🖤Y SIEMPRE FUISTE TU-פרק 10🖤

~דין~
עבר לו עוד שבוע שאני ואנה לא דיברנו, לא הבטנו זה בזו ולא יכולנו לעשות שום דבר אחר חוץ מלנסות לשכוח אחד את השנייה
"יאלה דין, קום לבית ספר כבר עצלן" דנה אחותי אמרה לי כשהיא נכנסה אליי לחדר להעיר אותי מהשינה "די עזבי אותי, אין לי כוח" השבתי לה כשהרמתי מעליי את השמיכה "דין נו" היא המשיכה להציק לי והפעם התיישבה לידיי במיטה "בסדר מעצבנת" אמרתי והתיישבתי עם עיניים סגורות למחצה, עד שהבחנתי שהיא לבושה יחסית רשמי "לאן את הולכת?" שאלתי לא מבין "עם כפיר, יש לנו סידורים אחרונים לחתונה" היא פירטה על הסידורים האלו והעלתה חיוך ענק על פנייה, חיוך של מישהי מאוהבת.
"דנה יש לי שאלה, אבל בלי חקירות" הזהרתי אותה וגרמתי לה לצחוק
"דבר"
"איך את ידעת.. או איך את יודעת שאת מאוהבת בכפיר?" ניסיתי להבין מה היא מרגישה כדי לנסות להבין מה קורה לי עם אנה
"פשוט ידעתי, למען האמת מהיום הראשון שראיתי אותו וקצת היינו מתווכחים בינינו ידעתי שיש משהו, פשוט לא רציתי לקבל את זה בהתחלה, אבל אז, לאט לאט, הכרנו ופשוט היה לי כיף איתו, הוא הצחיק אותי והתרגשתי להיות לצדו, הוא גרם לי להרגיש כמו שאף אחד אחר לא גרם" היא הסבירה ברכות ויכולתי לראות את החיוך שלה מתרחב יותר ויותר.
לא יכולתי שלא לזהות דברים שקורים לי עם אנה "וגם שהוא מנשק אותי…" היא התחילה לדבר על דברים אינטמים "עד פה" עצרתי אותה והיא צחקה "טוב די עם שטויות, קום יאלה" היא השיבה בזמן שהיא קמה מהמיטה שלי והתקדמה לדלת וגם נעצרה שם "אני קם, את יכולה ללכת" השבתי לה כי הייתי בטוח שבגלל זה היא נעצרה-לחכות שאני אצא פיית מהמיטה "תתחיל להסתכן בשביל הרגשות שלך, תתחיל לקבל את זה שאתה לא חייב להיות הדון ז'ואן של הבית ספר וכן אתה מאוהב, או רשאי להתאהב, תתחיל להפנים את זה שאנה היא הבחורה שאתה באמת רוצה ולא סתם מישהי מתחלפת כל שני וחמישי" היא אמרה כאילו היא מכירה את כל הסיפור שלנו מהפרק הראשון עד האחרון "מה?" הופתעתי "איך שהתנשקתם באותו יום בבריכה, לא מנשקים ככה סתם מישהי" היא הוסיפה ויצאה מהחדר… אז מסתבר שהתחמנית הזו ראתה את הנשיקה.

~אנה~
"כפיר אתה לוקח אותי לבית ספר?" שאלתי את אחי שבידיוק לקח את מפתחות האוטו שלו "איך את אוהבת לנצל מצבים" הוא צחק והתחננתי אליו בעיניים "בואי מעצבנת" הוא הוסיף והצקתי לו כל הדרך לאוטו.
"אפשר לשים בבקשה שיר יפה לשם שינוי?" כפיר לעג לי והפעם שמתי שיר שהוא יאהב של הביטלס (Hey Jude)
לא ממש הצלחתי להתרכז בשאלות האקראיות שכפיר אמר לי במהלך הנסיעה והייתי מרוכזת בנשיקה האחרונה שלי עם דין, הנשיקה שהוציאה אותי מדעתי "מה המחשבות שרצות במוח הקטן והעסוק הזה?" הוא שאל והפנה את תשומת הלב שלי אליו "כלום סתם" ניסיתי להכחיש והוא צחק.
"מה אתה עושה?" שאלתי לא מבינה כשהוא החנה את הרכב באמצע שום מקום "עכשיו אני אשים שיר שלהם" הוא החליט והחליף לשיר All You Need Is Love
וחייך אליי חיוך תחמני "מה אתה רוצה?" הסתכלתי עליו "כל מה שאתה צריך זה אהבה" הוא אמר לי אחרי שהתנגן הפזמון "כפיר, אנחנו לא בסרט קומדיה רומנטית" ניסיתי לצאת מהפינה המביכה שהוא דחק אותי אליה "אנה שאני מכיר לא פחדנית" הוא הטיף לי "מה? על מה אתה מדבר?" ניסיתי להעמיד פני מטומטמת "על זה שאת לא אוהבת את דור ושאת מתה להיות עם דין, אבל לא מעזה בגלל האופי החצוף שלו" הוא אמר לי והרגשתי כאילו הוא מכיר את הסיפור שלנו לפרטי פרטים "בטח, מאוד קל לך לדבר" זלזלתי בדבריו "יש לך חברה מדהימה שאתה אוהב, זה מאוד קל להסתכן בשביל דבר כזה" השבתי בזלזול מוגזם יותר "לא כזה קל להסתכן, אבל זה מה שאת רוצה לעשות נכון? את רוצה להסתכן?" הוא חייך אליי ופתאום הבנתי שזאת האמת, אני כן רוצה להתסכן בשביל זה "אל תגידי לי כלום, תפרדי מדור ותלכי לדבר עם דין כמי שצריך" הוא אמר לי ונסענו לבית ספר "רק תזהירי את דין שלא יתעסק איתי" הוא זרק בדיחה וקרץ עין לקראת סוף הנסיעה כדי להשלים את תפקיד האח המגונן שלו.

