24/7 ביחד- פרק 5 בבקשה תקראו את הסיפור.

אחרי 24 שעות במעצר:
"תרשמי בתיק הפלילי שלו,שוחרר ממעצר" השוטר אמר לפקידה בקבלה ושחרר את יובל מהאזיקים הלוחצים הללו.
הוא ניער את ידיו ושחרר אנחת כאב.
"אתה חופשי ילד,לך" השוטר לגלג עליו והפנה את גבו מהמקום.
יובל קלל את השוטר בראשו וגלגל את עיניו, יופי באמת…הוא חשב לעצמו.
הוא התכוון ללכת מהמקום הארור הזה אבל הפקידה השחרחרה עצרה אותו,
"חכה רגע!" היא אמרה בהקלה והסמיקה שהסתובב אליה.
"מה?" הוא שאל בחוסר סבלנות
"יש פה כמה מסמכים לעבור עליהם עם מישהו כמו קרוב משפחה…" היא קשקשה לו משהו והגישה לו את הדפים והשתדלה לדבר ברור מבלי להוציא משהו מטופש מהפה מרוב מבוכה.
הוא עיין ברפרוף בדפים ומצא דווקא בדף האחרון את מס' הטלפון האישי של הפקידה,את שמה וכתב יד קטן: "תתקשר אליי" וסמיילי.
הוא הביט מבולבל בדף, עוד בחורה נואשת…
הוא הסתובב מבלי להוציא הגה אליה ויצא מהתחנה לאוויר הצח,סוף סוף… הוא שפשף את עיניו מקרני השמש שיסנוורו אותו.
"מטומטמת" הוא מלמל וזרק באדישות את הדפים לפח האשפה. הוא עצר את אחת המוניות בשולי הדרך,וכיוון את הנהג התשוש לביתו של יובל.
תעצור לי ברחוב הרצל בית מס' 8,תודה" הוא אמר לנהג והניח את ראשו על המושב וכאבי ראש תקפו אותו שוב.
זה המקום היחיד שאתה יכול ללכת אליו עכשיו…
הנהג עצר בביתו,יובל יצא מהמכונית ובהה בביתו מתקרב אליו בשקט ולא מרגיש אף געגוע.
"חכה פה 2 דקות אני אביא לך את הכסף" הנהג הנהן ויובל נכנס.
אחרי 10 דקות הנהג כבר התייאש ואיבד את סבלנותו עד שיובל יצא מביתו עם תיק בידו,עצבני וכעוס.
הוא נכנס למונית וטרק את הדלת בחוזקה,
"שינוי כיוון" יובל אמר בגמגום לנהג ומתח את אגרופיו בזעם,
הוא חייג במהירות בטלפון שלו לאחיו הגדול. וקול גברי נשמע מהצד השני,
"תומר יש מצב אני ישן אצלך כמה ימים?"
הוא הרהר כמה דקות וענה "בסדר"