-7-Can we ever get better then this?

-אחות שלו-:
נקודת מבט דרור:
זה מטורף כמה אני מת להרגיש אותה שוב אצלי ביידים. כמה מאז אותו יום ארור שפגעתי בה בתיכון אני לא מצליח לשכוח אותה. וכמה זמן לקח לי להבין שזו היא… היא כל כך השתנתה, הקטנה הזו. הקטנה שלי.

שכבתי על הגב במעונות, השעה הייתה שעת ערב מאוחרת. הייתי נעול בחדר רוב היום. לא רציתי לראות אף אחד יותר. רציתי רק אותה. ליידי. עליי.
נעמדתי מול המראה, מנסה להשוות לעצמי מראה של בנאדם. נכנסתי להתקלח.  רועי אמר שנמאס לולשמוע כמה אני ממורמר בגלל הזונה, ושיוצאים היום.
אז זרקתי על עצמי איזה טישרט וג׳ינס משופשף. כוס אמא של כל העולם הזה. חמישי היום. ואני לא הולך לתת לה להרוס לי את זה.
***
אחרי מה שנראה כמו שעה, נכנסנו לבר לא מוכר. הוא היה דיי מלא. הייתה ספת עור נמוכה צמודה לכניסה שהייתה תפוסה על ידי זוג עסוק למדיי. פילסתי לי דרך בין מאות האנשים שהיו שם, והתיישבתי על הבר. הזמנתי וודקה ראשן, מחוזקת.
המקום היה מלא מידי, לטעמי. המוזיקה קצת מציקה והסחורה לא משהו. הרגשתי שאני פה בלי פואנטה. לקחתי לגימה מהוודקה הקרה.
מישהי התיישבה לידה ונאנחה עמוקות. סובבתי את ראשי.
היא הייתה לבושה במכנס ארוך וגופייה זרוקה, שקרועה בצדדים. יכולתי לראות שהיא בלי חזייה. ועם כל הכבוד לנטלי ולכמה שהיא חשובה לי, הייתי מת להצמד אליה עכשיו מאחור.
היא כנראה שמה לב למבטים שלי. כי היא חייכה חיוך קטן והרימה גבה.
"אני דרור" אמרתי.
"אני משועממת" היא ענתה.
"אפשר להציע לך לרקוד?" שאלתי והיא חייכה חיוך שטני. היא ירדה מהכיסא ונעמדה בין שתי רגליי.
"תמיד" היא לחשה. ותפסה את ידי.
כשהתרוממתי מהכיסא הרגשתי שהיא מושכת אותי ולרגע לא הבנתי מה קורה. אחרי שניות מצאתי את עצמי בחוץ. לבד. איתה.
***
הצמדתי אותה לקיר ברחוב השקט, אבל היא הייתה בדיוק בגובה כדי לתפוס אותי, להפוך אותך ולהצמיד אותי לקיר. היא שמה את ידיה על מותני וליטפה בחוזקה. אני חושב שבאיזשהו קטע היא נשכה לי את השפה. זה עיצבן אותי לגמרי. למרות שכשנטלי עשתה את זה, זה רק הדליק אותי בטירוף.
היא הכניסה את ידייה תחת חולצתי והתנשמה בכבדות, היא שמה את ידה על אברי, שמשום מה המגע שלה לא כל כך עבד עליו. עם נטלי בחיים זה לא היה קורה.
ניתקתי אותה ממני והובלתי אותה למכונית. כשנכנסנו למושב האחורי, היא מייד נסתה להתיישב עליי אבל הייתה גבוה מידי בשביל מכונית הספורט הקטנה שלי. חשבתי שלנטלי זה בחיים לא יקרה, ברגע שקלטתי שיש לי פה בחורה וכל מה שאני חושב עליו זה נטלי.
עצרתי את הנשיקה המביכה ממילא שהייתה ביננו ואמרתי לה שזה לא מתאים. ואולי בפעם אחרת. היא יצאה מהרכב במהירות ורצה פנימה.
שיזדיין כל העולם הארור הזה, אני הולך לדבר איתה עכשיו.
***
נקודת מבט לירון:
לא דיברתי עם נטלי כבר כמה שלושה ימים. זה מחרפן אותי כמה שהיא השתנתה בזמן האחרון. זה מחרפן אותי כמה מאז שהיא פגשה שוב את הדרור האדיוט הזה היא חזרה להיות בדיוק אותה כלבה שהיא הייתה בתיכון. מעולם לא סבלתי לראות אותם יחד. כנראה שלעולם שניהם ישארו אותם סנובים מטומטמים בני 15. הלוואי שכל הסיפור הזה ייגמר ונוכל ללכת מכאן כבר. לעזאזל.
