amneisa-פרק שני-שווה קריאה

לאחר כמה דקות שהוא רק התייפח בהם הוא בסוף התעשת,וקם על רגליו.
"את יודעת מי את?"שאל אותי אחרי התבוננות ארוכה בפניי.
"לא"עניתי לו בכנות רואה את הכאב הגדול בעניו.
את יודעת מי אני?,את יודעת איפה את?"שאל אותי מתחנן לקבל תשובות לשאלות שהוא יודע שאני ייענה עליהם בשלילה.
"מצטערת,אני לא יודעת"אמרתי לו האקדח עדיין בידי.
"טוב אנחנו כבר נראה מה נוכל לעשות בנוגע לזה,בנתיים את יכולה בבקשה להוריד את הנשק אני לא יפגע בך נשבע."אמר והיא לי קשה לתת בו אמון אבל בסופו של דבר הנחתי את הנשק על הרצפה.
"יופי עכשיו בואי איתי,יש הרבה אנשים שיירצו לראות אותך"אמר בשמחה והתחיל לצעוד אל המשך המבואה ונכנס לאיזשהו חדר.
הלכתי אחריו אבל כאשר כבר הגעתי לדלת הוא אמר לי שאני ייחכה בחוץ לכמה דקות.
הסתכלתי על הקירות היו עליהם אלפיי תמונות,חלק מהאנשים שם עם מדים ונשק על ידם,ועצב בעיניהם.
בחלק השני עומדים אותם אנשים רק עם בגדים רגילים,ונראים שמחים יותר.
עברתי על אורך הקיר התמונות שם היו מזעזעות,היה נראה בהם מלא זירות עם דם,אנשים מתים.
אבל לאורך הקיר שממולו היו תמונות יפות ושמחות.
כולם שם צחקו,חגגו,אהבו,שמחו.
לפתע נעצרתי על תמונה אחת,היה שם אותי ואת הנער שעכשיו היה איתי ושאל אותי את כל השאלות האלה,הוא חיבק אותי חיבוק צדדי והיה באמצע צחוק כשצילמו אותו.
אבל משהו בי היה שם שונה,השיער שלי היה בלונדיני ועכשיו הוא שחור,אבל הפרצוף,הפרצוף של הילדה הזאת היה כל כך דומה לשלי שהיה קשה לפקפק במה שנראה אל מול עיניי,אני היא הילדה הזאת.
בגלל זה הנער הזה זיהה אותי.
אבל למה הוא בכה?,לכמה זמן כבר יכולתי להיעדר כדי לתת לבנאדם סיבות לבכות.
כל כך הרבה שאלות שאין עליהם תשובות.
"אמרתי לכם"שמעתי את קולו של הנער הזה והסתובבתי אליו.
איתו היו עוד חמש אנשים,שני בנים,אחד מהם בעל עניים כחולות,והשני בעל עניים אפורות. ושלוש בנות,אחת מהם בעלת עניים שחורות,השנייה בעלת עניים חומות,והשלישית בעלת עניים ירוקות.
וכולם הסתכלו עליי בפה פעור ובחנו את פניי.
הם היו נראים לי מוכרים בדיוק כמו הנער הזה אבל עדיין לא ידעתי מי הם.
"אמה"צרחו הבנות ביחד ורצו לחבק אותי והתייפחו על צווארי בדיוק כמו שהנער הקודם עשה.
הנער בעל העניים הכחולות הצטרף אליהם לחיבוק החונק הזה שהם עטפו אותי בו.
אבל הנער בעל העניים האפורות עמד בצד והיה נראה מלא רגשות בו זמנית,עצב,שמחה,געגוע,אהבה,אכזבה.
הוא לא בא אליי כמו כל השאר אלה נשאר נטוע במקומו ונעץ בי מבט קפוא.
הנער שכיוון עליי נשק ניסה לדבר איתו ואחז בידו,אך הוא שחרר את ידו ממנו בכעס ונכנס לתוך החדר הזה.
טוב אז כנראה שלא כולם פה שמחים לקבל את פניי.