amneisa-פרק 3(אשמח לתגובות)

לקח לי כמה דקות להתעשת,ולצאת מחיבוקם החונק של רביעתם.
"אמה?"אחת מהם שאלה אותי בדאגה.
"אני..אני מצטערת אבל אני לא מכירה אותכם."אמרתי להם והם הביטו בי בעניים פעורות.
"מה זאת אומרת לא מכירה אותנו?,בחייך אמה אנחנו מכירים מגיל אפס איך זה שאת לא זוכרת אותנו."אמר הנער ונראה דואג ומאוכזב.
"אני…"התחלתי להגיד אבל באותו רגע קטע אותי קול מאחוריי.
"אני ניסיתי להגיד לכם,אבל אתם ישר יצאתם לבחוץ מבלי לתת לי לסיים את המשפט."
"אתה עובד עלינו נכון?,תגידו לי שאתם עובדים עלינו"אמרה בתחינה הנערה בעלת העניים הירוקות.
"אני מצטערת באמת אבל אין לי מושג מי אתם."אמרתי להם מסתכלת על פרצופם.
הם נראו מאוכזבים כועסים ועצובים.
כולם חוץ מהנער שעמד בפינה והסתכל עלי במבט מצמית.
"זאת לא אמה זאת סתם איזו מתחזה,אמה שלנו מתה,ואני לא מאמין עד כמה אתם נואשים בשביל להאמין שזאת האמה האמיתית שלנו.
עם עוד לא הבנתם שהיא רק עוד אחת מאלה שהרגו אותה אז אתם ממש פתטים."הוא אמר בכעס ויצא מהחדר.
"מה עובר עליו עוד פעם"שאלה הנערה בכעס:"קודם מתי שהיינו בטוחים שהיא מתה הוא סירב להאמין,אבל עכשיו שהיא ממש מולו אבל היא קצת שונה ממי שהיא הייתה הוא שוב לא מאמין וחושב שהיא מתחזה,אז אתה יודע מה דניאל אין בך טיפת אופטימיות,טיפת אמונה.
וזה מה שיכשיל אותך כל החיים"אמרה לו בצעקה כועסת והייתה כולה אדומה וענייה בורקות מדמעות.
הוא נכנס שוב לחדר ובהה בי בפנים קרות,ואז סובב את פניו אל הנערה הפנה לה אצבע שלישית ויצא מהחדר.
"אתה אידיוט וקטן אמונה"צרחה לו בזעם:אני לא מאמינה שאני אחותך."
כל השאר עמדו וצפו בהם בדממה.
"טוב,"אמר הנער שהיה איתי בתמונה,וחיכך בגרונו
"בגלל שאמה,לא זוכרת כלום אולי כדי שנציג את עצמנו מולה."אמר בהצעה.
"אני לא מאמין שאנחנו באמת עושים את זה."אמר הנער שלידו.
"אני יתחיל,"אמר זה שהציע את הרעיון:"אני ג'יימס ואני האח הגדול שלך."
"א..אנחנו,אחים"אמרתי ספק שאלתי.
הוא פרץ בצחוק וכך גם הסובבים שלידו.
ואני הסתכלתי עליהם לא מבינה מה מצחיק אותם כול כך.
"לא חשבתי שתיהיה כמו האנשים האלה אמה."אמר והסתכל עליי שגומות פורצות מחיוכו הענק.
"האנשים האלה?"שאלתי אותו לא מבינה,לא יודעת עם בכלל לקנות את מה שאמר.
"האנשים האלה שחושבים שאנחנו בניי זוג בגלל שאנחנו בכלל לא דומים אז אנ יגיד לך מה שאמרתי לכולם אנחנו הגענו משניי הורים רק שאני יותר דומה לאבא ואת דומה לאבא רק בעניים האפורות שלך ובאף הסולד שלך אבל כול השאר הגיע מאמא."אמר לי ונראה בכלל לא מתאמץ,כאילו באמת חזר על הנאום הזה בכל יום.
"אני ג'סיקה"אמרה הנערה שמלפניי כמה דקות צרחה על הנער שלפי האימרה שלה הוא קטן אמונה.
"אני הייתי החברה הכי טובה שלך,אנחנו מכירות מגיל תשע חודשים,את האח שלי האידיוט זה שזרק פה עלבונות כבר הכרת,אבל אני לא יכולה לשפוט אותו,אז אני מבקשת גם ממך לא להיפגע צכול דבר שהוא אומר,הוא בתקופה דיי…"היא נעצרה מחפשת את המילה הנכונה:"רגישה,הוא בתקופה דיי רגישה,והוא נורא מגונן על עצמו וסוגר את עצמו באלפי חומות כמו שהוא עשה פעם אבל היום זה נהיה יותר,אם היית זוכרת אותו היית מזדעזעת שהוא הפך להיות אדם כזה אבל אין מה לעשות החיים הפכו אותו לכזה."אמרה במשיכת כתפיין כבדרך אגב אבל היה נראה שהנושא היה קרוב לה ללב מאוד.
מעניין מה גרם לאח שלה להיות אדם כזה.
"אני וינסנט,"אמר ואני גיכחתי והוא חייך חיוך צדדי והסמיק:"כן שם דיי מגוחך אני יודע אבל אני אוהב אותו הוא מתאים לי"אמר מושך בכתפיו.
שתיי הבחורות האחרוצ מיהרו להציג את עצמם גם כן.
הנערה בעלת העניים החומות והנמשים על פניה שיערה היה נראה כאילו היא שמה בו הרבה תכשירי שיער מרוב הברק שיש בו אבל לא הוא היה חלק ומסודר במקומו ומוברק טבעי,קראו לה קייט,קתרין.
ולנערה בעלת העניים הירוקות ועורה השחום מעט נתנו לה מראה בלתי אפשרי תלתלים בצבע חום דבש עטרו את פניה ועמדו באופן מסודר על ראשה היא הייתה נראת אחת שהיר העוגן של המקום הזה היחידה שבאמת הייתה מסודרת ומאורגנת,קראו לה מרדית.
"יופי סיימתם את ההצגה הקטנה והמאושרת שלכם יופי.
עכשיו תפנו לי מקום כדי שאוכל להיכנס אל תוך החדר שלי"אמר הנער העקשן והרגוז.
הוא לא מצא חן בעיניי הוא לא היה כמו כולם פה הוא היה נראה לא יציב והיו לו שינויי מבי רוח במהירות.
"משהו מפריע לך?"שאל ג'יימס אחי הגדול לכאורה.
"לא משהו מישהו,היא."אמר והינהן בתנועה קלה לכיווני ואז הפנה את עניו אליי באדישוצ ובחוסר עניינות וסרק את פניי,מנסה למצוא משהו שעוד לא ראה.
ראיתי משהו בעיניו נסדק לאחר התבוננות ממושכת בי.
הוא הפנה את ראשו ונשך את שפתיו.
ואז ניענע בראשו קלות והחל להתקדם לכיווני.
"זוזי,"אמר בפשטות מבלי להוסיף שום מילה וראה שלקח למוח שלי קצת יותר זמן כדי לקבל את הפקודה הזאת והזיז אותי בכח,ונכנס מבעד לדלת.
האיש הזה לא מוצא חן בעיניי בכלל יהיה מי שהוא יהיה אבל הוא לא יתנהג אליי ככה יותר.
כול השאר התנערו מהקיפאון שבהם נעצו מבטים במה שקרה פה הרגע והחלו להתלחשש בשקט.
אני לא הייתי מוכנה לעבור על ההתנהגות הזאת בשתיקה אולי הזיכרונות שלי נגזלו ממני אבל גאוותי לא.
נכנסתי בדממה לתוך החדר שהיה מבעד לדלת ונעלתי את הדלת.
דפיקות רצות נשמעו מהצד השני,אבל אני לא הייתי מוכנה שהם ייעצרו אותי.
הכנסתי את המפתח לכיס והתחלתי להתקדם בתוך המבואה החשוכה.