~12~

התיישבתי על הכיסא ופתחתי את המחשב, כולם שמעו על התאונה…
כולם הגיבו לי על הפרופיל על כמה מסכנה אני…מתי יקלטו שאני לא ילדה מסכנה ותמימה שצריכה עזרה?!
״מותק? אפשר להכנס?״ שמעתי את קולה של אמי
ויתרתי לה
״כן..״ לחשתי ופתחתי את הדלת, על השניה שפתחתי את הדלת עם חיבקה אותי
״אל תדאגי הכל יהיה בסדר!״ היא אמרה ועזבה אותי
שתקתי
״לא יודעים עם נאור..״ אמרה בקול כואב והזילה דמעה
״אני חושבת שהבנתי..״ עניתי , ידעתי שהיה לה קשה לומר דבר כזה.
״אז נצטרך לחכות חודשיים , בסוף החודשיים האלה אנחנו נלך לשם ונראה עם הוא חוזר הביתה..או..״ אמרה בקול כאוב
פרצתי בבכי .
״אמא הכל בגללי! עם לא הייתי צועקת עליו שום דבר לא היה קורה!״ אמרתי בבכי
היא חיבקה אותי וניחמה אותי..
״יש פה מישהו עם הפתעה בשבילך.״ אמרה בחיוך
״אמילי?״ ראיתי את דניאל נכנס עם חיוך מרוח על הפרצוף
״איך אתה יכול להיות כל כך שמח?״ שאלתי והזלתי דמעה
״את זוכרת את ההגרלה? עם שני הכרטיסים לספרד?״ הוא שאל בהתלהבות

**פלאשבאק**

״בשביל מה ההגרלה הזאת שאני צריך לחכות לך שנתיים שתמלאי טופס מסכן?״ שאל דניאל
״חח אתה יודע נו הזוכה בהגרלה מקבל שני כרטיסים לספרד.״ אמרתי
״שיהיה..״ אמר

**סוף פלאשבאק**

״אוי שחכתי שהזיכרון שלך…״
ניגבתי את הדמעות
״אל תדאג, בידיוק נזכרתי בהגרלה.״ אמרתי
״את זכית! עוד יומיים הטיסה שלך!״ אמר בהתלהבות והושיט לי את הכרטיסים.
חייכתי, זה ניחם אותי.
״אבל אין לי למי לתת את הכרטיס, תכננתי ללכת עם נאור..״ אמרתי והשפלתי מבט
״אולי תלכי עם אמא שלך?״ אמר
״היא רק תזכיר לי את נאור.״ אמרתי והרמתי את מבטי
״רגע, מה איתך? אתה יכול לבוא איתי.״ אמרתי בחיוך
״את רצינית? את לא חייבת..״ אמר וגירד את ראשו
״גם ככה אין לי עם מי ללכת ויהיה לנו כל כך כיף שם!״ אמרתי ולקחתי את ידו
לא שמתי לב שאני מחזיקה לו את היד, הוא הסתכל על היד שלי והסמיק
ישר עזבתי את היד שלו..
השתעלתי
״אז הנה הכרטיס . ״ אמרתי
״אז אני אהיה אצלך מחר בחצות ונלך לנמל התעופה לטיסה שלנו בשתיים לפנות בוקר.״ אמר
״אוקיי..״ אמרתי בחיוך
חשבתי שעם אהיה בספרד אוכל להרגע ולקבל קצת חופש…

~יום למחרת~

״אמא את יכולה לעזור לי לסגור את המזוודה ?״ שאלתי
״אמילי את בטוחה שאת רוצה לטוס..״ שאלה
״אני בטוחה, לא יזיק לי קצת חופש.״ אמרתי
״טוב, יש לך הכל?״ שאלה
״כן…רגע!״ אמרתי ולקחתי הפלאפון.
״עכשיו יש לי הכל.״ חייכתי
״את רוצה לדבר עם נאור לפני שאת טסה?״ שאלה
היססתי ״א..אני עסוקה..אני לא יכולה לדבר איתו.״ שיקרתי , פחדתי לראות אותו פצוע ומחובר לכל המכשירים האלה…
״תנסי להרדם כבר עכשיו כדי שתהיי ערנית לטיסה.״ אמרה אמי
״אבל רק שבע, יש שבע שעות לטיסה..״ אמרתי
״אבל את צריכה להיות שם באחת לפנות בוקר בדיוק אסור לך לפספס את הטיסה.״ אמרה
״טוב..״ אמרתי מיואשת
שכבתי על המיטה ונרדמתי…
״אמילי..? אמילי??״ שמעתי את הקול של דניאל
״תן לישון!״ עניתי ממורמרת
״כבר חצות המונית לנמל התעופה כבר למטה!״ אמר
התעלמתי
״בואי יש לך מספיק הזמן לישון במטוס, אני אקח את המזוודה שלך כבר בואי..״ אמר ולקח לי את המזוודה, גררתי את עצמי אחריו ונכנסו למונית .
״מתרגשת?״ שאל בחיוך
״כן..״ אמרתי בעייפות ופיהקתי
הוא גיחך.
לאחר שעה של נסיעה הגענו לנמל התעופה.
״טוב עכשיו יש לנו שעה פנויה, מה נעשה בינתיים?״ שאל
״לישון..״ אמרתי
״עצלנית..״ גיחך
נתתי לו מכה על הכתף , ניסיתי להרדם אבל לא הצלחתי..
״דניאל , מה אתה עושה?״ שאלתי
״סתם בטלפון…את לא יושנת?״ גיחך
״חח אני לא מצליחה…״ עניתי
״טוב יש לנו חצי שעה כדי שנתארגן…
התארגנו ובדקנו שיש לנו הכל.
כעבור חצי שעה קראו לנו למטוס, עלינו על המטוס והתיישבנו .
״ביי ביי ישראל.״ אמרתי ברוגע..