a thousand years 3

«אמבר»
התיישבתי על הקרטון הרטוב ונאנחתי.
היא שוב השאירה אותי לישון בחוץ. זה לא נורא אבל בכל זאת.
******************************
פקחתי את עיני ומצמתי . העפתי את קורי השינה האחרונים מעיני, והתמתחתי. הגב שלי בהחלט צריך טיפול.
נזכרתי באתמול וכמעט בכיתי.
טיה מינה בכלל לא האמינה לכך שאאוחניו ניסה לאנוס אותי.
ושאני מטומטמת כמו אמא שלי . היא הזכירה את אמא שלי …
ושוב נפתח הסכר של הדמעות שלי, כמו אתמול.
אני לא מאמינה שהיא מתה, כלומר אף פעם לא ראיתי אותה אבל פליסידד תמיד אמרה שאני ממש דומה לה ושהיא ממש אהבה אותי . פליסידד היא כמו 'זקנת הכפר' רק הרבה יותר צעירה היא אמרה לי שהיא בת חמישים ושמונה אבל היא נראית רק בת שלושים וחמש, היא ממש צעירה. ..במראה. היא היחידה שיש לה עבודה פה בכפר. לא ממש עבודה נחמדה- היא אממ איך לומר זאת בעדינות- היא אממ.. זונה.
היא לא ממש מרוויחה על זה אבל לפחות לילד שלה יש מה לאכול . הוא בן שמונה עשרה אבל היא מעדיפה שהוא ילמד.
קוראים לו טובי. הוא החבר הכי טוב שלי . תמיד כשהוא יכול הוא עוזר לי ומביא אוכל הביתה. אני חייבת לו ולפיליסידד כל כך הרבה .
התרוממתי מהקרטון והתהלכתי בשכונה בכוונה ללכת ' לעבוד'
ואם יהיה לי כסף אפעיל את מכונת המוזיקה בבית הקפה של דון ביל.
לאט לאט חדרו לאוזני קולות של מכוניות ותעשייה.
הגיע הזמן לעבוד.