5 שעות לקח לי להתאהב בך

מגוחך לא?שבתוך חמש שעות הצלחתי להתאהב..
אבל אתם לא הכרתם אותו, אם הייתם אני מבטיחה שגם אתם הייתם מתאהבים…
אני גרה בכפר דייגים נידח, שבמקרה גם כל גולשי העולם באים אליו.. פה להורים שלי יש בית קפה קטן וחמוד…הכל בחול עם נוף של ג'ונגל ירוק מסביב.
הוא חבר של ההורים,לא בגלל הגיל כי הוא הרבה יותר צעיר מהם אבל זה עניין של ישראלים בחול, תמיד מסתדרים…
שמעתי עליו כמה פעמים מאמא שלי, היא אמרה שהוא נחמד וחמוד ושהוא עובד בחווה חקלאית בהר וגולש בזמנו הפנוי. הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה כשמלצרתי בבית קפה שלנו שיש בו את החומוס הכי טוב במדינה.כשראיתי אותו מרחוק, מתקרב לעברי ידעתי שהוא ישראלי וחשבתי לעצמי שהוא אחד האנשים הכי יפים שראיתי בחיי…
הוא התקרב, עם מכנס גלישה רטוב מהים, בלי חולצה שהגוף השזוף שלו משלב עם הצבע כהה העור של כל המקומיים, שיער מטולטל בסגנון אפרו בצבעים של דבש וזהב, וחיוך שיכול לגרום לכל בן אדם להרגיש בטוח ושלו…
הציגו לי אותו ואמרתי "אהלן מה נשמע?" והוא ענה בקול מסטול מהרגיל" וואללה מעולה… אז את הבת האבודה של דן ומיכל? שמעתי עלייך הרבה"
הלכתי לשתות קצת מים כי התחלתי להזיע כמו חזיר שחוט..הייתי לחוצה מהנוחכות שלו אבל אגרתי אומץ וניגשתי לקחת את ההזמנה… ובעוד כל האמריקאים שסביבו מנסים להגיד "שקשושה" "וטחינה" בלי להישמע כמו מפגרים הוא צחק אמר, אני יכול בבקשה קצת מהחומוס של אבא שלך? ואפשר בלי פיטה? רק עם בצל?בבקשה " עכשיו איזה גבר אה? גם מושלם פיזית וגם אוכל חומוס עם בצל וגם אוהב את החומוס של אבא שלי? לא פגשתי כמוהו…
אחרי שדיברנו כמה דקות על הצבא וקצת דברים על הארץ הוא הלך וידעתי שאני רוצה לפגוש אותו שוב..
וקח היה… הוא היה בבית הקפה שבוע לאחר מכן כשהגעתי לשתות שייק לפני שאני דוהרת לי לנחל הקר…
התכוונתי לשבת בשולחן לייד אבל הוא ישר אמר" אם את לא מחכה להודעה חשובה את יכולה לבוא לשבת ליידי ולארח לי חברה" אז כמובן שבאתי. ישבנו ודיברנו על הרבה נושאים חסריי פואנטה אבל שהצחיקו אותנו מאוד… כמו מכת ההיפים שהכפר מקבל עכשיו, שני הרבנים שגולשים עם ציצית וכיפה במים, ועוד דברים בסגנון הזה..
הייתי יכולה להישאר לשבת איתו שם שעות, להקשיב לקול המסטול שלו, להסתכל על העניים החומות שלו, ולרק לחייך מהחיוך שיש לו כל פעם שאני אומרת משהו ציני או מצחיק.
הלכתי לי לנחל והחלטתי שאני לא אחשוב עלייו, למרות שזה קשה אבל הגיל שלנו לא מתאים ולמרות מה שאני כותבת פה לכם, הוא לא באמת הראה סימנים של קרבה אינטימית בשום שלב, רק חברתית והתעניינות בריאה…
ואכן לא חשבתי עליו… עד שישבתי בים עם חברה והוא דילג לו עם הגלשן הכחול שלו, כששיערו נע עם הרוח והשיניים שלו בוהקות מהשמש… הוא התיישב ליידינו והייתה לנו שיחה מרטקת על החווה החקלאית שלו… בתור ילדה שאוהבת גינות, גידול צמחים והתעסקות באדמה זה הרשים אותי מאוד, אבל התביישתי להגיד משהו בנושא כי אני לא ממש יודעת הרבה.
