החיפוש אחר זהותי

אמי נפטרה שלשום היא לא חשובה לי כי מאז שנולדתי היא נהייתה רעה בלי שמחת חיים וכל היום כתבה וכתבה ביומן שלה הלכה לעבודה וחזרה בלי להגיד שלום אפילו הביאו לי את כל החפצים שלה אני בת 17 וחצי עוד מעט 18 אז קיבלתי את כל הירושה אין לי אחים אין לי אבא או דודים אני לבד ידאגו לי לכסף כל חודש מצאתי עבודה ועכשיו אני לבד אמי הייתה צעירה כשהיא ילדה אותי היא הייתה בת 18 מישהו שכביכול היה אמור להיות אבא שלי הלך ולא ראו אותו מאז שהוא עשה סקס עם אמא שלי בעצם הוא לא יודע בכלל שיש לו ילדה הצבתי לעצמי מטרה אני חייבת לדעת מי זה אבא שלי והינה הדבר שיעזור לי הרמתי את היומן של אמי היו לה לפחות חמש יומנים כאלו פתחתי את היומן שהיה כתוב עליו "18-22" כנראה היא שמה עליו את גילה הוא הראשון שאני צריכה לבדוק פתחתי את היומן על מיטתי אבל לפני שהספקתי לקרוא משהו חברתי הכי טובה נכנסה לחדר שלי בהתפרצות ואמרה "מה את עושה את בסדר?" היא שאלה במהירות "זה שאמא שלי נפטרה לא עושה אותי לחלשה יותר ולא צריך כל דקה לשאול מה שלומי" אמרתי לה היא יכלה להבין אותי ואמרה "מצטערת ….מה את עושה?" "קוראת את היומן של אמא שלי" אמרתי במהירות והיא שאלה "זה לא חטא?" "לא היא נפטרה מותר לי אני גם בודקת אם…" "אם מוזכר משהו על אביך?" השלימה את המשפט "כן רוצה לקרא איתי אותו קצת קשה לקרא כזה דבר לבד" אמרתי לה
"ברור" היא אמרה והתיישבה על ידי במיטה שתינו שכבנו ופתחתי את היומן בדרמטיות והיא שאלה אותי "את באמת רוצה לעשות את זה?הרי הוא לא התעניין בך עד עכשיו" "הוא לא ידע שיש לו ילדה" ניסיתי להגן עליו למרות שלא הכרתי אותו קראתי בקול את השורה הראשונה

"שלום יומן יקר אתמול בלילה הייתי עם מישהו בפעם הראשונה והוא היה ממש נחמד ועדין היה לו מבט כזה בעניים הוא היה גדול ממני ב1952 שנים" צחקתי ואמרתי "נירא לי שאמא שלי טעתה בגיל" "כן אולי…" חברתי ג'סיקה אמרה "קמתי בבוקר חצי עירומה והוא כבר לא היה לידי אה..ושכחתי להזכיר הוא ערפד" הסתכלתי וחזרתי על השורה ביומן שוב ושוב "אין דבר כזה" אמרתי וסגרתי את היומן במהירות ג'סיקה הוסיפה "כן..זה לא יכול להיות…נכון?" שאלה אותי כאילו היא לא בטוחה ואמרתי לה "את חושבת שקיימים ערפדים?" "אולי…" היא אמרה במהירות והוסיפה "צריך לקרא את ההמשך של היומן אולי יהיה מוזכר שם או כתובת" לא עניתי הסתכלתי על היומן ואמרתי "אולי היא סתם כתבה את זה?" "אולי…שום דבר לא בטוח" אמרה ג'סיקה… כשרעד בקולה פתחתי את היומן בעמוד השני ובו היא תארה איך הוא נירא

"אני אהבתי אותו והוא הלך הכרתי אותו שנה תמימה והיינו חברים של הי ובי לא יותר אבל באותו הלילה הוא סיפר לי מה הוא האמנתי לו הוא הראה לי שהוא לא ניפצע שהוא יכול לקרא מחשבות אני גם זוכרת שהוא אמר "אני לא אקרא לך את המחשבות כי העניים שלך כבר משקפות הכל" חייכתי אליו וחיבקתי אותו הוא נתן לי תחושה של חום ואהבה ואז הוא הלך והשאיר אותי שבורה הוא היה כל כך יפה עניו כחולות שיערו שחור ארוך יחסית לבן שרירי במיוחד וחיוור אהבתי אותו תמיד הייתי מסתכלת עליו בהערצה הבטחתי לו שאני לא יספר לאף אחד מה הוא ועד היום אני שומרת את זה בליבי אמרתי לו בעניים עצומות "אני אוהבת אותך שו…רוזבנט" הייתה חסרה אות או שניים נירא כאילו היומן התרטב

"שיט" אמרתי לג'סיקה זאת הייתה הדרך היחידה להכיר אותו והיא אמרה "את מאמינה בזה?" "לא…אבל השם נירא לי אמיתי את לא חושבת?" "מה זה שו_ רוזבנט?" שאלתי אותה לאחר חשיבה של כמה דקות "בשביל זה המציאו את האינטרנט" היא הוציאה את המחשב הנייד שלה מן התיק והקלידה "שו.. רוזבנט"
היו תוצאות חיפוש והיה כתוב "משפחת רוזבנט" נכנסו לשם והיו תמונות של העיירה שלנו אבל תמונות ישנות היה כתוב מתחת לכל תמונה מה זה כנראה משפחת רוזבנט פתחו פנימייה בעיירה שלנו הם היו הראשונים שבנו כאן בית ועוד כל מיני דברים טכניים היו כתובים שמה
הראו תמונה של איש זקן יחסית בסביבות ה-40 לחייו והיה כתוב "לואי רוזבנט" ומתחתיו היו חמש הילדים שלו הראשון "ג'ון רוזבנט" השני "דן רוזבנט" השלישית "ג'ולי רוזבנט" הרביעי "פול רוזבנט" והאחרון "שון רוזבנט" הוא התאים לתיאור של אמי אבל הבעיה שהוא לא היה אמור להיות חי בתקופה של אמא שלי מאה שנה אחריי זה פשוט לא הגיוני ואז עלתה המחשבה בראשי "ערפדים לא גדלים ולא מתים" "שיט ערפדים קיימים" חברה שלי אמרה כנראה חשבה כמוני הסתכלנו אחת על השניה ואז היא הוסיפה בעליזות "לפחות אבא שלך נירא טוב עכשיו אני מבינה מאיפה קיבלת את השיער" היא תמיד ידעה לעודד אותי בדיוק במקום הנכון ידעה להגיד בדיחה טובה צחקתי אבל עדיין הייתי רצינית ג'סיקה עדיין הייתה במחשב והיא אמרה "מצאתי את מקום המגורים שלהם רחוב 23567 דירה מספר 5 " "כל הכבוד לך גאונת מחשבים שלי" אמרתי לה הכנתי תיק קטן עם כסף ומעט אוכל לקחתי את המפתחות לאוטו ואמרתי לה "את באה?" היא הנהנה אבל עדיין לא הייתה בטוחה "הם קיימים?" היא שאלה אותי "שום דבר לא בטוח אבל זה שווה בדיקה" נסענו בשתיקה פחדתי כל כך אבל רציתי לדעת אם זה אמיתי או לא קיוותי שזה יהיה סתם ושלא קיים שום דבר באותו מקום אבל להפתעתי הדירה הייתה שוקקת חיים היו פרחים וגינה גדולה תקתקתי פתח לי נער שהיה דומה באופן מפתיע לפול רוזבנט שתקתי והוא שאל "צריכות עזרה?" חברתי המציאה ישר תירוץ "אתה יודע איך מגיעים לסמטה ? אמרו לנו שיש פה סמטה" הוא חייך ואמר רגע אני יקרא לאחי הוא מכיר כאן את כל הדרכים" ואז יצא מישהו שהיה גם הוא דומה למישהו מהתמונה הוא היה דומה לג'ון עכשיו הייתי בטוחה שזה הם הוא אמר "היי.." ולחץ את ידי ואת ידה של חברתי אבל כאשר נגע בידי הרגשתי זרם הוא הזיז את ידו במהירות ושאל "רוצה לשתות משהו" אמרתי "לא תוד…." פה חברתי קטעה אותי ואמרה "ברור שניכנס לשתות משהו" נכנסנו ושני האחים הסתכלו אחד על השני במבט מוזר התיישבנו והגבר שהיה דומה לג'ון אמר "איך אמרת שקוראים לך?" "לא אמרתי…" עניתי לו הוא חייך ועניתי "לואיז" "לואיז…" הוא חזר על השם בנתיים האח השני שהיה דומה לפול נעלם בנתיים "ואיך קוראים לך?" שאלה חברתי שכבר הציגה את עצמה ונירא כאילו היא דלוקה עליו בטירוף "ג'וני" ענה והוסיף "אבל חברים קוראים לי ג'ון" והסתכל עליי ואז בא איש בסביבות ה40 לחייו והסתכל עליי במבט מוזר ואז הוא חייך אליי ושאל "איך קוראים לך ילדונת?" "לואיז…" עניתי הוא הסתכל על חברתי ואמר "ולך איך קוראים?" "ג'סיקה.." היא ענתה אמרתי תוך כדי שאני אוספת את התיק שלי "כדי שנלך" ג'וני וחברתי דיברו וצחקו שיצאנו הוא חיבק את חברתי ואז הוא התקרב לחבק אותי וכשבאתי לזוז הוא לחש לי באוזן "את תחזרי נכון?" הלכתי אחורה הוא חייך וסגר את הדלת נסעתי עם ג'סיקה ושאלתי אותה מה היא חושבת והיא אמרה "יכול להיות שיש דמיון בניהם לבין אלו שבתמונה אבל זה לא הגיוני תחשבי על זה ערפדים מי יאמין לנו?" "צודקת…" התנערתי ממחשבתי חזרתי על השורה הזאת בראשי ערפדים לא קיימים הם אף פעם לא יהיו קיימים ערפדים לא קיימים ערפדים לא קיימים אבל משהו בתוך תוכי אמר לי להמשיך לחפש ולהאמין שיקרתי על עצמי שהם לא קיימים כי אחרי שני ימים מישהו דפק על
דלתי ונחשו מי זה היה …. ג'וני פתחתי את הדלת בישנוניות "מה אתה עושה פה?" שאלתי בבהלה הוא חייך ואמר "לא חזרת בסוף…" הוא התקרב לסף הדלת ונגע בשערי ואמר לי "את יודעת בדיוק מה אני…" התרחקתי בבהלה רצתי למעלה אבל כשפתחתי את דלת חדרי הוא עמד שם צרחתי וצרחתי בבהלה הוא התיישב על המיטה ואמר שוב "מה את?" "מה אני?" שאלתי בבהלה כשהתרחקתי מסף דלת חדרי הוא רץ במהירות שלא יכולתי לראותו אפילו ואז נגע בכתפי משהו לא הסתובבתי ואמרתי בפרץ דמעות "מה אתה רוצה ממני?" נפלתי ארצה שאני אוחזת את בטני וזולגות לי דמעות הוא התקרב והביא לי יד היססתי ולא הושטתי לו את היד והוא אמר "אל תפחדי אני לא נושך…" ואז המשיך בחיוך "בעצם אני נושך אבל אל תדאגי לא אותך" החזקתי את ידו הוא הרים אותי וליטף את שערי עמדתי המומה "אל תפחדי" הוא לחש הוא המשיך ללטף את שערי ואת צווארי רעדתי הוא הלך צעד אחורה ואמר לי "את יפה שאת מפוחדת" צעדתי אליו וחיבקתי אותו הוא הסתכל עליי בצורה מוזרה לא ידעתי למה אני עושה זאת הוא ואני התיישבנו על המיטה ואני בזרועתיו בוכה הרמתי את רגליי ומאז לא זכרתי יותר כלום חוץ מזה שעצמתי את עניי ונירדמתי

קמתי בבוקר ולא היה זכר לאותו לילה רק פתק היה על השידה קראתי את האותיות העגולות שבו "בוקר טוב…את יודעת איפה למצוא אותי…" התלבשתי בג'ינס קצר בהיר וחולצה וורודה מכופתרת מתחתיה גופיה לבנה נעלתי נעלי ספורט לבנות והתנעתי את האוטו לחצתי על הגז וידעתי בדיוק לאן פני מועדות נסעתי ונסעתי הגעתי לביתו של ג'וני תקתקתי בחור חסון שזוף וחסר חולצה
בא לקראתי אמרתי "היי… אני צריכה את ג'וני" הוא גירד בראשו כאילו רק עכשיו קם הוא קרא בישנוניות "ג'וני מישהי כזאת יפה מחפשת אותך" חייכתי אליו ג'וני יצא החוצה "היי לך…" הוא אמר בערמומיות הבחור החתיך נכנס ואני הרמתי את ג'וני מצווארון חולצתו "תקשיב לי טוב אני לא משוגעת כמוכם" הוא הוריד את ידי ממנו וניקה את חולצתו הוא החזיק בידי בחוזקה "אפ. אפ. אפ… את אומרת את זה כאילו זה קללה" "עזוב אותי" צרחתי עליו מישהו בעל עניים כחולות חיוור הוריד את הידיים של ג'וני ממני אמרתי לג'וני "בי…" והלכתי לכיוון האוטו הם הסתכלו אחד על השני ואז הרגשתי שני אנשים אוחזים בי ומכניסים אותי לביתם זה היה ג'וני והבחור בעל העניים הכחולות הם הושיבו אותי על הספא הבחור בעל העניים הכחולות הסתובב בחדר הלוך ושוב ואילו ג'וני נראה ניחוח ושכב על הספא הייתי ישובה על ספא מול ג'וני "מה אתם רוצים?" שאלתי אותם ג'וני התקרב אליי "אני רוצה אותך… " "אתה יכול לחלום" אמרתי באומץ קמתי על רגליי ואז ג'וני עשה תנועות מוזרות עם העניים שלו "זה לא עובד עליה" הוא צעק לבחור בעל העניים בכחולות ואז האיש כבן 40 נכנס ואמר להם "עזבו אותה במנוחה" הוא פנה אליי ואמר "גברתי תוכלי לעשות לנו טובה?" "מה??" שאלתי אותו "ספרי לנו מה את?" קמתי על רגליי ואמרתי "בת אנוש…" "אוי לא…" אמר לעצמו האיש בן ה40 הוא התיישב כאילו הוא מותש הבחור בעל העניים הכחולות מזג לו כוס עם…דם…"איכס" אמרתי הוא שתה ושאל אותי "את יודעת מה אנחנו ויש לך עניים של ערפד אבל את גם בת אנוש את הבת של שון נכון?" הנהתי "איך אתה יודע?" שאלתי אותו והוא ענה "רואים את העתק מדויק שלו אפילו אותה עמידה" ואז ג'וני התערב ואמר "אבא אמרת שערפדים לא יכולים להתרבות.." "הם לא יכולים אבל בני אנוש כן " "אבא אבל אי אפשר ערפדים לא יכולים אני ניסיתי" "נכון אבל בלי אהבת אמת אתה ניסת ובין שון ואמא של לואיז היה אהבה הכי חזקה ב900 שנים האחרונות כמו הזוג המושלם כל אלף שנים בערך יש זוג כזה משני המינים" לא היה לי מושג על מה הם מדברים באתי לצאת החוצה אבל הדלת הייתה נעולה ג'וני הסתובב אליי והחזיק את ידי ואמר "היא יכולה להביא שלום בין הזאבים לערפדים" "נכון אתה צודק ג'ון אנחנו חייבים אותה" התנערתי מג'וני או ג'ון כבר לא ידעתי מה שמו פרץ הדמעות של הכעס והתסכול התפרץ ניסיתי לפתוח את הדלת אך ללא הצלחה כולם אטמו את אוזניהם כאילו לא יכלו לשמע את הבכי שלי ואז מישהו בא לקראתי זה היה פול הוא החזיק את ידי ואמר לי "אל תפחדי תסתכלי בעניי" הסתכלתי וראיתי את עניו האפורות ירוקות שקעתי בתוכן נרגעתי הוא ליטף את ראשי כמו אבא ואמר "בבקשה אל תבכי אנחנו לא עומדים בזה זה מכאיב לנו" לקחתי נשימה עמוקה דפקתי על הדלת והרגשתי רעד כל הערפדים התפתלו מכאבים כאילו כואב להם כאשר אני כועסת נפלתי ארצה מעולפת פול הרים אותי לספא פול אמר לג'ון "אני יודע שאתה רוצה אותה" "אני לא…" אמר ג'ון כמו ילד קטן "אתה כן…כולם יודעים אנחנו מבינים שאתם התיאום המושלם אבא אפילו אמר שכל אלף שנה יש דבר כזה אבל היא חייבת ללכת לאנשי הזאב ולהביא שלום אנחנו נחבר בין הלהקות" ג'ון אמר "אני מבין…אבל…" פה קטע אותו פול ואמר "אסור לך להתאהב עכשיו אתה…" "אני יודע אמות…" המשיך ג'ון את משפטו של פול ג'ון ליטף את שערי פקחתי את עניי ראיתי את ג'ון יושב על ידי קמתי ראיתי אותי שכובה על המיטה וג'ון בקצה שלה הוא הסתכל על מבטי המבובל ואמר "אני העברתי אותך לפה חשבתי שיהיה לך יותר נוח" קמתי על רגליי והלכתי לדלת ופתחתי אותה חיפשתי את המכונית שלי ולא ראיתי אותה "מה עשית למכונית שלי?" שאלתי בדאגה "זאת הדרך היחידה שלא תברחי" הוא השפיל מבט "אברח ממה?" "מהיעוד שלך…" הוא הסתכל עליי במבט מלא רגשות קירבתי את ראשי אליו ונשקתי בעדינות את שפתיו הוא התרחק ואמר "אסור לך להתאהב בי את שייכת למישהו אחר…" הסתכלתי אליו ואמרתי בזעם "אני לא שייכת לאף אחד" ונתתי לו עוד נשיקה ועוד אחת ואמרתי לו "אתה רואה אני לא שייכת לאף אחד" פול יצא מחדרו אל הסלון וראה אותי ואת ג'ון הוא הרחיק את ג'ון והצמיד אותו לקיר "זה אשמתי" אמרתי.
פול הוריד את ג'ון "אסור לכם להתאהב" ג'ון השפיל מבט "סליחה…" אני אמרתי "אני לא שייכת לכאן…!" "את כן מאז ומעולם את היית שייכת" אמר פול הלכתי לדלת והתחלתי לצעוד ראיתי מכונית חולפת הרמתי את ידי כדי שהוא יוכל לעצור הוא עצר שאלתי אותו "אני יכולה טרמפ?" "ברור" הוא ענה עליתי לאוטו שמאחורי ג'ון ופול צועקים שלא אלך חייכתי לאיש שנהג במכונית ואז ראיתי מישהו עומד באמצע הכביש לאט לאט גיליתי מי זה זה היה פול המכונית עצרה ואז פתחתי את הדלת ואמרתי לו "זוז מכאן ימשוגע" הוא הוריד אותי מהמכונית ואמר לי "אם לא תבואי איתי ג'סיקה תמות הרי כולם יודעים שהיא נדלקה על אחי והוא יכול לאכול אותה בלי מלח ואני מתכוון לפירוש המילולי של המילה" ירדתי איתו בלת ברירה הלכתי לצד הכביש וראיתי איך המכונית מתרחקת הסתכלתי עליו בכעס התחיל לכאוב לו הצד והוא אמר "תפסיקי את זה…!" "לא בא לי…" עניתי לו והכאב שלו רק גבר וגבר הוא נפל לרצפה והתחנן "בבקשה ממך…! אני מתחנן אני ימות" הפסקתי והתחלתי לדמוע ראיתי שהוא קם לאט ומחזיק בי ואומר לי "בואי" הוא החזיק בי חזק ותוך מספר שניות היינו בבית הוא נשכב על הספא ג'ון בא לקראתו והביא לו כוס קטנה של דם ג'ון קם לקראתי ואמר לי "את מריחה את זה?" "את מה?" עניתי לו הוא סיבב את ידי וראה חתך גדול ודם נטף ממנו הוא הסתכל עליי וניביו יצאו וגם של הבחור השחום השזוף ששמו היה לואיס וגם של הגבר בעל העניים הכחולות פול קם וניסה להשתלט על ניביו ג'ון התקדם לקראתי וליטף את צווארי התרחקתי במהירות הוא קירב את ניביו לידי והריח את צווארי הוא התקרב ונשק לי ואמר "אני לא מסוגל להתאפק יש לזה ריח טהור" הוא קירב את שפתיו לידי "בבקשה לא.." צעקתי לו הרמתי את ראשו אליי ואמרתי לו "אני אוהבת אותך בבקשה לא…" ובכיתי הוא הסתכל על שפתיי ואז על היד ושוב חזר להסתכל על שפתיי ואז הוא קירב
את שפתיו לשפתיי צעדתי צעד אחורה ואז הוא החזיק את ראשי ניביו היו בחוץ הוא נשק לי נרתעתי אך הוא שם את ידו על ראשי ולא הניח לי ראיתי את אותו יורד לצווארי בנשיקות הוא תפס את ידי בחוזקה והצמיד את ניביו לצווארי קרוב קרוב ואז הגיע האבא שלו הבחור אשר היה נראה בן 40 הוא הרחיק את ג'ון ממני ואת שאר הערפדים הוא משך באפו וצעק עליי "לכי לחדר עכשיו ותחבשי את זה" בכיתי חזק ושוב התחיל לכאוב לערפדים הם צרחו ונפלו ארצה נכנסתי לחדר בו ישנתי עטפתי את ידי בתחבושת שהייתה במגרה
וגם בצעיף שהיה תלוי על הקולב כבר לא יכלו להריח שום דבר ישבתי במיטה והתכסתי עד הראש רעדתי כולי רגליי היו מקופלות ונעתי אחורה וקדימה הפוך בשתי ידי מישהו תיקתק כעבור רבע שעה הוא פתח את הדלת זה היה ג'ון נרתעתי ממנו "לך מפה…" אמרתי לו אך הוא לא הקשיב ואמר "אני מצטער" בכיתי וזרקתי עליו את הכרית וצעקתי לו "לך מפה אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים" הוא יצא שהוא עצוב ראיתי את העצב בעניו

פול נכנס ואמר לי "אנחנו כולנו מצטערים…" לא השבתי לו התהפכתי ועצמתי את עניי הוא בא למיטתי ואמר "אני יודע שזה קשה לראות את…מי שאת אוהבת בצורה כזאת אבל זה מי שהוא וזה מה שאת" הסתובבתי לקראתו ואמרתי לו "אני כבר לא אוהבת את ג'ון….ואני בחיים לא אהפוך למפלצת כמוכם אתם תוכלו לעשות בי מה שתרצו אבל אני יוכיח לכם שאם טועים שאני לא זאת שתביא שלום"
הוא הסתכל עליי ואמר "את אוהבת את ג'ון ככה ניבאו הקדמונים…" "המה?" "הם אלו שידעו שתגיעי ואת זאת שיכולה להציל את כולם" "איך?" "תוכיחי שאנשי זאב וערפדים יכולים לחיות בשלום" "אבל…אני לא אוהבת את האיש זאב שלו אני מיועדת" "אבל את חייבת" "למה?" "כי זה יעודך את אמורה להציל אותי ואת ג'ון את יודעת מה יקרה אם לא תתחתני עם איש הזאב הוא יהרוג את כל המשפחה שלנו…" הסתכלתי למטה לא רציתי שג'ון ימות אני הרי אוהבת אותו כל כך ואני אפילו לא יודעת למה פול קטע את מחשבותיי שאמר "יש לך פגישה עם איש הזאב מחר בלילה ב-12 תפגשי אותו לבד ואנחנו נצטרף בשעה 1… " הנהנתי לאות הסכמה פול יצא מן החדר ואילו אני רק רציתי לדעת מי זה אבי….

