❤Y SIEMPRE FUISTE TU-פרק 13-ואחרון❤

~אנה~
התיישבתי על המיטה בחדר ובהיתי באוויר בעודי משחקת בקצוות השמלה שלי, חשבתי על כל החודשיים האחרונים והמסובכים שעברו עליי, חשבתי על דין, שהחליט להכנס לחיים שלי בצורה דרסטית ולשנות אותם מקצה לקצה, הייתי רגילה להיות הילדה הפרועה של השכבה, זו שאומרת מה שהיא מרגישה בלי לחשוב יותר מידיי, זו שתמיד רבה עם דין האגואיסט והשחצן שלא מהסס להשפיל אנשים אחרים ואני קמה להגן עליהם… תמיד פעלתי מתוכי-מהלב שלי…אבל תמיד איתו *לא* פעלתי מהלב, אלה מהראש-תמיד בכל ריב שהיה לנו הלב שלי היה פועם וכשהוא היה מתקרב אליי הלב שלי היה משתולל, אבל התעקשתי ונלחמתי בעצמי שזה רגשות מזויפים, שאני לא מרגישה טוב, שדור החבר שלי שנתיים הוא הבן אדם שאני אוהבת באמת.. אבל השנה הזו משהו ביחסים שלי עם דין השתנו, הוא פתאום הופיע בצורה שונה, בצורה שהוא מנסה לתפוס עליי בעלות שבסופו של דבר הייתה התערבות.
כבר נמאס לי להילחם בעצמי, בשד שלא קיים.
נשיקה אחת שלו, מגע אחד שלו בגוף שלי שינו אותי- הפכו אותי לבחורה שזקוקה למגע של הגבר המרושע והיהיר הזה שתמיד שנאתי. לא יכולתי להמנע מלתת לדמעות לצאת ממני, עכשיו כשאני סוף סוף לבד ואני לא צריכה להוכיח לאף אחד את החוזק הנפשי שלי. נשכתי את השפה התחתונה שלי כל כך חזק כדי לא להשמיע קול של בכי אבל הדמעות שטפו את פניי.
נעמדתי על רגליי, הסתכלתי על עצמי במראה, לנסות להבין מי אני, מה קורה איתי… אבל באותה שנייה הדלת נפתחה ודין עמד שם- הסתכל על האנה הכי חשופה שהוא יכול היה להכיר "מה אתה עושה פה?" שאלתי מיואשת, לא היה לי כוח לריב איתו אפילו עוד פעם אחת, הוא הוציא ממני את כל הכוחות
"למה ברחת?" הוא החזיר לי בשאלה שהצחיקה אותי מעט
"זה לא ברור? אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי שרקדתי איתך אבל זה היה פשוט מעשה דבילי" הבהרתי את עמדתי וניסיתי להשאר חזקה, אבל הרגשתי שהדמעות גוברות עליי "ולך מפה בבקשה, אני לא רוצה שתהיה קרוב אליי" הרמתי עליו את קולי בזמן שזרקתי עליו כרית- לא יכולתי לקבל את זה שהוא ממשיך להסתכל עליי עם העיניים הסקרניות שלו ועוד רואה אותי כל כך שבירה
"לא" הוא אמר נחרצות ונעל את דלת החדר מבפנים ככה ששום כרטיס לא יפתח את הדלת הזו.
"מה אתה חושב לעצמך?" התעצבנתי אבל הוא לא הקשיב, הוא תפס לי את היד וגרר אותי למיטה להתיישב. "עכשיו את תקשיבי לי באמת תרצי או לא, ברור?" הוא איים ומעט הלחיץ אותי ואני רק הנהנתי עם ראשי "אני יודע מה את חושבת ואת צודקת- אני זבל, אני דוחה ואני מגעיל, ההתערבות הזו הייתה הדבר הכי לא גברי שאפשר לעשות והכי לא אנושי שאפשר לעשות… אבל אני מתחרט, באמת מתחרט שעשיתי את ההתערבות הזו, אבל הדברים כבר לא ככה, הם השתנו" הוא הבהיר לי והרמתי עליו מבט שהדמעות מציפות את עיניי "אז איך הדברים עכשיו? תספר לי" כמעט היה לעג בדבריי.כמעט.
