~8~

~נקודת המבט של דניאל~
שתקתי.
״דניאל? אתה אדום! את צריך מים?״ שאלה אותי אמילי בדאגה
״לא אני בסדר..״ אמרתי וניסיתי להרגיע את עצמי
״אז מה התחלת לומר?״ שאלה
ניסיתי לחפש תירוץ לברוח מהשיחה הזאת, לא נעים לי לומר לה שאני מחבב אותה במיוחד כשהיא רק השתחררה מבית החולים.
״אוי! תראי כבר שמוננ אני חייב ללכת ביי!״ אמרתי ויצאתי מהחדר.

~נקודת המבט של אמילי~

הוא יצא מהחדר בזריזות בלי לתת לי הזדמנות להגיב, הוא מסתיר ממני משהו…
שמעתי דפיקה על הדלת
״פתוח..״ אמרתי
אמי נכנסה.
״הכל בסדר? תזכרי מחר יש לך בית ספר את צריכה לקום בשבע ולהיות שם לפני שמונה ורבע, בואי אני אכוון לך את השעון.״ אמרה וכיוונה את השעון שהיה על השולחן.
״אני לא יודעת שום דבר על הבית ספר, אני לא זוכר. בכלל באיזו כיתה אני ומתי נגמר כל שיעור..״ אמרתי בלחץ
״אל תדאגי, דניאל יעזור לך.״ אמרה בחיוך
״אני לא מרגישה כל כך בנוח לידו..אין לי חברות או משהו?״ שאלתי
היא השתעלה טיפה והסתכלה עליי במבט עצוב
״את לא ממש התחברת לילדות בכיתתך..״ אמרה
״אז יש לי את את דניאל?״ שאלתי בקול מאוכזב
היא הנהנה.
״אז עם אין ברירה..״ אמרתי מיואשת
״עוד שעה תלכי לישון, לילה טוב מתוקה שלי.״ אמרה ונישקה לי את המצח והלכה.
ניסיתי למצוא לי משהו להתעסק איתו בחדר, בסוף החלטתי לראות סרט אימה ששודר.
כעבור חצי שעה של הסרט שמעתי רשרושים וקולות מחוץ לחדר.
״מ..משהו נמצא ש..שם?״ שאלתי בפחד
״טוב אני סתם מדמיינת, הכל בראש שלי…הסרט סתם משפיע עליי! ״ אמרתי בקול רגוע
המשכתי לראות , כעבור 10 דקות שמעתי קול של זכוכית נשברת.
סגרתי את הטלוויזיה והתחבאתי מתחת למיטה רועדת, שמעתי צעדים עולים במדרגות…והם התקרבו לדלת שלי..שמעתי לאט לאט את הידית של דלת החדר שלי נפתחת.
ישר זרקתי את הכרית על מי שנכנס..