פתיחה דלת קטעה את מחשבותיי ולירן נכנס דרך הדלת. העיניים שלו היו מחייכות. כמו תמיד. הוא התיישב ליידי.
"קטנה, למה את בחדר לבד?" הוא שאל אותי ודאגה נשמעה בקולו ונשקפה מעינייו. מטריף אותי כמה אני יכולה להביט לו בפנים שעות וזה לעולם לא ימאס.
"סתם.." עניתי לו. "אני בעיקרון אמורה ללמוד לפיסיקה.. אבל הראש שלי מידי עסוק" אמרתי, זורקת את הספר הכבד על הרצפה ונשכבת. הוא צחק ונשכב מעליי. השתעלתי פעמיים. "אתה נשען לי על הסרעפת" אמרתי כמעט בלי קול והוא ציחקק שוב ולחש לי "כן.. זה חלק מהרעיון, ילדונת" ואז התכופף לשפתיי ונשק לי בעדינות, תוך כדי שהוא מקפיץ את עצמו מעלה ונשען על מרפקי ידייו.
חייכתי. לא יכולתי לדמיין את עצמי במערכת יחסים עם בחור יותר טוב מלירן. ונכון שאני לא מכירה אותו הרבה אבל עדיין.. הוא שלי ואני מאושרת גם ככה.
הדלת נפתחה ונטלי נכנסה לחדר. היא הסתכלה עלינו במבט מוזר ואז ציחקקה. "נו..?" היא שאלה. "כבר עלית עליו?" היא אמרה ואז הביטה בנו שוב, וכשקלטה באיזו תנוחה אנחנו היא שאלה בשקט "או שהוא עלה עלייך..?" וצחקקה ברשעות.
לירן נאנח בקול. "סתמי כבר אוקיי?" הוא שאל והתרומם. היא הביטה בו במבט אדיש. "את לעולם לא תגיעי לרבע ממה שלירון עכשיו. ושלא תחשבי שאני לא שם לב איך הבנים מסובבים אחרייך את הראש בכל פעם שאת עוברת, לא שאני בכלל מבין מה בכלל הם מוצאים בך. את אולי יודעת לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלך, אבל בסופו של דבר גם האצבע הקטנה נשברת, וכולם יפלו. ותישארי לבד. תזכרי את זה." הוא אמר ואני חייכתי. לא יכולתי לבקש גבר יותר טוב ממנו.
"אז מזל," היא אמרה והסתובבה עם גבה אליו, "מזל שהלימודים הארורים האלו וכל האוניברסיטה המטומטמת הזו לא באמת התוכנית העיקרית שלי בחיים" היא אמרה ואני פתחתי עיניים גדולות, בזמן שלירן הסתכל עליה במבט שואל ואמר "מה?" והסתובב אליי.
"כלום." היא אמרה והסתכלה עליי, "יש אנשים שצריכים לזכור מאיפה הם באו. וגם לזכור שיש סוף לאוניברסיטה הארורה הזו ואז הם יחזרו בדיוק לאותו מקום, אז כדאי דהם לא יחריבו אותו" היא הביטה בעיניי במבט כועס ויצאה מהחדר.
לעזאזל עם המציאות הארורה הזו.
***
במשרד שקט, במרחק נסיעה של כמעט שעתיים מהאוניברסיטה של דרור ונטלי, הוא ישב. ופניו לכוון החלון. היו ימים שהוא רצה להעיף לעזאזל את כל השטויות שהוא מתעסק איתם ולחיות את החיים שלו כמו כל אחד אחד. בלי להסתובב עם אקדח בתוך מרצדס שחורה בדרך לאיים על אנשים. הוא דמיין את עצמו לומד יום אחד גם באוניברסיטה, עם בנות יפות. עם בילויים וחיי בילויים כמו שלכל בחור בגילו יש. הוא צחק לעצמו ודמיין כמה זה אירוני, שדווקא הבן של המאסטר המאיים והגדול מכולם, ייצא איזה מלומד שפוט של איזה מרצה חנון באוניברסיטה. 

