~27~

~יום למחרת~

"שלחו היום באמייל שיש לכם טיול בצפון באיזה יער." אמרה אמי
"את לא מכריחה אותי ללכת נכון?" שאלתי בזלזול
"את הולכת." אמרה בחיוך
גלגלתי עיניים
"אבל מה עם הנשיכה? מסוכן לי ללכת לשם." אמרתי בניסיון להתחמק מהטיול הזה
"את תדברי שטויות את מסוגלת ללכת ועם משהו יקרה לך חס וחלילה יש שם צוות אחראי של מדריכים." אמרה
"אוף.." מלמלתי
"איזה אוף? את צריכה להכין לך תיק להיום בערב!" אמרה
לקחתי תיק דיי גדול ואפור שהיה זרוק בתוך הארון שלי, שמתי בפנים דברים כמו מברשת לשיער,משחת שיניים וכל מיני דברים כאלה, כשסיימתי עם כל זה הלכתי להכין לעצמי אוכל שיספיק לי ליומיים וגם שתיה.
"חמודה,אל תביאי אוכל יש כבר שם, ואותו הדבר לגבי שתיה." אמרה
"הייתי יכולה לומר לי את זה לפני כמה דקות." אמרתי בזלזול והחזרתי את הכל למקום
"סיימתי.." אמרתי
"כל כך מהר?" שאלה
הנהנתי
"טוב עכשיו את רק צריכה אוהל ושק שניה." אמרה
"את צוחקת עליי? אוהל? מה כל ילד יביא אוהל בשביל עצמו? זה כבר יהיה יער של אוהלים במקום עצים.." אמרתי
"מה פתאום, אני נידבתי אותך להביא אוהל, כל אחד מביא לעצמו רק שק שינה..אחד מתוך שלושה צריך להביא אוהל." אמרה
"אז לא מספיק אני צריכה לסחוב את השק שינה הישן והמסריח שלי..עכשיו אני צריכה לחלוק אוהל עם עוד איזה שני אנשים?" שאלתי במרירות
"אל תדאגי נקנה לך אוהל חדש, האוהל הישן שלך קטן מידי..וחוץ מזה יש לך הרבה סיכויים להיות עם שתי בנות." אמרה
"ועם לא?" שאלתי
"אז תהיי עם בן ובת." אמרה
"ועם לא.."
"אז תהיי עם שני בנים תפסיקי לקטר ותתארגני אנחנו יוצאות לקנות שק שינה ואוהל." קטעה אותי
עליתי למעלה והחלפתי לשורט וגופיה שחורה
"מוכנה." אמרתי ונכנסתי למכונית של אמא
כעבור עשר דקות הגענו לקניון..
הסתובבנו כמה דקות בקניון עד שמצאנו את החנות לחפצים של טיולים כמו מפות שקי שינה וכאלה..
"אז בינתיים תבחרי לך שק שינה ואני אחכה לך כאן אוקיי?" אמרה אמי
"טוב.." מלמלתי והתחלתי להסתובב בין שקי השינה שהיו תלויים בצורת מבוך..היו שם כל כך הרבה…הגברתי את הקצב שלי כדי למצוא את היציאה כמה שיותר מהר..ונתקלתי באיזה נער..
"אאוץ'.." מלמלתי לעצמי
"אמילי! כמה טוב לראות אותך!" אמר בחיוך והושיט לי יד
נעזרתי בו לקום ובחנתי אותו
"אלפרד מהמטוס." אמר , לקח לי כמה שניות לזהות אותו..
"יואו! נכון כמה כיף לראות אותך פה..מה את עושה כאן?" שאלתי בחיוך וחיבקתי אותו
"אני סתם קונה לעצמי אוהל לאיזה טיול שיש לי הערב." אמר וניתק את החיבוק
"איזה קטע! גם אני." אמרתי בשמחה
"חשבתי שאת לא רוצה לראות אותי יותר.."
"סתם אי הבנה, אל תדאג." קטעתי אותו
"חשבתי שרק בית הספר שלי הולך לטיול הזה.." אמרתי
"זה כמה בתי ספר מהמרכז ומהדרום." אמר בחיוך
"טוב אז נתראה הערב?" שאלתי
"כן, ביי." אמר
"ביי." אמרתי והמשכתי לחפש שק שינה
"זה נראה בסדר.." אמרתי לעצמי ולקחתי שק שינה גדול בצבע סגול/שחור
"בחרת?" שאלה אמי
"כן הנה." אמרתי והראתי לה
"טוב, עכשיו נשאר לנו..אוהל." אמרה, בחרתי אוהל רגיל שמכיל שלושה ושילמנו בקופה.
הלכנו לעבר המכונית ושמנו הכל מאחורה.
"סוף סוף." אמרתי ברוגע והישבתי בחלק האחורי של המכונית, היו פקקים.
"הם צוחקים עליי?!" אמרתי בעצבנות
"קצת סבלנות אמילי." הגיבה אמי
"בקצב הזה נגיע הביתה רק עוד יומיים כשהטיול יגמר.." מלמלתי לעצמי
לאחר חצי שעה הפקק נעלם..
"תודה לאל." אמרתי בזלזול
אחרי חמש דקות היינו בבית..
"איך לעזאזל אני אמורה לסחוב את האוהל כל הדרך?!" שאלתי
"את תסחבי אותו רק עד בית הספר ואז תשימי אותו באוטובוס." אמרה
"תראי, הוא אפילו לא פתוח והוא עוד שניה עובר את הגודל של השולחן שלנו." אמרתי
"תפסיקי להתלונן זה מה שיש אוקיי?" אמרה אמי בעצבנות
" מה שתגידי.." מלמלתי לעצמי ועליתי לחדר
כעבור כמה שעות הגיע הזמן שלי לצאת..
"את רוצה שאני אסיע אותך?" שאלה אמי כשניסיתי להרים את התיק הכבד שלי
"אני אסתדר.." אמרתי ולקחתי את האוהל
"תהני, אני אתגעגע." אמרה אמי וחיבקה אותי
"גם אני, אוהבת אותך." אמרתי והתחלתי ללכת לכיוון בית הספר
"כל כך כבד.." לחשתי לעצמי וניסיתי לגרור את עצמי ואת כל הדברים שלי לבית הספר
"צריכה עזרה?" שמעתי את הקול של דניאל מאחורי
"אני מסתדרת.." אמרתי
"לא את לא.." אמר בחיוך
"אתה מוכן לפנות לי את הדרך?" שאלתי בחיוך וגילגלתי עיניים
"עקשנית.." מלמל והמשיך ללכת, הוא התקדם דיי מהר
הוא עצר ואני בטעות התנגשתי בו מאחורה
"הגענו." אמרה והתחיל להעמיס את הדברים שלו באטובוס, ואני אחריו
עלינו על האוטובוס והתיישבנו ליד אחד השניה.
"הגב שלי מת!" אמרתי
"שלי לא." אמר בחיוך וגיחך
הסתכלתי על החלון והאוטובוס התחיל לזוז..
"כמה זמן הנסיעה?" שאלתי את דניאל
"ארבע חמש שעות.." ענה בעייפות
"מה?!" שאלתי והסתכלתי על החלון במבט תמים ומסכן