"תמיד חשבת שאני שונא אותך אה?" הוא צחק לעצמו "אני טועה?" אמרתי לא מאמינה "כן" הוא השיב בלי להסס והמבט שלי פשוט ביקש הסבר "את לא מבינה כלום" הוא התעצבן וקם מהמיטה "כי אתה לא מסביר כלום" צעקתי עליו "מהיום הראשון שאנחנו מכירים אנחנו רבים ואת יודעת למה? כי את שנאת את האופי המחורבן שלי שלא ניסיתי לשנות פעם אחת אפילו, את שנאת את מי שאני ואני כל כך שנאתי את זה שאת לא רוצה אותי" הוא התחיל להתוודות ואני התחלתי לחוש בלבול
"אל תשקר, אתה בחיים לא רצית אותי, תודה בזה, תודה בזה שאני מכוערת בעינייך" התחלתי להוציא את החוסר ביטחון שלי החוצה "את צוחקת נכון?" הוא לא האמין לדבריי "אין מישהי יותר יפה ממך בכל בית ספר, מבפנים ומבחוץ, כל גבר בבית ספר מסתכל עלייך כאילו את חיית טרף"
"אל תגיד שטויות, אף אחד בחיים לא התחיל אותי אפילו אלו שלא מכבדים..או כיבדו את הזוגיות שלי עם דור" ניסיתי להסביר מאיפה נובעת המחשבה שאף אחד לא הסתכל עליי בחיים.
"ברור שאף אחד לא התחיל איתך, זאת הנקודה את לא מבינה!" פה כבר הייתי לגמרי מבולבלת "תביני, אני לא נתתי לאף אחד להתחיל איתך, כל תלמיד בבית ספר עבר שיחה איתי שבה שאסרתי עליו להסתכל עלייך בקטע רומנטי" הוא הסביר ופה כבר התחלתי להבהל, מה עובר עליו? או איזה פסיכופט אובססיבי או פשוט הדבר הכי מתוק שיש?!
"תקשיב אתה שיכור" ניסיתי למצוא הסבר אחד הגיוני לטירוף שהוא אומר והוא רק צחק "את יודעת שלא" הוא השיב "מה אתה מנסה להגיד פה?" ניסיתי להגיע לנקודה שהוא חותר אליה "אני מנסה להגיד שאף גבר לא התחיל איתך כי בחיים לא הסכמתי להם, כי כל שנה חיכיתי לראות את הילדה הילדותית שאת גודלת קצת ואז לבוא אלייך כשאת בוגרת לחלוטין- אבל השנה הבנתי שזה לא יקרה בחיים, שזו הילדה הקטנה שאני רוצה, זו שאני אוהב" העיניים שלי נפערו מה? אוהב? דין אמר את זה עכשיו? "אל תסתכלי עליי ככה, כן אני אוהב אותך כמו שאח שלך אוהב את אחותי- מהיום הראשון! ותמיד ניסיתי להתכחש לזה, שאני מסתכל על מטורפת כמוך שחושבת שהיא איזה לוחמת צדק ותמיד כל מגע של דור בך חרפן אותי והוציא אותי מדעתי, וזה שאף פעם לא נפרדתם שיגע אותי יותר, אז הצקתי לו יותר והצקתי לך יותר כי ככה אני פועל, מאינסטינקט, מחוסר מחשבה" הוא המשיך להסביר את עצמו
"אבל לא יכולתי יותר, זה שאת עם דור הציק לי, זה שמאור חשב שבחיים לא יקרה בינינו משהו חרפן אותי… אז כמו מטומטם התערבתי איתו על זה שאני אשיג אותך, כל הזמן הייתי בטוח שאת האובססיה הכי גדולה שלי-אבל לא, כי במהלך כל הנשיקות והרגעים האינטמים שהיו לנו הבנתי שאני פשוט מאוהב בך, שאני רוצה אותך כחברה שלי, שאני לא רוצב להיות דין שלא מתחייב, אני רוצה להיות דין שמחויב לך! ושבאתי לעצור את ההתערבות זה היה מאוחר מידיי" הוא סיים את דבריו ואני לא אשקר, הוא גרם לי להתרגש כל כך, כל איבר בגוף שלי התרגש יחד עם המילים שלו "אתה מצפה ממני להאמין לזה?" ניסיתי להמשיך להתכחש, להתנגד אבל ללא הצלחה- כי ברגע שהוא חפן את כפות ידיו בלחיי הנשימה שלי גברה יותר ויותר "אני לא מצפה ממך להאמין, אני יודע שאת מאמינה ושאת פשוט מתה מפחד שאני אפגע בך שוב" הוא המשיך להגיד לי בביטחון המופרז שלו "תפסיק לחשוב שאתה יודע הכל!" המשכתי טיפה לכעוס בתוכי והוא צחק בזמן ששנינו נעמדו והמשכנו להסתכל זה על זו "מה את רוצה לעשות עכשיו? אבל באמת תגידי" הוא שאל בכנות ואני פשוט פעלתי, פעלתי מתוך הלב, מתוך החושים- עשיתי בשיא הכנות את הדבר היחידי שרציתי מאז השנייה הראשונה שהתראנו, לנשק אותו שוב, וככה לאט לאט ובעדינות הנחתי את השפתיים שלי על שלו והוא הוציא מהנשיקה הזו כל דבר עדין שהיה יכול להיות.
"את מאמינה לי?" הוא שאל מבעד לנשיקה המטורפת שכרגע הוא הביא לי ולא הצלחתי לענות לו על זה, ראיתי את האמת בעיניים שלו אבל הדבר היחידי שרציתי באותו רגע זה לא מילה יפה, או נאום מרגש- רציתי שהוא יגע בי כמו שהוא נגע בי באותו היום בחדר שלי והייתה לי הרגשה שהוא שם לב לרצון שלי שיפסיק לדבר, בזמן שהעברתי את ידי דרך כתפו על גבו "מה את רוצה לעשות אנה?" הוא חייך כאילו לעג לי, הוא ביקש ממני במילים אחרות שאני אבקש לגעת בו "למה אתה עושה לי את זה דין?" שאלתי נבוכה "עושה מה?" הוא המשיך במשחק המרגיז שלו עמדתי ללכת מהחדר אבל הוא תפס לי את היד והחזיר אותי אליו "מה?" הוא המשיך להתעקש ולאחר מכן נישק את צווארי עם השפתיים הכל כך מלאות שלו שגרמו לנשימה שלי לעלות בקצב מסחרר "זה מה שאת רוצה?" הוא שאל שוב כאילו כרגע הוא נתן לי הדגמה ליכולות המדהימות שלו, אבל לי נמאס שתמיד שאני איתו הוא חושב שהוא יודע הכל- שנשיקה אחת ממנו תגרום לי להתפנט לרצות את המגע שלו ואותו יותר מאשר הוא צריך אותי.
"ואתה?" עצרתי אותו בבת אחת והוא חייך כלא מבין "אני מה?" הוא שאל לא מבין "מה אתה רוצה לעשות?" השבתי לו באותה שאלה שגרמה לו להעלות חיוך מטורף "מה אני רוצה?" הוא חזר על דבריי באיטיות ובגיחוך קטן, הייתי בטוחה שהתקלתי אותו, שעכשיו אני מנהלת את הסיטואציה… אבל לא, הוא התחיל להתקדם לכיוון הדלת והשאיר אותי מאחור "את יודעת מה אני רוצה אנה?" הוא מלמל והסתובב אליי בחזרה תוך כדי שהוא סוקר את הגוף שלי מכף רגל ועד ראש בצורה מאוד חודרנית וגורם לי להביו מה הוא רוצה.
