מאי
אז קצר,אני יודעת. משעמם,יודעת. עלילה מתפתחת? טיפה..מי שקלט לאן העלילה מתפתחת,בראבו!! קוראים חדשים תנו צ'אנס למשהו חדש. מקווה שאהבתם וסורי שאני לא יודעת לעשות שיחות של בנים:(

24/7 ביחד-פרק 7

מאי 31/01/2016 714 צפיות תגובה אחת
אז קצר,אני יודעת. משעמם,יודעת. עלילה מתפתחת? טיפה..מי שקלט לאן העלילה מתפתחת,בראבו!! קוראים חדשים תנו צ'אנס למשהו חדש. מקווה שאהבתם וסורי שאני לא יודעת לעשות שיחות של בנים:(

"תומר,תומר! נחש מה?" לידור צרחה.
"מה משוגעת?" הוא שאל
"התקבלתי לתיכון "אלון" בתור מורה להיסטוריה!" היא נאנחה לרווחה ונשכה את שפתה.
"מה? באמת? באמת?!" הוא שאל מופתע
"באמת! באמת! סוף סוף זה קורה,עכשיו ההורים שלי יניחו לי ואני לא אצטרך להתרוצץ עם כל הלחץ על הראש שלי" היא אמרה בהקלה וחייכה חיוך כובש.
"וואו?" הוא הגיח את זה משום מקום וחייך חיוך מאולץ

תום (חבר טוב של יובל): "הלו יובל שומע?"
יובל: "שומע.."
תום:"אחי תקשיב,הביאו לנו לכיתה מורה מעפן,משעמם ברמות! אפילו סבתא שלי יותר מעניינת.
כאילו אשכרה הביאו לנו הומלס מחורבן מהרחוב! לפחות תביאו הומלס אותנטי,קלאסי,כזה מהמאה ה-21!"
יובל: "אז הוא בעצם המורה המחליף להיסטוריה עד שהמורה הקבוע יבוא?"
תום: "כן,מתערב איתך שהמורה הקבוע יהיה איזה זקן בן 80,שיספר שהוא עשה בייביסיטר לבן גוריון"
יובל: "אז תבריז,ביג דיל אחי!"
תום:" לא…מה נראה לך שאני?
יובל: "מה הפעם?"
תום:" עזוב אחי,ההורים שלי יקרקעו אותי לנצח!"
יובל: "שפוט קטן"
תום:"מצחיק,זה יותר עמוק. לפעמים אני מרגיש כמו רפונזל.."
יובל:"רפונזל?! מה נהיית ילדה בת 5?!"
תום: "חבוב אל תשכח אל הסיפור שהתחננת שיקראו לך כל ערב לפני השינה,אז אל תגיד לי שאני תינוקת בת 5"
יובל: "פרנקשטיין,סתום עדיף שתסתום"
יובל ניתק את השיחה וגיחך לעצמו.
תומר נכנס לחדר של יובל ועמד בפתח הדלת,מחכה לאישור להיכנס.
"מה נעמדת כמו אבא?כנס"
"מה זה הפתק שאתה מסתיר ביד?" הוא אמר בחשדנות והתמקד בעיניו.
"לא מסתיר,זה כלום.. שיעורים שתום מסר לי"
"שיעורים?! ממתי אתה מכין שיעורים?" הוא שאל בהפתעה וקרץ לו.
"אני לא אבא,יובל ולא אמא. לצערי לא קיבלתי את הרגליים המחוטבות והנשיות שלה" הוא אמר בשעשוע.
"טוב הבנתי,אבל.." לפני שהספיק לסיים את המשפט,תומר קטע אותו וגנב לו במהירות את הדף מהיד.
"שיט" יובל דפק את ידו על השולחן.
תומר קרא ברפרוף את הכתוב וגיחך ויובל בכלל לא ניסה להחזיר את הדף,הוא כבר ידע עוד מהקרבות שעשו שהיו ילדים קטנים כי אין לו סיכוי,למרות שהוא ואחיו הגדול כמעט אותו דבר.
"10 מספרי טלפונים של כל הפרחות בשכבה, אה? מה אתה מתבייש בזה?"
יובל שתק ונאנח בשקט,מה אכפת לו במילא מהמפגרות האלה?! מחר הוא כבר ינפנף אותם וזהו.
"עד כדי נואש שאתה משיג את הבחורות בשלט רחוק,מתעצל מדי ללכת לבית ספר ולעשות את זה מול הפרצוף?" הוא חייך חיוך מתגרה והשליך את הדף על הרצפה.
"אוי תסתום! תום מסר לי רשימת טלפונים של בנות שנתנו לו את הטלפון שלהם בשבילי" הוא אמר בביטחון וגלגל עיניים לעברו.
"תגיד לי,איך יצאת כזה ילד נאה?"
"אמא ואבא?" הוא ניחש
"לא..איך הגעת?! הכל מאחיך הגדול…"
"מה שתגיד" הוא קימט פיסת נייר וקלע לפח.
"טוב,מחר אתה הולך לבית ספר,שומע?" הוא חיקה את אבא "ונזף על יובל"
"סבבה אבא!! ממילא תכננתי ללכת מחר יהיה קצת אקשן…"


תגובות (1)

אהבתי תמשיכי

31/01/2016 19:10
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך