🖤Y SIEMPRE FUISTE TU-פרק 3🖤

~דין~
לא האמנתי שראיתי אותה-את אנה- שהיא איכשהו הולכת להיות קשורה אליי עכשיו "דין?" היא אמרה בהבעת פנים המומה לא פחות מזו שלי כשנעמדנו אחד מול השנייה, עמדתי להגיד משהו מתוחכם שיעצבן אותה, אבל לא הצלחתי, היופי שלה הדהים אותי, פתאום הסתכלתי עליה כמו שאני מסתכל על אישה ולא על סתם ילדה קטנה מעצבנת, ויכולתי לראות איך היא מסתכלת עליי.. אבל את זה תמיד ידעתי, לא משנה כמה היא הייתה מדגישה בפניי שאני השנאה שלה, תמיד ידעתי שהנוכחות שלי משפיעה עליה, שהיא רבה איתי אבל שהיא מתה להתקרב אליי ולגעת בי ולנשק אותי-משהו שהיה קיים גם בי, בגלל זה אהבתי לריב איתה תמיד, כי ידעתי שכל הכעס שהיא מוציאה עליי זה מרמור פנימי שקיים בתוכה, מרמור על עובדה שאני "האויב" החתיך שהיא הייתה מתה לגעת בכל חלק בגוף שלו.
"וואו עלית על זה לבד?" לעגתי לה שהתאפסתי והצלחתי להבחין שהמשפחות שלנו מחכות לתשובות "אתם מכירים?" אחותי שאלה בסקרנות את השאלה שכולם מתים לשאול "לצערי" אנה השיבה בלי להסס ובלי להתבייש, עם חיוך מזויף ומבט ישיר לעיניים שלי.
"תכנסו" ההורים של אנה הכניסו אותנו והתיישבנו סביב השולחן, איכשהו יצא שאני יושב מול אנה..הסיטואציה הזו גרמה לי לחייך ולצחוק בזמן שהעצבים שלה גברו יותר ויותר. "אז מאיפה אתם מכירים?" אמא שלי שאלה לאחר שסידרה את מושבה "אנה היא חברה שלי לספסל הלימודים" השבתי בצחוק מעצבן "כן, הבן שלך ממש תלמיד מקסים" אנה הוסיפה בציניות והחלה אווירת מתיחות סביב השולחן… ובדרל כלשהי אנחנו הפכנו למרכז העניינים.
"טוב אז בואו נעבור לזוג יונים שלנו" אבא שלי אמר כדי להעביר נושא ולעצור את אווירת המתיחות שנוצרה בשולחן, ואחותי הסמיקה בנוכחות חבר שלה- כפיר- "כן, עכשיו אני רוצה לשמוע את כל הטלנובלה" אנה ענתה בהתלבהות ושכחה לרגע מהויכוח שהיה לנו הרגע.
"אז אחרי כמעט שנה שלמדתי פתאום הגיעה מישהי חדשה ללימודים, אני זוכר שדנה נכנסה לכיתה ולא יכולתי להוריד ממנה את העיניים, ראיתי את ההתנהלות שלה, איך שהיא מדברת, מביעה דעה ולאט לאט הבנתי כמה שהיא מיוחדת ושונה מכל אחת אחרת" כפיר התחיל לספר על אחותי בהתלהבות תוך כדי שהוא מביט לה בעיניים ומחייך "זה מקסים" אמא שלי אמרה וניתן היה לראות שהיא שמחה מהשידוך של הבת שלה. "אני מקווה שאין לך שום כוונות נסתרות" זרקתי לו והוא צחק על ההגנה שסיפקתי לאחותי "לא כולם כמוך" אנה השיבה לי כדי לעקוץ אותי ואני הבאתי לה בעיטה קלה מתחת לשולחן.

