♥ I Love you -פרק 7- בשיתוף עם -shilat121212

פרק 7:

(נקודת מבט ירדן)

אסף הגיש לי את צלחת העוגיות. לקחתי עוגיית שוקולד קטנה שנראתה לי טעימה במיוחד והכנסתי אותה לפי.
"אז מה? מזמן לא דיברנו" אמר אסף, מישהו אמר שאנחנו חייבים לדבר? חוץ מזה דיברנו לפני שתי שניות
"אנחנו דיברנו לפני שתי שניות" 'הזכרתי לו'
הוא עשה את עצמו כאילו הוא לא זוכר, מזה שחקן, ישר מקבל אוסקר. אין לי כוח למשחקים שלו. עד שיש לי זמן לנוח קצת…
"את בטוחה שדיברנו לפני שתי שניות?"
"מה אתה רוצה אסף?" שאלתי בחוסר סבלנות
"מה אני רוצה? אני לא רוצה כלום." הוא ענה בתמימות.
"טוב, אני עולה לקרוא ספר" אמרתי, הנחתי את כוס השוקו על השיש ועליתי למעלה.
נכנסתי לחדרי ונעמדתי מול הספרייה. בוחנת אותה ומחפשת איזה ספר לקרוא.
עיני שוטטו על מדפי הספרייה ונעצרו על ספר כלשהו. ספר שקוראים לו 'פסיעות בחול'.
שירן, החברה שלי, הביאה לי אותו לאחר שהתאונה המצערת קרתה. היא אמרה שמסופר סיפור דומה מאוד לשלי. אפילו בדיוק. אני לא יודעת למה, אבל אף פעם לא קראתי אותו. אולי כי פשוט לא רציתי לקרוא על סיפורים כמו שלי.
לקחתי את הספר ממקומו, נשכבתי על המיטה שלי והתחלתי לקרוא את התקציר שבגב הספר.
'אחרי שאסון גדול פוקד את משפחתה, מחליטה רוני לקחת על עצמה התחייבות שבתחילה נראית גדולה מכפי מידותיה.' כך היה כתוב. 'למרות גילה הצעיר, היא נאלצת להפוך בן-לילה לאֵם לשלושת אחיה הקטנים ולאחראית הכמעט בלעדית לרווחתם הגופנית והנפשית. אלא שגם נפשה שלה פצועה ורצוצה, ולפרקים נדמה לה שנסיבות חייה יכריעו אותה וימנעו ממנה לממש את הבטחתה ואת שאיפותיה. אבל ישנם דברים שממלאים אט-אט את הסדקים שבלבה: המוזיקה שהיא כל כך אוהבת, חברותיה הטובות, משפחתה הנאמנה — ואהבתו של טמיר, חברהּ מילדות, שדווקא האסון שפוקד אותה מאפשר לה להכירו מחדש.'
וואו. זה ממש דומה לסיפור שלי. ממש.
דפדפתי כמה דפים והתחלתי לקרוא בעמוד הראשון של הספר.

—

"ירדני!" שמעתי את קריאתה של אור
"מה?" החזרתי קריאה לחלל הבית בעודי יורדת במדרגות ונהנית מהאוויר הקריר של הלילה.
"את יכולה לקלח אותי?" שאלה אור בקול מתוק וקפצה על ידי
"בטח" צחקתי ועליתי איתה בחזרה למעלה.

-בוקר-

נקודת מבט אסף:

