Angel & Devil / פרולוג

Angel & Devil / פרולוג

אני לא יודעת מה הוא הרגש הזה, הוא חזק והוא משחרר. בזמן שהוא מסתכל עליי, אני לא מרגישה כמו עצמי. אני לא עצמי יותר, וזהו ההסבר היחידי מדוע זרועותיי עכשיו כרוכות סביב גבו וראשי מונח על השכם שלו, אני עוצמת את העיניים חזק ומנסה לעצור את הדמעות שהן כגוש מחניק בגרוני, בזמן שהוא בוכה.
אבל אני לא יכולה להתעלם מהעובדה שאני מרגישה רוב הזמן כאילו אני טובעת. וזה קשה לשמור את ראשי מעל המים, במיוחד כשאני נלחמת נגד הזרם להציל אותו יותר מאת עצמי.
הוא בכה בשקט ואני רק נשקתי נשיקות קטנות על עור כתפו החזקה והשזופה, בבקשה.. בבקשה תפסיק לבכות.. בבקשה רק אל תבכה.. ידיי החלו לרעוד, עברנו כל כך המון, נלחמנו, נסינו לשרוד את זה, אבל זה ברור שלמרות שאני אוהבת אותו יותר מאשר כל דבר אחר על פני כוכב הלכת הזה ובכל היקום כולו, אנחנו לא יכולים, מעולם לא יכולנו לגרום לזה באמת לעבוד. וזה כואב לי. זה כל כך כואב לי.. אני לא רוצה לעזוב אותו, אני לא רוצה להותיר אותו לבד כי אני יודעת שמאחורי המסכה הקשוחה והארורה הזו מסתתר לו ילד קטן שרק רוצה למצוא מפלט ומקום מחבוא מפני החושך.. אבל הוא שבור מידי ואני לא יכולה לתקן אותו.
"אני מצטער". הוא פלט לפתע, מפתיע אותי במילותיו, סימנתי בראשי לשלילה, אין לו כל סיבה להתנצל, אבל זה היה מאוחר מידי לעצור בעדו לפני שהמשיך, לוקח נשימה אחת עמוקה, "אני מצטער שגררתי אותך אל תוך הבוץ ופגעתי בך כל כך הרבה פעמים ואני רוצה שתלכי עכשיו, מגיע לך הרבה יותר טוב מזה". הוא משך באפו, מפנה את ראשו אליי. התבוננתי בעיניו, כזוג יהלומים מנופצים וחשתי את הסדק המורט עצבים נסדק ומתעצם בעמקי לבי ונשמתי, לא יכולתי לשלוט בקול ההתייפחות הקורע לב שנפלט מבעד לשפתיי הרועדות והדמעות שהופיעו לאחר מכן היו כה שנואות.
"אני מצטערת גם". אמרתי בקול רועד וצרוד, "אני מצטערת שלא יכולתי לתקן אותך".
הוא נשכב על ברכיי, נותן לי גישה לפרוע את אצבעותיי נגד שערו הרך והפרוע בפעם האחרונה, אני כל כך אתגעגע למגע המדהים והנעים כמשי הזה, אני אתגעגע אליו, הוא היה הכול בשבילי במובן מסוים, הוא הנשימה שלי, הכאב שלי, הלב שלי, החיים שלי. אבל אני לא רוצה לשרוד, אני רוצה לחיות.
"גם אני". הוא בכה נגד ברכיי.