למחרת ב12 בלילה הלכתי לגן שקבעו לי ולאיש זאב את הפגישה לא הייתי מסוגלת אז ראיתי מן באר כזאת ירדתי בה ואמרתי לעצמי שאם אני אגיד שנתקעתי בבאר לא יכריחו אותי לפגוש את איש הזאב הזה נכנסתי עם החבל היה חשוך הלכתי אחורה ואז שמעתי צעקה "איי השתגעת" צרחתי "אה. הבהלת אותי" "מי אתה?" "ביל" הוא הושיט את ידו "היי אני לואיז" הושטתי לו את ידי לחצנו ידיים "מה את עושה כאן?" לא רציתי להגיד לו את סיבתי האמיתית אז אמרתי לו שנפלתי "גם אני מצחיק… את לא חושבת" אמר לה אך היא בעצם שיקרה על היותה הארוסה של איש זאב ואילו הוא שיקר שהוא ארוס של ערפדית הם לא הכירו אחד את השני …
ישבתי על הרצפה הוא התיישב על ידי ואמר "חבל שאני לא רואה את פנייך" "למה?" שאלתי אותו "התווי פנים שלך נראים יפים הייתי רוצה לראות אותך באור ולא בחושך כזה" חייכתי "על מה אתה חושב?" שאלתי אותו "על מישהי שאני לא אוהב ואני מוכרח להיות איתה" "באמת?" היא שאלה מופתעת כאילו עבר עליו בדיוק אותם הרגשות הרגשתי שיש בנינו רגש מיוחד כזה "אני מפחדת" אמרתי לו בלחש והוא שאל "ממה?" "ממה שעומד לבוא.." "גם אני…" הוא אמר לי בלחש אהבתי את החוכמה שבו שמעתי צעקה בחוץ שקראו בשמי "לואיז…" לא עניתי והוא אמר "קוראים לך לא?" "כן אני משרתת" מיד המצאתי "אה.." הוא ענה במעט בעצבות הוא נגע בשערי וליטף אותו "יש לך שיער חלק ונעים כזה" "תודה עניתי הסתכלתי בעניו ועניו זהרו נגעתי בשפתיו וממש במקרה שפתינו נפגשו אני לא אוהבת אותו אבל היה בנינו איזה שהוא קשר שמעתי עוד קול "ביל" והוא אמר "הגיע הזמן שלי ללכת" הוא נשק לי בשנית והלך לאחר כמה דקות גם אני הלכתי ראיתי שהשעה 1:10 ראית את לואיס ג'ון ופול והאבא של ג'ון למעלה במדרגות עומדים עם איש חסון ועוד אחד שיערו היה חום וצבע עניו בהקו שריריו היו שחומים עליתי במעלה המדרגות בשמלה אדומה הבאר לא לכלכה אותי חוץ מזה שהיא מעט הרטיבה את נעלי השחורות עליתי במדרגות כמו נסיכה ופול אמר "לואיז תכירי ביל" אני וביל ענינו שנינו ביחד "לואיז" הוא אמר "ביל?" שאלתי הסתכלנו אחד על השני מבולבלים ישבנו אני והוא לבד רגע והוא אמר "חשבתי שאת משרתת " "ואני חשבתי שאתה נפלת לבאר" עניתי חייכנו הסתכלנו אחד על השני והוא אמר "את מהממת" "ואתה הרבה יתר שרירי ממה שהרגשתי בבאר" לא שמתי לב שג'ון שמע את כל השיחה עניו לבשו מבט עצוב הוא הלך לצד חייכתי אל ביל והוא אליי הוא רצה לנשק אותי אך אני החזקתי את שפתיו ואמרתי לו "אני לא חושבת שאני רוצה…אני לא מכירה אותך מספיק" הוא חייך ואמר לי "את באמת בת אנוש?" "חצי…אולי …בערך…טוב את האמת אין לי מושג" עניתי הוא עוד פעם ניסה לנשק אותי אך אני הפנתי לו את הלחי הוא היה צריך ללכת ואמר לי בלכתו "ביי יפה" חייכתי אליו ונופפתי פול התקרב אליי ואני שמתי לב שג'ון נעלם מהאופק "נו.." שאל אותי פול "אני עדיין לא אוהבת אותו" "אבל אתם אמרתם שכבר התנשקתם ושהרגשת את שריריו" "הוא חיבק אותי בבאר זה הכל אני לא אוהבת אותו אני אוהבת רק אחד" חשבתי על ג'ון כשחזרתי ראיתי את דלת חדרו של ג'ון נעולה משהו שלא היה אופייני לו תקתקתי כי רציתי לדבר איתו הוא פתח את הדלת למחצה ואמר לי שריח של שתייה נודף ממנו "לא עכשיו אני עסוק עם כמה בנות" שלוש בנות עמדו בצד ורק אז הבנתי הוא לא אוהב אותי יותר יש לו הרבה בנות לפני הבטתי למטה ודמעות הציפו את עניי פול ראה שנכנסתי לחדר בוכה נפלתי על המיטה זה כואב לי פיזית ונפשית פול נכנס לחדרי וראה אותי שוכבת בשמלה האדומה הוא התקרב אלי ואמר את לא שייכת לג'ון את שייכת לביל את חייבת להתאהב בביל לפני שג'ון ישבור את ליבך בכיתי ואמרתי לו "כואב לי" הוא התקרב אליי וסובב את פניי "אוי לא…את מאוהבת" הוא אמר

ביל נכנס לחדר הושיט לי טבעת ואמר "שכחת את זה" "זה לא שלי" עניתי לו פול יצא מן החדר "בוא שב" אמרתי לביל לאחר שהדמעות שלי נרגעו הוא התיישב ושאל אותי בדאגה "את בסדר" "כן.." עניתי "אם זה ה-בסדר שלך אני לא רוצה לראות את הלא בסדר" הוא אמר נשכבתי על החזה שלו כמו ילדה קטנה הוא העלה את רגליו על מיטתי הוא ליטף את שערי וליבו פעם בחוזקה יכולתי לחוש את הנשימות החמות שלו על יד אוזני הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו אבל אני לא יודעת מה לעשות אני מאוהבת בג'ון אבל עליי להתחתן עם ביל