הוא הרים את מבטו לעבר דיוקנו של אביו, שהיה תלוי כמה מטרים מעל שולחנו המבולגן. כמעט כבר לחש לו שנמאס לו מהכל, ברגע שנפתחה הדלת, וליאו, העובד שלו, נכנס דרכה. 

"בוס" הוא אמר, "אני חושב שהוא זיהה מי היא, זה לא טוב לנו." הוא הביט בו במבט שואל. סער נאנח. 
"איך? איך לעזאזל הוא גילה מה היא? היא עד כדי כך מטומטמת? האחות הסתומה שלי? ביקשתי ממנה דבר אחד ארור ומטומטם, לעקוב אחרי הילד המפגר, ולגלות איפה האבא המזדיין שלו נמצא. היה לה כל כך קשה?!" הוא אמר, בעודו דופק על השולחן ומרעיד את כולו, מפיל את כוס העטים שעמדה בפינתו.
ליאו מיהר להרים את הכוס ולסדרה באמצעו של שולחן העבודה הריק משהו.
"אני.. אני לא יודע בוס" הוא גימגם בין לבין. "יכול להיות.. אבל יש לנו גם את לירון שיכולה לעזור לנו בזה.."
"אחח תעזוב אותי מהטיפשה הזו. לשמור את הלשון שלה בפה לרגע היא לא יכולה. אם הוא גילה מי זו נטלי ברור שהוא ידע מי זו לירון. לעזאזל עם התוכנית ויכולות המשחק המטומטמות שיש לשניים האלו. אני באמת שוקל לפרוש מהכל. שישארו לחמוד באוניברסיטה עד לסוף כל הימים מצידי" הוא אמר וסובב את ראשו חזרה לחלון.
"אבל בוס.. אבא שלך. הבקשה האחרונה שלא הייתה…" הוא מלמל.
"אוחחח שתוק כבר ליאו. אני יודע מה הייתה הבקשה הארורה של הזקן הטיפש. ואני לא באמת מתכוון למה שאני אומר. אני סתם מיואש מהכל." הוא אמר וקם ממקומו. "תמשיך לפקוח עין על הטיפשות" הוא התקדם לעבר הדלת ויצא. מותיר את ליאו שם לבד, עם עפרונות אחדים ביד, ומחשבות רבות בראשו.

**
אזזזז העלייתי פרק. וואוו????????????
כמה זמן עבררר? איזה חודשיים. מקווה שאתן עדיין עוקבות וקוראות ונהינות והכל…
בכלללל אופן:
דרור עדיין מאוהב בנטלי.
לירון ולירן עדיין דביקים.
נטלי עדיין ביצ׳ית.
ו… סוויץ בעלילה:::::
נטלי לא הילדה התמימה שכולנו חשבנו שהיא… בוווווו ביג סופריייז????????????

סתם נו, אני מקווה שנהניתם וכו' וכו', אל תשכחו להביע דיעה, לכתוב הארות והערות וכמובן להנות.
אוהבת❤????????????