וואו זאת הייתה שינה טובה ,קמתי בבוקר ממש מוקדם וכולם היו ישנים .
התיישבתי לבדי במרפסת לאחר שהכנתי לעצמי כוס תה . למרות שזה היה סוף הקיץ עדיין היה קור כזה של בוקר קור נעים כזה . פתאום עלה במוחי המשפט שעילאי אמר אתמול. הוא חשב שיש משהו ביני לבין ירדן . המשפט הזה ממש בלבל אותי כי בזמן האחרון אני מרגיש שיש לי רגשות כלפיי ירדן אבל אני עדיין לא בדיוק יודע מה זה אומר ואם בכלל ירדן מרגישה אותו הדבר . מצד אחד זה נראה שיש בינינו כימייה ושאנחנו מדברים אז הכל זורם ומצד שני יכול להיות שמהצד שלה זה סתם כימייה של ידידים ולא יותר מזה .
וגם אם בכלל יהיה בנינו משהו אין מצב שעילאי ייתן לזה לקרות ,הוא יהרוג אותי .
רעש של ירידה במדרגות קטע את מחשבותיי וראיתי את עילאי יורד .
"ממתי אתה ער ?" שמעתי אותו שואל .
"סתם מלפני עשרים דקות בערך" השבתי לו .
"טוב אני הולך להתארגן לבית הכנסת ולהעיר את הילדים הקטנים ,אתה בא איתנו ?" עילאי שאל שוב . את האמת שהתפללתי כבר וחוץ מזה שחשבתי לדבר עם ירדן .
"לא ,זה בסדר התפללתי כבר מוקדם בבוקר" השבתי לו .
הוא הנהן בראשו ועלה להתארגן ולהעיר את הילדים הקטנים . המחשבות התחילו להציף אותי שוב . אני חייב לדבר עם ירדן ולהגיד לה את מה שאני מרגיש ולפרוק מעליי את האבן הענקית הזאת גם אם היא לא מרגישה את אותו הדבר ,ולגבי עילאי אני מקווה שהוא יבין אותי באמת כי הוא החבר הכי טוב שלי ומאז המוות של הוריו אנחנו מבלים ביחד הרבה .
הלכתי למטבח והכנתי לעצמי עוד כוס של תה חם ומתוק . לאחר 20 דקות ראיתי את עילאי והילדים הקטנים יורדים .
הוא וירדן החליטו אתמול שהיום כולנו נלך ליום כיף.
"יצאנו לבית כנסת " עילאי צעק בבית שגם אני וגם ירדן נשמע . הוא יצא מהבית ואני התיישבתי לבדי במטבח .
לאחר כשתי דקות נשמעו קולות של רגליים במדרגות הבנתי שבטח זאת ירדן אז קצת התרגשתי כי ידעתי שאני צריך לדבר איתה .
היא ירדה עם פיג'מה ושיער מרושל של שינה אך היא עדיין הייתה ניראת יפה בעיניי . שמתי לב שהיא הייתה נבוכה ומופתעת שראיתי אותה ככה.
"מה אתה עושה פה ?"היא שאלה אותי ואמרתי לה שהתפללתי כבר בבית, היא מהר עלתה לחדרה להסתדר ואני צחקתי צחוק גדול על זה שהיא הייתה כ"כ מובכת והיא לא הבינה שבכל מצב היא יפה . היא ירדה במדרגות עם בגדים רגילים ושיער מסודר לאחר 5 דקות ואני עדיין הייתי בהתקף של צחוק .
היא ישבה לידי במבוכה ואני הגשתי לה כוס תה וכמה עוגיות . היא התיישבה מולי והיה שקט בערך של רבע שעה לשנינו לא היה מה להגיד . ואני רק חשבתי לעצמי איך אני הולך להגיד לה את מה שאני מרגיש אליה . ואז היא פתחה את פייה ואמרה :"תגיד ,מה אתה חושב שאנחנו צריכים לעשות עם עילאי ?" מה לא הבנתי למה היא מתכוונת האם היא גם מרגישה אליי משהו והבעיה היחידה שלה זה עילאי .
"מה זאת אומרת?" שאלתי כדי לא לצאת מטומטם ולחשוף את עצמי .
"עם האוניברסיטה בארה"ב אנחנו חייבים לשכנע אותו ללכת " היא אמרה את זה וקצת התבאסתי כי חשבתי שהיא מרגישה אליי משהו אך ידעתי שצריך להיות אמיתי ולא לקפוץ למסקנות .
"אני אחשוב על זה" אמרתי לה .
היה שקט רועם כזה של חצי שעה ,אני לא יודע למה זה קרה אך משום מה הייתה מבוכה בנינו .
הרגשתי את האומץ נכנס בי והתחלתי לדבר .
"ירדן ,תשמעי אני רוצה לדבר איתך על משהו " ראיתי שהפרצוף שלה מבולבל והיא לא מבינה מה אני רוצה .
"על מה?" היא שאלה בבלבול .
"עלינו" השבתי לה והפרצוף שלה נראה מבולבל יותר ממקודם . ובדיוק שהיא באה לפתוח את הפה להגיד משהו הדלת נפתחה וראינו את עילאי והילדים וכל אחד מאיתנו ברח לצד אחר במבוכה .