"אני סומכת עליך" אמרתי לו "זה משמח אותי…" הוא השיב בחיוך קטן ובלי ששמתי לב נרדמנו
ג'ון נכנס בדלת וראה אותי ואת ביל ישנים אחד על השני ביחד פקחתי את עני לרגע רציתי להתעורר אך ג'ון כבר הלך הוא בטח חשב שקרה משהו ביני לבין ביל
ביל קם אני פקחתי את עניי וחייכתי אליו קמתי לאט ביל קם ואמר "זה נחמד" "מה נחמד?" "שישנו ככה" והוא הוסיף במהרה "אני מצטער אבל אני חייב ללכת…אני מבטיח שאחזור" הוא בא לתת לי נשיקה על השפתיים אבל הפנת לו את הלחי הוא הבין את הרמז הוא נשק בעדינות על הלחי שלי הוא יצא הלכתי למטבח וראיתי את ג'ון ואת אחת הבנות שהוא היה איתן מתנשקים בלהט על הספא זה כאב לי נורא בכיתי והשפלתי מבט ובלי ששמתי לב התעלפתי לאחר כמה שניות שמעתי את פול אומר "היא חייבת דם" "אבל אסור לנו" אמר ג'ון ונגע בשפתיי פקחתי את עניי וראיתי את עצמי על המיטה ג'ון אמר "את בסדר?" "כואב לי" אמרתי בלחש פול בא והביא לי כוס עם משהו אדום בפנים זה היה דם "את חייבת לשתות את זה אם את רוצה לשרוד" אמר פול הוא קירב את הכוס לשפתיי ואמרתי לו "אני רוצה לבד" "אבל" "שום אבל פול" הוא יצא מן החדר וג'ון נשאר הוא שאל "את צריכה עזרה?" "ממך? לא תודה" עניתי הוא קירב אליי את הכוס "עוד מעט את תהפכי לערפדית או לפחות לחצי ערפדית" העפתי את הכוס לרצפה ומעט דם ניתז על אצבעו של ג'ון הוא שם את האצבע שלו על שפתיו והתקרב אליי ואמר "את רוצה את זה נכון" הוא נשק לי נשיקה ארוכה מאד מצצתי את כל הדם שהיה על שפתיו "עוד..אני רוצה עוד" אחרי שתי שניות ג'ון חזר שכוס דם בידיו שתיתי בצימאון והוא אמר לי "אני רוצה לראות את השינוי הזה" שום דבר כבר לא כאב שני ניבים ארוכים יצאו לי שפתיי אדומות ואני חיוורת עם השמלה האדומה שלבשתי זה היה ממש יפה נהייתי יותר ויותר חזקה קפצתי מהמיטה ויצאתי החוצה חייכתי לכולם היה בי אדרנלין והם ראו את ניביי אבל אז בדיוק באותו הרגע נכנס אבא של ג'ון וצרח עליהם "השתגעתם תראו מה עשיתם לה" הוא רץ לקראתי ופול אמר "היא כמעט מתה משיברון לב" "אבל במי היא הייתה מאוהבת?" שאל אביו של ג'ון. ג'ון התערב ואמר "באיש זאב…" ג'ון לא ידע שאני אוהבת אותו?? הוא לא ידע מה אני מרגישה למרות הכל? ניביי חזרו לפי וחזרתי להיות מי שאני אביו של ג'ון הסתכל על ג'ון ואמר "אתה בטוח שהיא הייתה מאוהבת בו?" "נירא לי…" אמר ג'ון הוא התיישב על הכורסא והבחור בעל העניים הכחולות צץ משום מקום והביא לו כוס דם גדולה ואז הוא צעק על ג'ון "היא הייתה אמורה להתאהב באיש הזאב…אבל אתה יודע במי היא התאהבה?" "במי?" שאל ג'ון בתמימות ואביו צרח עליו "בך…"ג'ון הסתכל עליי כלא מאמין ואמר לאביו "אבא אבל אני ראיתי אותה שוכבת עם ביל…" "ישנו ביחד זה הכל" אמרתי לג'ון
"עכשיו הכל מסובך" אמר אביו של ג'ון הוא הסתכל עליי ובא לקראתי ושאל אותי "את רוצה ללכת?" "כן…" עניתי ואז הוספתי "אבל מה עם הדם?" "את לא צריכה אותו את חצויה את בחיים לא היית צריכה דם הדם ממכר אי אפשר להפסיק תחזרי לביתך ותשכחי שכל זה קרה תחיי את חייך" "יש לי שאלה לפני שאני עוזבת…" אמרתי והוספתי "אבי…שון….איפה הוא?" "הוא מת מזמן…" ענה פול מצאתי את מכוניתי בחניה ארזתי את הדברים שלי ונסעתי לביתי כבר כמעט שבועיים לא הייתי בבית אולי כדי באמת להמשיך בחיים הרגילים? הלכתי לישון בשעה 10 בלילה ואז הרגשתי מישהו מלטף את צווארי לא הסתובבתי ואמרתי למי שליטף את צווארי "ג'ון תשכב לצידי" הרגשתי את ג'ון הוא חיבק אותי כאילו לא רצה שהעזוב הוא נישק אותי בצווארי הלכתי לישון וראיתי אותו איתי בבוקר הוא עמד על יד המראה קמתי אליו הוא היה בלי חולצה ואני הייתי עם מכנס קצר קצר וגופיה זה היה מוזר הוא הסתכל עליי ואמר "זה היה הלילה האחרון שלנו ביחד" הסתכלתי אליו חיבקתי אותו ולחשתי לו "אני אוהבת אותך…" רציתי שגם הוא ילחש לי משהו או יחבק אותי חזרה אבל הוא אמר "באתי רק להיפרד.." והסתכל לפינה בחדרי עניי הסתכלו עליו כלא מאמינות ושאלתי אותו "אתה לא אוהב אותי נכון?"
