21 questios – niall horan

שנת : 2006
גיל : 9
שם : אלי גורדון
מצב משפחתי : לאחרונה אביה נפטר ואימה נשארה לחיות איתה .

תמיד אמרו לי שזה עצוב שמישהו שאני אוהב הולך ולא חוזר .. כרגע מישהו שאני אוהבת , אוהבת זו לא מילה .
מישהו שאני לא יכולה בלעדיו נפטר ואני לא יודעת איך להתמודד אם זה . אני כנראה לא אזכה לשמוע את קולו הנעים ואת החיבוק המנחם יותר .

״אלי אולי תגידי משהו..?״ אימי הפצירה בי כשדודה לילה ירדה מבימת בית הקברות . ״מה אני כבר אגיד אמא ? שאני לא יכולה לחיות יותר ? שאני רוצה למות ? זה לא מה שיחזיר אותו לחיים!״ צעקתי ותשומת הלב הוסתה אלי . ״אין לך מה להגיד על אבא שלך?״ סבתי שאלה בבכי כשדודי לאונרד מחבק אותה ואומר לה שהכל יהיה בסדר . נאנחתי בעצב , איך נתת לה לקבור בן ?! אלוהים אני מופתעת ! אבל לא עד כדי כך .. כלומר , היית צריך את המלאך שלך בחזרה ..

עליתי בלי רצון על הבמה והתחלתי לדבר על אבי , ללא בכי בגלל שאני כבר ילדה גדולה ואני יודעת שבכי לא יפטור את המצב , אם הוא כן היה אז הייתי בוכה עד שהיו נגמרות לי הדמעות .
״אהם ..״ השתעלתי בשביל לקבל שקט וכשקיבלתי אותה התחלתי לדבר .

״בן תיאודור גורדון. הוא היה חבר , אח , בן , בעל  אבל הכי חשוב לפחות בשבילי זה ״אבא״ . אבא שלי היה פשוט מלאך אין לאף אחד דבר רע להגיד עליו , ואם כן , זו המצאה מוחלטת . אני אהבתי אותו יותר מכל דבר אחר , אותו ואת אמא שלי.״ שיקרתי , אני יודעת שעכשיו זה ירדוף אותי . אני לא באמת אוהבת את אמא שלי כמו שאני אוהבת את אבא שלי . לא אהבתי מלשון עבר מפני שאני עדיין אוהבת אותו ואני אוהב אותו תמיד עד יום מותי .

״תודה רבה לאלינור המקסימה . ההלוויה הסתיימה , מי ייתן שבן תיאודור גורדון ינוח על משכבו בשלום.״ הכומר אמר בעצב וגם הוא ירד מהבמה .

ברגע שיצאתי מהכנסייה הבנתי דבר אחד, הכל יהיה שונה מעכשיו.

עברו 9 שנים מאז מות אבי והחיים הפכו לגהינום בשבילי, התרחקתי מכולם ושקעתי בדיכאון שעדיין לא יצאתי ממנו. עברתי מבית ספר יסודי לחטיבה ומשם לתיכון. אני שנה ב' בתיכון. לא ציפיתי שאנשים ירדו לרמה של להתנקל לאנשים שונים מהם ואפילו למרר את החיים שלהם בתיכון. כפי שהבנתם מתבריינים אלי.

אמא שלי התגברה מהר, מהר מידי לטעמי אפילו. היא בכתה בערך שבועיים (כולל זמן התאונה) ואז התחילה להסתובב בברים ולהרגיש צעירה מחדש. היא מחפשת גבר חדש להכניס לליבה.

עם הכמות הגדולה של הכבוד שיש לי כלפי אמא שלי אני לא אוהבת את המהלך שהיא עשתה פה, זה הגבר שרצית להמשיך את החיים לך ולהקים משפחה איתו, הולדת כבר בת בריאה אז למה את כל כך מהר עוברת הלאה. אני יודעת שאת צריכה את זה אבל למה כל כך פאקינג מהר ?!

נגיד שאת מחפשת גבר אחר,בסדר ? נלך עם הדבר הזה. אז למה להשאיר את הבת שלך מאחור?

היא שכחה אותי, בלשון המעטה.כל פעם כשהיא הייתה בבית היא הייתה מתעלמת ממני ובמקרים של אחרי הדייטים הכושלים שלה היא הייתה מוציאה עלי את העצבים שלה וחוזרת על אותו משפט כל פעם "זו היתה את שהייתה צריכה למות." אם הייתי לא הייתי מכירה אותה הייתי נונת לה את פרס אמא השנה… (ציניות כמובן).

בכל מקרה בואו נחזור לתיכון כשיגיע הזמן לתוכנית "יום בחיי אלינור גורדון" נדבר על ההתנהגות ההולמת של אימי. בתיכון שלי יש בריון אחד ו3 אנשים שאני שונאת : הארי סטיילס, ליאם פיין, לואי טומלינסון והכי חשוב (לא) נייל הורן.

בזמן האחרון התחלתי לדבר עם זר שאני אוהבת לכנות כ"האנונימי". אדם שאני מדברת איתו דרך ההודעות של הנייד שלי.

אנחנו לא חוספים את זהותינו אז מן הסתם שאני לא אומר לא מי אני ואני לא אדע מי הוא. אני מוצאת אצלו את "הנחמה" שיש לי בחיים. כשאני אדע מי זה אני בטוחה שאני לא אוהב את מה שאראה.