~אנה~
אחרי שסיימנו לאכול ולדבר על הזוגיות של כפיר ודנה, על הקשר היפה שלהם, על הלימודים ועל חוויות כולם התיישבו בסלון. "טוב אני הולכת להכין את הפירות" אמרתי לאמא שלי ונכנסתי למטבח… הייתי חייבת פרטיות לעצמי, כדי לעכל את כל הסיטואציה המוזרה הזו. "את לא מבינה מה קרה פה בכלל" זה הדבר הראשון שאמרתי אחרי שנוי ענתה לי בטלפון "דין המטומטם מבית ספר, הוא האח של דנה החברה של כפיר" הסברתי לה והיא צחקה בלי סוף, כאילו הרגע סיפרתי לה את הבדיחה הכי מצחיקה בעולם "אז הוא משפחה שלך עכשיו?" היא המשיכה ללעוג לי "זה ממש לא מצחיק, זה נוראי" התעצבנתי והתחלתי לחתוך את הפירות לאט לאט והנחתי אותה על רמקול "הכל בסדר, זה לא שהם מתחתנים או משהו" היא ניסתה להרגיע אותי "חס וחלילה" פתאום נשמע קולו של דין "מה אתה עושה פה? מה אתה מקשיב לשיחות שלי בכלל?" התעצבנתי עליו בזמן שהוא המשיך להתקרב אליי עם החיוך הכל כך מעצבן ויפה שלו ואני ניתקתי את השיחה עם נוי. "באתי לראות מה קורה עם הפירות, כדאי שתזדרזי הדוד החדש שלך רעב" הוא לעג לי בצחוק המרושע שלו "בחיים אני לא אהיה משפחה שלך יצור אחד" אמרתי וחזרתי לחתוך את הפירות האחרונים שנותרו לי, כדי להסיט את מבטי מהעיניים שלו ומהחולצה הלבנה הממותגת שלו שישבה עליו כל כך טוב.. אבל הוא התקרב אליי יותר ונצמד אליי, יכולתי לשמוע את הנשימות שלו בתוך האוזן שלי, לא הייתה לי שום דרך להמלט הייתי צמודה לשיש יותר ויותר והייתי חייב להסתובב "מה יש? את מפחדת שנהיה משפחה ואז אני לא אנשק אותך כמו שאת חולמת?" הוא התגרה בי עם השפתיים היפות שלו תוך כדי שהוא מבריש את שערי בידיו מאחורי האוזן שלי, הרגשתי שהנשימה שלי נעתקת, לא הצלחתי לדבר, פחדתי לגמגם מולו "לא, אני מפחדת שבטעות יחשבו שיש בינינו קשר מסויים" החזרתי לו תשובה שנונה כדי לא להשאר חייבת "לא, אני לא חושב" הוא צחק ולא האמין לי "נכון אתה לא חושב, המוח שלך לא יכול לעשות את הפעולה הבסיסית הזו" השבתי לו מלחמה "מה אתה מחפש?" שאלתי אותו בסקרנות "אצלך כלום, משעממת מידיי" הוא ניסה להכאיב לי במילותיו ובאיזה שהוא מקום הוא גם הצליח "אז ביי" ניסיתי להדוף אותו ממני אבל כשהנחתי את ידיי על חזהו המבטים שלנו נתקעו.
"היי" פתאום נשמע קולו של דור ומיד התנערתי מהסיטואציה הלוהטת הזו שנוצרה בינינו "היי" השבתי והלכתי לזרעותיו כדי לתת לו חיבוק ונשיקה שאולי יגרמו לי לשכוח את הסיטואציה "מה הולך פה?" הוא שאל בחוסר הבנה "הדודה החדשה שלי לא יודעת לחתוך פירות" דין לעג לי, הוא יודע שזה מרגיז אותי שהוא מכנה אותי כבת משפחתו "מה?" דור שאל באיטיות וחוסר הבנה "כלום, אל תתייחס אליו אני אסביר לך" אמרתי לו ומשכתי אותו משם תוך כדי שאני ממשיכה להביט בדין שנשאר שם מרוצה עם חיוך מרושע ואוכל מצלחת הפירות כאילו כלום לא מזיז לו.