הוא שתק "תענה לי" צעקתי עליו הוא הסתכל על פני ופעם ראשונה ראיתי בעיניו דמעות הוא החזיק בידי ואמר לי במין צעקה "אני מאוהב בך את לא מבינה?? את הורגת אותי…" הסתכלתי עליו הוא המשיך "את לא יכולה לחיות איתי ואני לא יכול לחיות איתך את חצויה ואני שלם זה פשוט לא מסתדר…את בחיים לא תאהבי דם כמוני את בחיים לא תוכלי להיות עם מישהו כמוני את כמו אוויר לנשימה בשבילי ואני חייב להפסיק לאהוב אותך את לא מבינה" עכשיו ירדו לו דמעות מהעניים הוא עצם את עיניו לרגע ואמר לי "הרבה זמן לא הרגשתי תחושת עצב…" הוא ניגב את עיניו וקפץ דרך החלון ומאז לא ראיתי אותו שוב
ג'סיקה התקשרה והשאירה המון הודעות באחת מהן היא אמרה "הכרתי מישהו ממש חמוד ואני מבינה שאת מנתקת קשר עם העולם אז רק שתדעי הוא מכיר אותך קוראים לו ביל" התקלחתי ויצאתי לחברתי ג'סיקה תקתקתי והיא פתחה "או תודה לאל ענית לי…" היא חיבקה אותי ואמרה "את חייבת לראות את החבר החדש שלי" נכנסתי לביתה וראיתי את ביל יושב וצופה בפוטבול הוא הסתובב לכיווני ואמר "היי זוכרת אותי היינו ביחד בבית הספר" המשכתי איתו ואמרתי "אה.. ביל אני זוכרת מה קורה" "בסדר" הוא ענה והמשיך "איזה עולם קטן חבר ילדות שלך חבר של החברה הכי טובה שלך" חייכתי אליו ואמרתי "באמת עולם קטן. קטן מדי" העברתי לו בקו המחשבה כי ידעתי שהוא קורא מחשבות "מה אתה עושה פה" ניסיתי לשלוח עוד פעם ועוד פעם אבל היה נראה כאילו הוא לא מצליח לקרא אותי "מה את רוצה לשתות?" שאלה אותי ג'סיקה "אפשר תה" אמרתי לה היא הלכה למטבח והוא התקרב אליי ולחש לי "אני רק אתמול שמעתי עלייך ועל ג'ון מזל טוב" "אתה כועס?" שאלתי אותו "כן…" הוא ענה ואז ג'סיקה התקרבה אלינו עם התה והניחה אותו על השולחן הוא התקרב אליה ונישק אותה ארוכות אמרתי לג'סיקה "אני יתקשר אלייך" ויצאתי מביתה חשבתי שסיימתי עם ענייני הערפדים וכל זה אבל אני מפחדת שביל יעשה לחברתי משהו אני חייבת להרחיק אותו ממנה

ג'ון חשבתי בליבי …. כמה שאני אוהבת אותו אולי כדי לי ללכת אליו? באמצע הלילה התלבשתי ונסעתי לביתו של ג'ון עבר כבר חודש מאז שראיתי אותו תקתקתי בדלת לואיס והבחור בעל העניים הכחולות (קוראים לו דילן) יצאו החוצה הם הכניסו אותי ושאלו אותי "מה את עושה פה בשעה כזאת מאוחרת?" "אני מחפשת את ג'ון" עניתי והצמדתי את המעיל לגופי "הוא…." אמר דילן בשקט ולואיס המשיך אותו "נישא למישהי והלך איתה" נשארתי רגועה ושאלתי אותם "איפה הוא בכל מקרה?" "רחוב 52285 דירה מספר 48" אמר דילן במהירות הם אמרו לי ביי ויצאתי היה לי שעה נסיעה לא הרגשתי עייפות מוזר ג'ון התחתן חשבתי שהוא אוהב אותי אבל זה לא מה שעניין אותי עכשיו עניין אותי המקרה של ביל וחברה שלי ג'סיקה הגעתי למקום שהייתי צריכה להגיע אליו תקתקתי בדלת פעמיים ואשה בלונדינית יצאה לקראתי ושאלה אותי "מי את?" "אמ…אני צריכה את ג'ון" עניתי לה היא קראה לו הוא יצא עם טרנינג בלי חולצה הוא ביקש מאישתו להיכנס והוא יצא החוצה בלי חולצה ורק אז זיהה אותי "מה את עושה פה?" שאל בקרירות לא ידעתי באיזה מהירות הוא שכח ממני החלטתי לשים את הרגשות בצד לרגע וחזרתי לנושא "ביל יוצא עם החברה הכי טובה שלי" "ו.." שאל ג'ון "הוא אמר לי שהוא כועס עליי ועליך מאד" "הוא אהב אותך זה צפוי שזה יקרה" השפלתי מבט וחשבתי איזה דפוק זה שבאתי אליו ב-3 בבוקר רק בשביל זה "תודה" אמרתי לו בשקט והלכתי חזרה למכונית הגעתי לביתי ב4 וחצי בשעה שבע בבוקר קמתי שחלמתי סיוט נורא שחברתי ג'סיקה נאכלת על ידי זאב התקשרתי אליה אבל אף אחד לא ענה נסעתי לביתה דפקתי בדלת אף אחד לא יצא נזכרתי שיש לי את המפתח שלה פתחתי את הדלת במהירות הלכתי לכיוון חדרה ו….ראיתי אותה מלאה בדם בסדינים לבנים חצי אכולה צרחתי וצרחתי "אה..