הרבה זמן יש לי לחץ בלימודים ואני כותבת גם סיפור אחר טוב נחזור לסיפור:

"גם לנו היה מאוד כיף איתכם" אמרו הבנות.
"אנחנו יכולים לנצל את הזמן שנשאר ולבלות ביחד" אמרו ליאם וזאיין.
"בשמחה!!" ענתה עדי.
שאר הבנים נייל,הארי ולואיס הגיעו. "היי" אמר נייל. "היי" ענתה לו עדי.
"למה אתם נראים עצובים??" שאלו נייל הארי ולואיס.
"כי אנחנו נעזוב עוד 5 ימים בערך" אמרה שיר עם פנים עצובות.
"באמת?! היה לנו כל כך כיף איתכם!" אמר נייל. "כןן חבל שאתן צריכות לעזוב, אתם רוצות לבוא אלינו לבית?" שאל הארי.
"כן, בשמחה" ענינו. פתאום נפל להארי המשקפיים, כל האנשים שהיו בקניון הבחינו בהארי וידעו ששאר הבנים שהיו איתו היו וואן דרקשן.
"נצטרך להגיע לבית שלנו בריצה."אמר זאיין. הוא תפס את ידה של דניאל.
התחלנו לרוץ, ומלא מעריצים היו מאחורינו ורצו, רצנו מהר לפינה אחת וכל המעריצים רצו לכיוון שני, וכך נפתרנו מהם, מהרנו לעלות למכונית של הבנים, ולאחר כמה דקות הגענו לבית שלהם.
"אוקי..אז מה אתן רוצות לעשות?" שאלו הבנים.
"ממ.. אנחנו לא יודעות מה שאתם!" ענינו להם.
"אתם רוצות לראות סרט?" שאל נייל.
"אוקיי נשמע טוב!" אמרה שיר.
התיישבו בספה ובינתיים הבנים הדליקו את הסרט, "אתם אוהבות סרטים מפחידים" שאל לואיס.
"כן.." אמרו שיר ועדי. "הייתי צריכה להסכים כי כולם רצו ליראות סרט מפחיד- אבל אני לא אוהבת" אמרתי לעצמי.
"אני הולך לעשות פופקורן! יאמי" אמר נייל.
הסרט התחיל, זה היה סרט מאוד מפחיד על רוצחים… אני כל כך פחדתי בקטעים המפחידים ניסיתי שלא להסתכל. -לאחר שעה- התחיל לרדת גשם מאוד חזק וברקים ורעמים, וכל כך פחדתי הסרט המפחיד וגם הברקים והרעמים ביחד.. "הלכתי לסגור את הדלת.. נראלי שהיא פתוחה!" אמר הארי והלך. לאחר כמה דקות נשמע צלצול בדלת. "את יכולה לפתוח את הדלת דניאל?" אמר לי לואיס "בסדר" עניתי לו וניגשתי אל הדלת.. פתחתי אותה ופתאום נשמע רעם מאוד חזק והיה והיה איש בדלת מהר תרקתי את הדלת מאוד נבהלתי, הוא פתח את הדלת, מתברר שזה הארי.
"הארי סליחה לא ראיתי שזה אתה!! וכל כך נבהלתי". אמרה דניאל. "זה בסדר" אמר הארי עם סימן אדום על מצחו. "הארי סליחה, אני ילך להביא קרח" אמרה דניאל, הבאתי לו את הקרח והוא שם על אותו על המצח "אני כל כך מגושמת!! סליחה" אמרתי לו. "זה בסדר, ואני מגושם כל הזמן קורא לי משהו? אמר הארי וצחק.
חזרנו ליראות את הסרט, כבר כמה שעות עברו.. "אני מרגישה עיפה" אמרה שיר ובדקה מה השעה-"השעה 2 בלילה!!" "לא שמנו לב!" אמרו הבנות. "אתם יכולות לישון אצלנו אם אתם רוצות יש לנו 2 חדרים פנויים!" אמר לואיס. "באמת! כןן!" אמרה עדי. אז החלטנו להישאר אצל הבנים.
הפאלפון של דניאל צלצל והיא ענתה "הלו"
"שלום מתוקה" אמרה אמא של דניאל, את לא התקשרת אליי הרבה זמן אני כל כך דואגת!
"אמא אל תדאגי הכל בסדר אצלי! ולמה יש לך כזה קול??
"רציתי.." אמרה אמא של דניאל אבל דניאל קטעה אותה.

המשךך יבוא..!!