זהו רק זקן של לילה אחד

"זה זקן של לילה אחד…" אמרת,
במחרשת הזיפים הנוגעת בעור שעל פני, יצרת בי חריטות דקות של תחושה עמוקה..

המבט שבעינך כמו מתנצל על צמיחתו שלוחת רסן, "הייתי רוצה להיות לך כתינוק" נאנחת בקול עמוק וחרישי, "לא להפסיק ללטף את כסותך הצמודה לגופך".

עם יד רועדת כעלה, סורקת את פני החרושים, נוגעת בכל תלם שנפער ממגעך שלהט בי, והדמעה שהחלה מתגלגלת במורד מנביטה זרעי צריבה.

ערמת הבגדים צעקה מפינת החדר החזיה שלי, עם החולצה הירוקה שלך אוחזות בחצאית השחורה ודומה לרגע כאלו משחזרים רגעים שחזו בהם מנגד,

חייכתי..

מרחוק נשמעה קריאת המואזין המודיעה על שחר נוסף שירד ליקום המשונה.

שקט מוזר נכנס לחדר…

ידענו מבלי מילים כי זהו.. הגיע הזמן לחזור לשם.

כמו מנסה לגמוע עוד שניה של עולם אחר, ליטפת את ראשי וביד רכה אספת דמעה נוספת שהחלה לפסוע בראש מורכן מטה, והיא כמו התיישבה על אצבעך,
"הביטי.." חייכת אלי, וידך כמו מציגה לפני יהלום קסום, "נתברכתי…" אמרת " אגלי טל מתוך נשמתך…"

הצלחת לגרום לי שוב לחייך מבעד ערפל הדמעות.

"הגיע הזמן?…"
שאלתי כמו מבקשת לשמוע תשובה שהזמן נעצר אי שם ברגע שנכנסנו לחדר, ובתוכי ידעתי כי הזמן רק חיכה לשניה ההיא כדי להתחיל לרוץ…