"בוקר טוב יפה שלי" דור אמר לי כשנכנסתי בשערי בית ספר ורכן לנשק אותי, אך אני ניסיתי להתחמק מהנשיקה וחיבקתי אותו בלבד "משהו קרה לך?" הוא שאל כשהבחין בהתנהגות המשונה שלי … איך מספרים לחבר שלך מזה שנתיים שאת לא אוהבת אותו, שאת מאוהבת באדם שהוא הכי שונא… "בוא נשב, יש לי הרבה מה לספר לך".

השיחה עם דור לא הייתה פשוטה בכלל, סיפרתי לו כל מה שעשיתי והוא זעם מכעס, יכולתי לראות איך שברתי לו את הלב הכל כך גדול שיש לו..בסוף השיחה הכעס שלו לא דעך, אבל הוא דאג לי ורצה שאני אזהר מדין.

"נו? מה הוא אמר?" נוי אמרה בלחץ אחרי שהתיישבה לידיי כשהוא הלך משם "כלום, הוא כעס ובצדק- הוא ביקש ממני לזכור שהוא יאהב אותי כמו שאף אחד אחר לא ושמדין אני רק אפגע" אמרתי בעצב, התחלתי לנסות לחשוב שוב אם זה היה באמת שווה את זה "זה לא חשוב עכשיו, תמיד באהבה מישהו סובל.. אבל מה אפשר לעשות, זה החיים, עכשיו לכי לדין ותגידי לו כל מה שאת מרגישה" היא החדירה לי מוטביציה ויצאתי לחפש אותו בשכבה שלו.

כל הדרך חשבתי איך אני אפנה אליו, על הסכנות שטמונות בצעד הזה, על בחירת מילים נכונה.. אבל תמיד פעלתי מהרגש שלי אז כמה מסובך זה יכול להיות?
התקדמתי לאזור ספסל מאחורי השכבה שלו, ששם הוא ישב עם חבר שלו מאור ובידיוק הם התחילו לדבר, רציתי מאוד להגיד למאור להסתלק, אבל משהו בי רצה גם להקשיב לשיחה, כמובן שאפשרתי לצד הרכלן שבי לפעול והקשבתי לשיחה.
"אחי אתה יודע שראיתי אתכם מדברים לפני שבוע?" מאור אמר לדין משהו שבהתחלה דין לא הצליח להבין ואני גם לא
"מה אתה רוצה מאור?" דין היה חסר סבלנות
"ראיתי אותך עם אנה אז במסיבה, מדברים בצד וצוחקים.. היא הייתה נחמדה אלייך" מאור היה מרוצה מזה בצורה מוגזמת, או יותר נכון בצורה מעוררת חשד
"נו ו?" דין שאל חסר סבלנות
"ואתה מתקדם טוב עם ההתערבות אז, הצלחת לנשק אותה, הצלחת לגרום לה להיות נחמדה אלייך" הוא התחיל להגיד ונשמע שזה לא היה בידיוק סוף דבריו "עכשיו נשאר לך רק להכניס אותה למיטה וזהו" מאור השיב לו ושם הרגשתי איך שהלב שלי נשבר לרסיסים, איך הדמעות שלי זלגו לי על הפנים בלי שאני אבקש מהם בכלל "מאור שנייה, בנוגע להתערבות יש לי משהו להגיד לך…" דין התחיל להגיד למאור אבל לא אפשרתי לו לסיים את דבריו
"אתה חתיכת אפס" התחלתי להגיד שהתגלתי מאחורי הקיר אל מול פניו של דין "שנייה אנה" הוא ניסה לעצור אותי ולאחוז לי ביד שמיד העפתי אותה ממני "אתה הדבר הכי דוחה שאני מכירה" המשכתי להגיד שהדמעות המשיכו לזלוג על פניי בלי שאני ארצה בכלל "לך מפה מאור" דין התעצבן על חבר שלו ונשארנו שם רק שנינו "אנה את חייבת להקשיב למה שיש לי להגיד לך" הוא התחנן בפניי וצחקתי….כמעט האמנתי להצגה העלובה הזאת "אני נשבעת לך שאני שונאת אותך כמו שאני בחיים לא שנאתי מישהו, אני מאחלת לך סבל כל כך גדול בחיים… אל תפנה אליי, אל תסתכל עליי ואל תדבר אליי" אמרתי ונמלטתי משם במהירות עם דמעות בעיינים, זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות באותו רגע. הרגשתי טיפשה. מושפלת. מטומטמת. מגוכחת. אפשרתי לאויב הכי גדול שלי לפגוע בי, להחליש אותי, להשפיל אותי ולגרום לי להיפרד מהבן אדם היחיד שאהב אותי באמת בצורה טהורה.