הוא הלך לגלוש ואני חזרתי לבית הקפה של ההורים באופן מפתיע בדיוק כאשר הוא חזר מהמים, שיערו היה פחות נפוח וכולו נוטף מיםם, השיערות שלו בחזה היו דבוקות לגופו ועינייו היו עדומות מרוב מיי המלח… הוא הזמין לסיגריה ואני ישר אמרתי כן, התיישבנו ודיברנו על העובדה ששנינו עוזבים את הארץ הטרופית הזאת באותו הזמן ושאולי כדיי שנשכיר אוטו ביחד וככה נגיע לשדה התעופה שנמצע כמה שעות טובות מהכפר שאנחנו שוהים בו…אני הבנתי אז שעבוד עליי, שאין לי לאן ללכת, אני דלוקה עליו …
אלוהים לדעתי קצת רוצה להתגרות בי, כי הוא יודעת שאם אני נדלקת על מישהו במיוחד יפה כמוהו אני פשוט אסגר ולא אדבר יותר מדיי, אשאר בקשר מינימאלי ורק אחייך אגיד שלום ואלך…אבל לא… אמא שלי הזמינה אותו לארוחת ערב היום, כי יש עוד משפחה של ישראלים שמגיעה לביקור ואנחנו רוצים לעשות ארוחת שישי…
בערב כשהוא הגיע הלב שלי עצר לכמה שניות,הוא הגיע, לבוש במכנס ג'ינס קצר שלקוח מקיבוץ בשנות החמישים, חגורת עור קצת פתוחה , יכף ועם השיער השופע והחיוך המהפנט שלו. צילמתי לעצמי בראש תמונה של המראה הנפלא הזה והלכתי לצד… יצא לנו לעשן כמה סיגריות ביחד בזמן שהאוכל התחמם ולהתווכח קצת כי אני חושבת שירושלים היא עיר מדהימה והוא חושב שתל אביב… בזמן הארוחת ערב שלנו של המשפחה שבאה לבקשר ושלו התחיל דיון על גידול ילדים, נושא שלשנינו אין מה לתרום בו אז סימנתי לו עם העניים שיבוא לסיגריה והוא הבין וככה ברחנו מהשיחה המשעממת על חינוך בסגנון קורצ'אק.. ישבנו שעות, עישנו מלא, אכלנו גלידה והקשבתי לכל הסיפורים המעניינים שלו על השנת שירות שעשה לפני שנים ביותבטה, על החיים בתור גולש ועוד.כלכך נהנתי להקשיב לו, כל השרירים שלו זזים כשהוא צוחק, וכל פעם הוא מפטיע אותי מחדש, באמצע השיחה הוא פשוט נשכב על הרצפה, הסתכל על השמיים והמשיך לדבר, ואז הסתכל עליי עם העיניים שלו וניסה להסביר לי שמציצים זה סרט יותר טוב ממבצע סבתא, וגם על זה היה וויכוח קטן.
בזמן שהוא התכונן ללכת אני גם התכוננתי ללכת לצימר שלי שנמצא קצת רחוק מהבית של ההורים והארוחה החינוכית, אז אמרתי לו שנצא ביחד, הצעתי לו שאם הוא לא מוצא טרמפ אז שהוא מוזמן לצימר שלי כי יש עוד מיטה פנויה, אבל בשביל לא להשמע נואשת מדיי הצעתי לו גם לישון בארסל במרפסת של ההורים, הוא אמר שהוא ינסה להגיע הביתה קודם, אבל שתודה לי על הכל…השיחות שלנו עלו ברמה אחרי הלילה הזה כי נושאים כמו רבנים שגולשים פחות העסיקו אותנו, אבל פיזית היינו תמיד רחוקים, כל הלילה, וכשהוא הביא לי חיבוק של לילה טוב והגוף שלנו הניח את עצמו על של השני, הבנתי שאני מאוהבת בו, אהבה זמנית, אהבה סתמית, זה לא משנה, בעיקר אהבה לא מציאותית… אבל נפרדנו לשלום ואני הזלתי דמעה בדרכי אל הצימר מהידיע שנדפקתי. אבל אתם יודעים מה? מחר אני יוצאת איתו ועם עוד חברים למסע באי בודד שלייד הכפר דייגים הנידח שלי, מעניין אותי, תרצו לשמוע איך היה?