לאחר פחות מחמש שניות הוא התקדם אליי בנחישות ופשוט נישק אותי שוב, בעוצמה, בלהט, כמו שאר הפעמים-הוא לא ויתר על שום חלק מענג בנשיקה.. הלשון שלו חדרה כל כך לתוך שלי בלי היסוס, הוא הרים אותי לחיקו והפגין מיומנות שביד אחת הוא אחז אותי ובשנייה חלץ את נעליי העקב שלי.. הלהט שלו סחף אותי והפך אותי למופרעת יותר ויותר, אך בלהט הנשיקה, שאני כבר בחיקו הוא לא היסס להביך אותי שוב "עכשיו, שאין לך לאן לברוח, שקיבלת את התשובה שלי- מה את רוצה?" הוא המשיך להתעקש והעלה לי חיוך "שתמשיך, אני רוצה שתמשיך" הרגשתי מובכת והוא הוקסם… וכמובן המשיך, הוא הוריד אותי לאט לאט אל המיטה כשרגליי עדיין כרוכות בגופו, הורדתי ממנו את הג'קט השחור במהירות והוא נישק אותי במורד צווארי עד כתפיות השמלה שלי וגרם לי לאבד את עצמי, המגע שלו צמרר אותי ובזמן שאני חלמתי בהקיץ על המשך הרגע הוא הרים אותי על רגלנו "מה קרה?" לא הבנתי למה הוא עצר הכל, הוא לא התייחס לשאלה שלי והמשיך לנשק אותי תוך כדי שידיו מחפשות ומוצאות במהירות את רוכסון שמלתי האחורי ובאיטיות ובעדינות הוא פותח אותה ומוריד ממני את כתפיות שמלתי, אבל לא את השמלה עצמה..המבוכה האמיתית הייתה כשהוא בהה בתוך עיניי ולאחר מכן המשכתי בתורי ופשטתי את חולצת הכפתורים מגופו והברשתי את ידי על צלעות הגוף החטוב שלו, הוא המשיך בפעולה העדינה שלו והוריד ממני את שמלתי לגמרי וחזרנו לשכב על המיטה כשהוא מעליי "זאת פעם ראשונה שלך נכון?" הוא שאל כשהבחין בדרך שבה אני מגיבה למגע שלו ואני הנהנתי "ואת רוצה להמשיך?" הוא שאל בגנטלמניות "אל תשאל שאלות מיותרות" חייכתי והוא המשיך לנשק את כל גופי ולא השאיר חלק אחד בגוף שלי בלי נשיקה, הוא גרם לי להתכווץ ולאבד את עצמי בכל שנייה ובכל דקה "אני אוהב אותך" הוא לחש לי באוזן ברגעים הכי אינטמיים שיש והעלה לי חיוך.

קמתי משנתי אחרי הערב הכי טוב שהיה לי בתוך זרועתיו של דין וראיתי אותו ישן כל כך עמוק עם הגוף הזה שלו והפנים היפות שלו שהפנטו אותי והעלו בי חיוך. ונישקתי אותו בלחי מה שהעיר אותו "בוקר טוב לך" הוא צחק והעביר את שערי מאחורי האוזן "לא התכוונתי להעיר אותך" אמרתי והוא צחק "איך הרגשת?" הוא התעניין בי וחפן את ידו בלחי שלי "מאושרת" השבתי והעלתי לו חיוך "מה היה החלק האהוב עלייך?" הוא ניסה להביך אותי והצליח "די" אמרתי בלי להביט בו בעיניים, אבל הוא החזיר לי את המבט לעינייו ולא הפסיק להתסכל עליי "מה יש?" לא הבנתי "לא חשבתי שאפשר לאהוב בן אדם כל כל הרבה" הוא השיב לי "גם אני לא חשבתי, אבל עכשיו אני יודעת" החזרתי והוא רכן לנשק אותי.