a thousand years2

«אמבר»
רצתי מהר ברחובות החשוכים. אני לא מאמינה למה שקרה עכשיו . ניצלתי. ללא האיש המסתורי הזה כבר מזמן הייתי זרוקה בסמטה ההיא. הייתי רוצה למצוא אותו ולומר לו תודה . לרוע מזלי, אאוחניו לקח את הכסף שהשגתי היום. מינה תהרוג אותי, חוץ מזה השגתי הרבה כסף השגתי גם 'דף' זה המון.
כל הדרך תהיתי לעצמי מה יקרה כשאומר למינה שאין לי כסף. היא תכה אותי?, תרעיב אותי?.
לא משנה מה זה לא יהיה טוב.
התחלתי לקלוט בזווית עיניי שאני נמצאת קרוב לבקתה.
האטתי לפני הוילון שאמור היה להיות דלת .
נשמתי עמוק ונכנסתי.
משום מה היה לי יותר קר בפנים. באור המנורה העמומה קלטתי שמינה ישנה על הספה הישנה והמעופשת היחידה בבקתה. אבל ריינה הייתה ערה ועיניה הקטנות נראו ממש זדוניות, חייכתי לעצמי כשהנחתי שריינה לא הייתה מבינה מה זה אומר. היא זינקה מיד ושיערה השחור והפרוע התנפנף מצד לצד.
"איפה הכסף? איפה הוא ?!"
כנראה שמהרעש שריינה הקימה מינה התעוררה , כי כרגע היא הייתה ערה לגמרי וחיפשה את הכסף עליי.
"א..אני..ל..לא…הבאתי כ-סף." גמגמתי, פתאום פי היה יבש לגמרי.
"עוד פעם !? חסרת תועלת שכמותך! " צעקה מינה מהשפה היא ממש דמתה לריינה חוץ מזה ששיערה היה לבן ומלוכלך יותר. "מה נעשה איתך את בכלל לא מביאה כסף נצטרך בכל זאת למכור אותך ל-אאוחניו!"
אמרה מינה .
נחרדתי. לא, ממש לא!
"לא! היה לי כסף!" צעקתי באומץ מאיפשהו .
"אה אז גנבת אותו שוב בשביל לשמוע את השירים המסכנים האלה!" צעקה ריינה.
"אלה לא שירים מסכנים !" הגנתי עליהם כאילו אם הם יאמרו דברים כאלה, השירים יבואו אליי בבכי .
" אז מה קרה לכסף? "