3/>

״זה מגיע מהנשמה, זה מגיע מהלב
זה מגיע באהבה , זה מגיע בשמחה
אם זה נכון ואם זה רע, לעולם לא נדע
אך דבר אחד ברור ומובן מאליו ,
זה בא מהנשמה וזה בא באהבה.״

הוא ליטף את שיערותיי וחייך אליי, חיוכו המיס אותי כמו כל חיוך שלו, הקו העקום שלו, מיישר כל דבר שלי, ״מה את בוהה?״ הוא ליטף לי את הלחי עם אגודלו ״אני בוהה בשלמות״ חייכתי אליו בחזרה ווהרמתי את ידיי ללחי שלו וליטפתי אותה, הלחיים הרכות שלו .. החיוך הממיס שלו.. שיערו החום והיפה שלו.. אני באמת בוהה בשלמות.
הוא נישק אותי בריפרוף על שפתיי, מגע שפתיו הרכות נתנו לי הרגשה אלוהית כאילו מלאך בא ונוגע בי, הוא נישק אותי חזק יותר אך החוזק לא הפריע לי אלא להפך היה נעים יותר, לשונו דיגדגה את שלי וליטפה אותה, ואני בתגובה חייכתי והיתנתקנו ״אתה יודע ? אני יכולה להישאר ככה אלף שנה!״
הוא חייך וליטף את שערותיי ״אני יכול אלפיים״ אמר בהיתגרות ואני בתגובה נתתי לו אגרוף לא חזק , רון הרים גבה ״אז ככה אנחנו משחקים אע?״ וישר הבנתי מה הוא רוצה לעשות , אז קמתי במיידי והתחלתי לרוץ ועליתי לקומה השנייה והוא אחריי ״את יודעת שאני יתפוס אותך לא יעזור לך ליברוח!״
ואני גיחחתי והמשכתי לרוץ ובדיוק כשהגעתי לדלת של חדרי הוא תפס אותיי ואני ניסיתי להילחם, ומרוב שניסיתי ליברוח נפלתי על השטיח שהיה פרוס בחדרי והוא עליי ובלי רחמים התחיל לדגדג אותי ״דיי לא דייי אני לא יכולהה דייי״ אני צחקתי אבל הוא המשיך, נתתי לו אגרופים הכי חזקים שלי לבטן שלו כדיי להפסיק אבל לו זה היה ניראה כאילו אני רק מלטפת אותו.
הוא הפסיק לדגדג אותי ופניו היו קרובות מאוד לשלי אך הוא לא נישק אותי, ״למה אתה לא מנשק אותי״
שאלתי הקול צרוד ״כי אני מחכה שאת תנשקי …״ הוא לא סיים את המישפט ונישקתי אותו חזק תליתי את ידיי על צווארו והוא ליטף את ביטני , היתנתקנו והוא התחיל לנשק את צווארי בריפרוף ״אני.. כל .. כך. אוהב… אותך״ הוא אמר ואני צחקתי ״אני כל כך אוהבת אותך״.
ואז הגיע הצילצול הגואל, ״אל תענה״ אמרתי לו והוא היסתכל עליי במבט אטום והצילצול המשיך לצלצל ״תשתיק אותו ״ אמרתי ביותר סמכות לא רציתי שהוא יענה ויהרוס לנו את הרגע.. אבל זה תמיד קורה.. תמיד רון צריך לענות לחבר שלו כדיי לדעת מתיי מרוץ האופנועים מתחיל ומי מיתחרה ואיפה..ונימאס לי.
הוא ענה, ״הלו אחיי נוו מה קורה?״ פניו נהיו שמחות וקורנות אפילו יותר ״יופי טוב אחיי אני יביא את ללי איתי ניתראה בעשר וחצי שם״ הוא ניתק .
״נוו יפעשלי את רוצה ללכת לקניון ליקנות בגד יפה וחגיגי לניצחון שלי?״ כל כך שוויצר בקטעים האלה,
״לא רון, אני לא הולכת ויודע מה אני לא אלך יותר לעולם למרוצים המטומטמים האלה! אתה יכול להיהרג שם! וסליחה אבל אני לא רוצה שחבר שלי יסע למוות שלו ועוד במהירות מטורפת!״ נשמתי
הוא היסתכל עליי במבט כועס ״ ללי כל פעם מחדש אנחנו רבים על אותו דבר דיי כבר! אני עושה מה שאני אוהב לעשות וזה לא מפריע לקשר שלנו ביכלל! את יודעת שזה לא יהרוג אותי אני אלוף בדברים האלה! וזה שאת לא בוטחת ביי זה כבר סיפור אחר!״ הוא הרים את קולו ״כן! אני לא בוטחת בך כשאתה על אופנוע ונוסע במהירות עצומה ! סליחה באמת שאני לא כמוך שאני חושבת על העתיד ולא רק על עכשיו!״ צעקתי עליו ״טוב אין לי כוח לזה !״ הוא צעק לקח את המעיל עור שלו ועזב את החדר ולאחר כמה שניות גם דלת הבית ניטרקה.
נישכבתי על המיטה והתחלתי ליבכות, נימאס לי שכל פעם הוא חייב להיתחרות בתחרות האופנועים בטיפשית שלו! הוא לא מבין שזה בסוף יהרוג אותו?! עם כל המחשבות האלה נירדמתי.
