~15~

בדרך למלון חשבתי על המשפט שהיא אמרה…׳אכפת לי ממך.׳ מזאת אומרת…בתור ידיד או בתור…
״אתה בכלל שמעת מה שאמרתי?״ שאלה
שתקתי, לא ידעתי מה להגיד לה
״אני לא יכולה יותר ככה איך אני אבלה איתך שבוע מסכן עם אתה במצב רוח כזה כל הזמן..״ שאלה בעצבנות
המשכתי לשתוק..עדיין חשבתי על מהר היא אמרה לי קודם, היא בטח לא יודעת עד כמה זה חשוב לי לשמוע אותה אומרת לי את זה..
״טוב אתה יודע אני פשוט אלך לאלפרד, הוא בטח יזרום איתי יותר ולא יצעק עליי כל שניה..״ אמרה בחדות
״תא נראה לי שזה רעיון טוב כל כך..״ הסתובבתי אליה והשפלתי מבט
״מזאת אומרת?״ שאלה
״הוא סוג של..בא לחדר שלנו..כשהיית בשירותים.״ מלמלתי
״ו…״ שאלה
״אמרתי לו שאת לא רוצה להפגש איתו יותר..״ אמרתי ודפקתי חיוך מזויף
היא שתקה לכמה שניות
״אתה עשית מה?!״ שאלה בעצבנות
״טוב מה את עושה סיפור גם ככה רק דיברתם במטוס..״ אמרתי
״תמחוק את החיוך הזה ותקשיב לי טוב, עם אתה מחליט להרחיק אותי מאנשים כאן, להיות עצבני כל הזמן ולהתנפל עליי אז אני חוזרת לישראל , איתך או בלעדיך!״ צעקה
״אמילי תירגעי כולם מסתכלים..״ מלמלתי
״שיסתכלו.״ אמרה
גילגלתי עיניים , והיא המשיכה ללכת למלון ואני נגררתי אחריה
״מה את בכלל מוצאת האלפרד הזה..״ לחשתי בעצבנות
״הוא נחמד הוא זורם בידיוק ההפך ממך.״ עקצה
המשכנו ללכת עד שהגענו למלון .
״אני לא מוכנה לחלוק איתך חדר ובמיוחד לא מיטה!״ אמרה והצביעה על החדר שלנו
״תגידי תודה שאת בכלל מקבלת חדר כאן בספרד ועוד בחינם!״ צעקתי
״איך אני אגיד תודה על זה שאני תקועה עם איזה ילד שלא מוכן לעשות שום דבר וכל הזמן כועס ועצבני!״ צעקה
היו דפיקות על הדלת
״פתוח..״ לחשתי
אחת העובדות שם נכנסה
״האנשים בחדרים האחרים מתלוננים כאן על רעש, הכל בסדר?״ שאלה
״הכל טוב.״ עניתי בחדות
היא יצאה…
היא שתקה והסתכלה עליי במבט כועס..
״אז למה אמרת לי שאכפת לך ממני? רגע בטח אכפת לך ממני בתור סתם בן אדם או ידיד..״
״חבר..״ קטעה אותי והסמיקה