.

״היא לא את, אבל היא כמעט
לאט לאט היא ידעה להתגנב
לרפא לי את הלב אחרי שכבר עזבת
לשבור את הלבד ולהשתיק את הכאב
היא לא את, יש בה רק מעט
ממה שלך היה שהפך לי ת'חיים
אבל ניצוץ קטן פתאום חזר לי למבט
אני כבר לא נשאר לבד ומדבר אל אלוהים
היא לא את, אני יודע
אבל כשאני נשבר, כשאני מתגעגע
אני מביט בה מקרוב כמו איש מאוהב
כי היא הכי קרוב אלייך שנשאר לי מעכשיו
היא לא את, כמו שאז באת
ללמד אותי לאט איך להתקרב
ואיך לה את הכוח להחיות שוב במבט
להרעיד את נשמתי או לשבור לי את הלב..״

אחד בלילה. אני יושבת עם האוזניות במיטה ושרה בשקט את השיר הזה, לא מבינה איך הוא קיבל כל כך הרבה משמעות ברגע אחד.
רגע אחד שבו הבנתי, הבנתי למה אני בעצם לא הייתי בכלל עצובה אחרי שהוא עזב אותי, זרק אותי או איך שתרצו לקרוא לזה.. הבנתי למה הייתי איתו, והבנתי שאפילו אחרי כל כך הרבה שנים עדיין לא הצלחתי להתגבר עלייך.. אתה שלקחת לי את הלב ושכחת להחזיר. חושבת עלייך ואז עליו, אתם כל כך דומים שזה מפחיד אבל רגע, אם אתם כל כך דומים אז למה בו לא הצלחתי להתאהב באמת? למה לא הצלחתי להתאהב באף אחד אחר מאז שפגשתי אותך?
אני לא אשכח את המבט שלך, החיוך, הצחוק , הריח והמגע.. לא אשכח את הרגע שפגשתי אותך והייתי איתו, לא הורדת מאיתנו את המבט אפילו לא לשנייה. הלב שלי דפק במהירות והתרגשתי, התרגשתי שראיתי אותך.. ידעתי שמשהו לא בסדר, ידעתי שאתה היית אמור להיות זה שמנשק ונוגע בי ככה, ידעתי שאתה היית אמור להיות כאן ליידי ולא הוא אבל לפעמים הפחד, במיוחד אחרי כל כך הרבה אכזבות, עוצר אותך מלחיות את החיים שאתה באמת רוצה. ועכשיו, אחרי שהוא נעלם מחיי אתה מראה סימנים של חזרה, מי יודע.. אולי הסיפור שלי ושלך עוד לא נגמר. אולי.