קמתי למישמע צילצול הטלפון שלי ועל הצג היה כתוב אליינוש חברה הכי טובה שלי , חבר שלה הוא חבר הכי טוב של רון וידיד מאוד טוב שלי, ״הלו״ אמרתי בקול ישנוני ״נוו איפה את ?!״ היא שאלה בקול חזק וברקע היה רעש של אופנועים ״ אני בבית ואני לא מיתכוונת לבוא״
״נו יאללה בואיי זה בפארק מרכזיי אני מבקשת ממך ללי , זה חשוב.״ היא אמרה בקול רציני , ״טוב אני מיתארגנת ובאה.
היתארגנתי חגיגי ויפה היתאפרתי והלכתי לשם, כולם היו שם ואז ישר אליינוש לצה אליי וחיבקה אותי חזק ונשקה לי על הלחי ״ אני מאוד שמחה שהגעת.
המרוץ התחיל ואנחנו כרגיל הולכות למקומות הכי טובים לצפייה, בחלק המפותל של המרוץ, שם כל האקשן קורה לרוב, המרוץ התחיל והאופנוענים התחילו לינסוע והם נסעו במהירות עצומה, סיבוב ראשון הם נסעו אף אחד לא נפל, סיבוב שני הם עשו ושניים נפלו ובסיבוב השלישי והאחרון שנייה ליפני שרון ניצח הוא סובב את ראשו אליי וחייך אליי ואני אליו ואז ראיתי שהוא מיתקרב לכיוון בת רעוע וניסיתי לאותת לו אני צעקתי לו ״רוןןן הקיירר!״ אבל כשהוא סובב את הראש…
כבר היה מאוחר מידיי, רון ניכנס לתוך הקיר של הבית עם האופנוע בלי לחשוב פעמיים רצתי אליו וכולי דמעות, ״רוןןן״ צעקתיי בזמן שרצתי אליו דחפתי את כולם ממני בכל הכוח ורצתי לרון, כשהגעתי הכל היה עשן ואז בין ההריסות של האופנוע ראיתי את רון שוכב חסר אונים מלא דם , דם היה בכל מקום!
כולי דמעות היתישבתי ליידו וליטפתי את שיערותיו, בדיוק כמו היום בבוקר, ״רון אל תעזוב אותי אתה שומע? תיהיה חזק עוד מעט האמבולנס יבוא תינשום ותהיה חזק!״ אמרתי בוכה נתתי לו נשיקות על השפתיים ואז נישקתי אותו עם לשון ולשונו ריקדה עם שלי אך בצורה חלשה לא כמו כל הזמן, ״ללי?..״ הוא אמר בקול חנוק התחלתי ליבכות עוד יותר ״אל תיבכי נסיכתי ״ מחיתי את דמעותיי עם ידיי המלוכלכות ״אל תעזוב אותי בבקשה״ אמרתי לו ומחזיקה בשתיי ידי את פניו המדממות, אך ידעתי שזה הסוף.. שזה ניגמר ״ללי ..תיזכרי לתמיד שאני תמיד למעלה בשמיים יסתכל עלייך וחייך ותדעי שאני אוהב אותך! לתמיד! תדעי שאני מתתי כשאני אוהב אותך.״ בכיתיי חזק יותר ״לא! אני לא רוצה שתאהב אותי בשמיים ! אני רוצה אותך פה איתי! מחבק אותי ומנשק אותי! אני לא רוצה שתעזוב ! לא!״
בכיתי ונתתי לו נשיקה אך הפעם… לשונו לא ריקדה איתי.. היא דממה..
ואני התחלתי ליבכות.. אהוב ליביי החיים שליי .. ניפטר.
אני חיבקתי אותו חזק חזק לא רציתי לעזוב אותו אני רוצה להישאר ככה עד שאני לא ימות.. מחובקת ביחד איתו ..
האמבולס הגיע והרופאים קבעו שהוא אכן מת, הם התחילו להזיז אותי ממנו ״לאאא! אני לא רוצה ! עזבוו אותיי״ צעקתי חזק חזק ונישבר לי הקול ״דייי עזבוו אותי! אני רוצה למות איתווו! דיי״ אך לשווא הם לקחו אותי ממנו, לתמיד.
בלוויתו אני נתתי לו נשיקה אחרונה על שפתיו הקרות כקרח והיסתכלתי לשמיים ״אני מיתגעגעת אלייך רון״ ודימעה ירדה מעיניי ״אני מקווה שטוב לך שם למעלה״ והתחלתי ליבכות.
אלינוש חיבקה אותי חזק חזק ונשקה לי על הלחי שליי ״הוא תמיד יהיה שם למעלה ויצפה בך הוא יבכה איתך וישמח איתך הוא לא נעלם .. הוא תמיד יהיה פה, בלב שלך״ והיא הצביעה על הלב שלי , היא חיבקה אותי שוב וים של דמעות זלגו.
״אהבה אמיתית לעולם לא נעלמת
לא נישברת,היא לעולם לא נירקבת
היא תמיד כאן בלב … כאן.. ביחד ..איתי.״