~9~

זה היה…
נאור.
״תגיד לי מה אתה בסדר הפחדת אותי כל כך!״ גיחכתי
״איך את?״ שאל והתיישב לידי.
״אני בסדר, ניראה לי שאני אלך לישון עכשיו.״ אמרתי ופיהקתי
״טוב, לילה טוב אמילי.״ אמר ובלגן לי את השיער.
סגרתי את הטלוויזיה ונירדמתי.

~יום למחרת~

פקחתי את עייני לאט לאט, הסתכלתי על השעון…השעה הייתה רק 5 לפנות בוקר.
החלטתי לעשות טיול בוקר, לקחתי מכנס וחולצה ויצאתי החוצה.
עשיתי ריצה קטנה מסביב לפארק ממול, שמעתי יללות מגינת הכלבים.
״מי יטייל כאן עם הכלב שלו כל כך מוקדם?״ מלמלתי, התקדמתי לגינת הכלבים .
״מישהו נמצא כאן?״ לחשתי
ראיתי כלבלב קטן ולבן עם כתבים שחורים .
״איזה חמוד!״ אמרתי בחיוך
הוא התקרב אליי, נתנתי לו להריח את היד שלי.
״מי כלב טוב?״ ליטפתי אותו.
״איפה הבעלים שלך כלבלב קטן ? ״ שאלתי בחיוך.
היה לו קולר עם שם..
״ל..אקי, אז קוראים לך לאקי .״ אמרתי
״למישהו כאן נאבד כלב בשם לאקי? הלו??״ צעקתי
״תהיי בשקט! אנשים מנסים לישון כאן!״ איזה זקנה צעקה עליי מהחלון.
״את איבדת במקרה כלב?״ שאלתי
״לא אין לי כלב!״ ענתה בעצמות ונכנסה הביתה..
״אז הכרת את גברת מילר אה?״ שמעתי קול ומישהו תפח לי על הגב.
קפצתי מבהלה.
״תירגעי זה אני דניאל.״ אמר וחייך
לאקי קפץ עליו וליקק אותו.
״אז זה הכלב שלך?״ שאלתי בחיוך
״אז הכרת כבר את לאקי..״ אמר ומרח חיוך מזויף
״אתה לא מצליח לעבוד עליי, אני יודעת שזה חיוך מזויף..״ אמרתי והשפלתי מבט
הוא הוריד את החיוך שלו והסמיק.

~נקודת המבט של דניאל~

היא כל כך יפה, אני לא יכול יותר..
איך היא יכלה לשכוח את החברות שלנו?
הסתכלתי על היד שלה, קירבתי את ידי לאט לאט ליד שלה…
״מצטערת אני חייבת לזוז.״ אמרה והלכה
״ביי.״ לחשתי והחזרתי את ידי למקום..