אתמול

אתמול, אתמול זה קרה לי, משהו בי יצא החוצה.
השתנתי ראיתי הכל מזווית שונה.
ראיתי פנים אמתיות של הרבה אנשים שחשבתי שאני אוהבת.
וראיתי פנים טובות יותר מאנשים ששנאתי, ופנים רעות יותר מאנשים שאהבתי.
אבל הוא, הוא הילד שגרם לי הכי הרבה אכזבה וזה שגרם לי לא לצאת מהבית.
והיא?! זאת שאני הכי שנאתי היא הפתיעה אותי יותר מכולם.
היא זאת שבאמת ניסתה לעזור לי היא ראתה אותי.
אבל הוא, הוא מה אכפת לו?
זהו זה שלא אכפת לו הוא ריק.
הוא צבוע הוא עבד אלי והוא זה \\\"שתמך ועזר לי\\\".
הכל היה הצגה אחת גדולה.
אני יחזיר לו חשבתי שזה יספק אותי.
רציתי כל כך לעשות לו משהו, משהו נורא.
היא שמעה את זה ואמרה לי תחשבי שנייה.
תרגעי תנשמי היא אמרה נקמה לא תעזור לך.
היא צדקה היא נהייתה לי כמו אחות.
היא זאת שבאמת עזרה לי.
כל יום אני מגלה דברים חדשים.
אתמול זה קרה עוד פעם היה ירח מלא.
כמתי בבוקר הסתכלתי סביבי ואני חושבת למה הוא רצה כל כך להתקרב אלי אם הכל היה סתם ואם הוא לא מרגיש לידי טוב ובנוח לספר לי דברים ואפילו כל דבר למה הוא העמיד פנים?
הוא יכל לספר לי הכל.
נפלתי לתוך דיכאון עמוק שלא הצלחתי לצאת ממנו הוא השפיע אלי מאוד ולו מה אכפת לו הוא לא עשה כלום בשבילי אם הוא ככה שיקר לי.
הוא פגע בי הוא חפר בור.
בור שחור שאף אחד לא יכול למלא בחזרה.
הוא בעצמו לא משנה אפילו כמה הוא יבקש סליחה וינסה לתקן את זה אין איך.
אין מישהו שיכול למלא את זה את הבור.
בור שכל פגיעה הוא גודל עוד ובסוף לא יהיה עוד מה לחפור וזהו אין עוד מה לעשות.
נפלתי ארצה לא הבנתי מקורה לי אחרי שניה עייני נעצמו.
שמעתי מלא סירנות מלא דברים קרו סביבי ולא יכולתי לדעת מה קרה.
לא היה עוד דופק לא היה לי שום סימן חיים.
כולם היו בטוחים שזהו זה אני לא אחזור התחילו לבכות אנשים היו בלחץ.
אבל היא, היא ישבה לידי ובכתה החזיקה לי את היד ואמרה לי: קומי!
נו אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדיך את הסיבה שלי לחיות!
כעבור מספר דקות אני הועברתי לבית חולים לטיפול נמרץ.
עברתי ניתוח לא פשוט בכלל.
חזרתי התחיל להיות לי דופק נשמתי לזוז עדיין לא הצלחתי.
היא ישבה לידי וחיבקה אותי.
לא יכולתי לזוז לא יכולתי לדבר.
היא לא האמינה שאני חיה.
היא פרצה בבכי לא יכולתי לעשות כלום לא יכולתי לזוז.
לאחר שבוע קשה וכואב הצלחתי להחלים.
הצלחתי קצת לזוז קצת לדבר ואני מנסה להבין מה קורה לי מה קורה מסביבי.
ניסיתי לצעוק וזה נגמר לא נעים.
פתאום אני רואה אור שחור ואני לאט לאט נחלשת.
אני רואה את האור השחור ופתאום אני רואה ברק אור זה היה ממש יפה.
מישהו יתגלה אלי לא ידעתי מי הוא אמר לי תיזהרי יקרה משהו לאבא שלך אם לא תקומי נו תנסי.
ואם הייתי יודעת מי זה ואם הוא במציאות זה היה עוזר לי.
ניסיתי לקום עוד ועוד פעם וזה לא היה אפשרי.
לבסוף ראיתי עוד אור יותר חזק והצלחתי.
היא כבר לא האמינה שאני הצליח לקום היא הלכה לכיוון הדלת ואמרתי לה בואי בקול חלש קטוע.
היא נשארה, היא אמרה לי יש פה מישהו שרוצה לראות אותך.
מי זה?! אבא צעקתי אבא?
איפה הוא? איפה הוא?!
תקראו לא מהר.
ביקשתי שמי שבא לפגוש אותי יחכה כמה דקות.
אבא! בוא חבק אותי.
אני לא רוצה שאתה תהלך היום אני רוצה שתישן פה טוב?
כן למה הוא שאל?
איך אני יסביר לו? מה מה להגיד לו?
אבא עזוב פשוט תישאר איתי.
לאחר שעה ועוד שעה ועוד ועוד ועוד…
כבר 2 לפנות בוקר ולפתע אני רואה את האיש המוזר באמצע החלום הוא אמר לי קומי! עכשיו! מהר נו!
אבא שלך בסכנה! הוא יקר לך נכון?
נכון אבל אני לא יודעת מה לעשות ומה אם אני הפול ויתמוטט?
תנסי תמיד שווה לנסות אם זה משהו שיקר לך ובאל ערך עצום.
טוב אך מה אני צריכה לעשות אני לא יודעת כלום, מתי זה יקרה? מה יקרה?
מה אני צריכה לעשות? בבקשה תעזור לי תהלך לי.
אני לא יכול להגיד לך אני יכול רק להזהיר אותך מצטער אמר בקול עמוק ומלא עצב.
וכך הבנתי שמשהו מסוכן עומד לקרות.
קמתי וזה הצליח ולא היה הזמן הכי טוב שיש.
מישהו בעל מסכה עמד מעל אבא שלי אם סכין ופה הסרט התחיל.
הוא שם לב שאני ערה אך לא עשה כלום.
למה אתה מנסה לעשות לאבא שלי משהו?
למה הוא? מה עשינו לך? מה הוא עשה לך? שאלתי.
הוא אמר לי בקול רדוד ושקט הוא לקח לי הכל הוא לקח לי את מה שיקר לי!
מה הוא כבר יכל כל כך לקחת לך מה אתה צריך מימנו?
תגיד לי אני אולי יוכל להחזיר לך אותו.
לא את לא יכולה להחזיר לי אותו הוא חפץ עם נשמה, משהו חי, לא פריט או משהו אלה בן אדם מישהי שאני אהבתי ואני לא הכי אוהבת אך כיף לי להקשיב למה שיש לה להגיד.
אך אני לא אומר לה אלי שום דבר מפני שאני לא כל כך רגיל יש בי משהו שאין באף אחד אחר אני לא מכאן בכלל אני ממקום אחר.
והיא פשוט הלכה אני לא יודע למה אם את מבינה על מה אני מדבר.
כן אני יודעת גם לי זה קרה אני מכירה את אותה ההרגשה, באמת.
מישהו הכי קרוב אלי שיקר לי אמר לי שאני מעניינת אותו שהוא אוהב לשמוע אותי, את מה שיש לי להגיד.
הוא כאילו הבין אותי ואני לא יודעת למה אבל הוא תמיד ידע מה לעשות באותו הרגע והוא חסר לי נורא הוא היה נותן לי את העצות הטובות ביותר שאני יכולתי לבקש הוא נתן לי הכל מה שרציתי ומה שאפילו לא.
הוא תמיד ידע מה טוב ביותר באותו הרגע גם אם לא היינו ביחד או אחד ליד השני.
אם אני הייתי עצובה הוא היה שולח לי סרטון או תמונה מצחיקה וזה עזר לי באותו הרגע.
אם אני הייתי צריכה משהו הוא היה עושה הכל בשבילי אך הוא השתנה לאחרונה.
ראיתי את הפרצוף האמתי שלו ולא באמת היה אכפת לו אם אני יעשה משהו לעצמי או אם יקרה לי משהו.
הוא לא היה עושה אם זה כלום בטח.
אני לא חושב שזה נכון יכול להיות שגם עליו עובר משהו קשה שהוא לא יכול לספר הוא אמר לי.
אם הוא רק היה שומע את זה והיה אומר את מה שאתה אמרת אני הייתי ממש שמחה כך הוא היה יודע איך אני מרגישה כלפיו.
הוא שאל אותי אם הוא היה כאן והיה אומר לך הכל היית סולחת לו?
אני כבר לא יודעת הוא עשה לי כל כך הרבה דברים, אני רק יכולה להגיד לך אם הוא היה מנסה לעשות משהו הכי קטן אפילו זה היה ממש משמח אותי, את מבין נכון?
כן אני מבין, ואני יכול לקוות בשבילך שהוא יחזור ואולי יבין את כל מה את אמרת לי.
הוא אמר הסתכל לי בעיניים והלך.
הוא יצא החוצה ונעלם.
אני לא הבנתי מה הוא עשה שהוא נעלם ככה.
טוב אני חשבתי לעצמי לפחות אני הצלחתי למנוע משהו רע אחד.
הוא הלך לכוכב שלו ואמר לחבר: שלו אוף אתה יודע מה יקרה אם אני בטעות אספר לה את הכל?