הצילו" התקשרתי למשטרה והם באו תוך 10 דקות הם אמרו שאיזה חיה אכלה את ג'סיקה בכיתי ובכיתי הם ביקשו שהביא עדות ישר חיפשתי אשמים הראשון היה ג'ון שהוא התייחס לעניין בזלזול נסעתי לביתו תקתקתי בחוזקה אשתו עוד פעם פתחה את הדלת נכנסתי ראיתי את ג'ון יורד עם בוקסר דחפתי אותו עם דמעות בעניי "מה את עושה לעזאזל" הוא שאל אותי "בגללך …בגללך ג'סיקה נהרגה" אשתו באה ושאלה אותו "על מה היא מדברת?" הוא סימן לה ללכת לחדר הוא בא לקראתי ואמר "מה את רוצה" "אמרת שהוא לא יעשה לה כלום הוא … הוא אכל אותה אידיוט" התחיל לכאוב לו בצד והוא נפל ארצה לאט ואמר "תפסיקי לכעוס זה הורג אותי בבקשה אל תבכי" הוא צרח מכאבים ואני אמרתי "תסבול מגיע לך" המשכתי והמשכתי והוא אמר "לואיז…בבקשה…אני מצטער" הפסקתי ונפלתי ארצה לידו שידי בעניי ואני בוכה הוא ליטף את שערי "זה לא אשמת אף אחד זה האשמה היחידה של ביל את מבינה לואיז" לא הסתכלתי עליו "תסתכלי עליי לואיז…." הסתכלתי בעניו שדמעות הציפו את עניי יצאתי החוצה ואמרתי לו "אתה עוד תשלם" ונסעתי במכוניתי לביתי

לא ישנתי בלילה מישהו דפק על חלוני פתחתי את החלון וראיתי את ביל כאיש זאב הוא התקרב אליי ואמר "עכשיו תורך…" הוא הפך יותר ויותר לזאב "לא ביל בבקשה ביל…" צעקתי הוא קירב את גופו אליי ואמר "חשבתי שאת אוהבת את השרירים שלי" "תתרחק" הוא ניסה להשכיב אותי על המיטה אבל ללא הצלחה חצי גופייה נקרעה לי ואז ג'ון קפץ מהחלון והעיף את ביל מעליי ביל עף מהחלון סגרתי את החלון מהר וג'ון אמר "אל תדאגי רק פעם אחת בחודש הם הופכים לזאבים" ואני אמרתי "יופי אז רק פעם בחודש יכולים לאכול אותי" בכיתי נקרעה הגופייה שלי אמרתי לג'ון אל תסתכל הוא סיבב את הראש ואמר "אני מצטער" החלפתי בגדים מהר הוא הסתכל עלי ואמרתי לו "תודה שהצלת אותי אתה יכול ללכת" "אני לא הולך" הוא אמר לי "אתה הולך עכשיו" התקרבתי אליו והבאתי לו את המעיל שלו ידי נגעו בידיו הסתכלתי לפינה ואמרתי
"אני לא יכולה להיות איתך באותו החדר ג'ון אני פשוט לא מסוגלת" הוא הלך לסלון ואמר "הינה אנחנו לא באותו החדר" הלכתי לישון והרגשתי מישהו עומד מעליי "ג'ון לך מפה" אמרתי "זה לא ג'ון" הסתובבתי וראיתי את ביל בתור בן אנוש קמתי לקראתו אך ג'ון קם ועצר את ביל ותפס אותו מהחולצה שלו אשר הייתה קרועה ביל וג'ון נלחמו אחד בשני ביל קפץ מהחלון כי הוא ראה שאין לו סיכוי לתפוס את ג'ון ולהרוג אותי לפני שהוא קפץ הוא אמר "אני אוהב אותך לואיז" הסתכלתי לרצפה ואז נפגשו המבטים שלי ושל ג'ון חיבקתי אותו ואמרתי לו "תודה" באתי לתת לו נשיקה בלחי אך הוא סובב את הראש ושפתינו נפגשו השפלתי מבט ואמרתי "סליחה ג'ון זה לא היה בכוונה" הוא הרים את ראשי והסתכל לעניי האפורות "הוא לא היחיד שאוהב אותך" ונישק אותי שוב ושוב נשכבנו על המיטה המשכנו להתנשק ואז עצרתי אותו וקמתי מהמיטה ואמרתי לו "זה הייתה מעידה קטנה ואתה נשוי" הוא קם ואמר "אני מבין…פגעתי בך…." "כן…" עניתי לו והוא המשיך "אבל את לא היית רוצה ש..נהיה ביחד?" "הייתי רוצה אבל יש הרבה מכשולים ואני עייפה מכדי לעבור אותם" הוא השפיל מבט והוא הלך לסלון עצרתי אותו ואמרתי לו "תישן איתי" לא ידעתי למה אני כל כך חייבת להרגיש אותו לידי כאילו הוא מגן עליי כאילו הוא זה שאני מיועדת לו הוא כמו אוויר לנשימה בשבילי ישנו ביחד שמתי את רגליי בין רגליו והוא הסתכל עליי במבט מלא רגשות עצמתי את עניי בשקט ונרדמתי נהנתי מחום גופו כי ידעתי שבבוקר הוא ילך החזקתי את ידו בחוזקה.

קמתי בבוקר בלי אף אחד ג'ון הלך…ורק פתק אחד נישאר "אני אוהב אותך….אני לא יודע מה לעשות עם עצמי אני מפחד ש…אני ימות בלעדייך אני יודע שאת אוהבת אותי אבל יש לך יותר מדי בלאגן בראש ואין לי את הזמן הזה לחכות אני מפחד למות מצאתי מישהי קוראים לה נורה היא בת 22 בלונדינית את ראית אותה כבר ו.. אני מקווה שמה שהיה אתמול ישאר בנינו כי אני לא רוצה שזה יגיע לאשתי…אז אני יסיים את המכתב … בוקר טוב יפיפייה נרדמת אני אוהב אותך אבל עליי להמשיך הלאה" אהבתי את הצורה הוא כתב אוהב אותך רציתי כל כך לשמוע את זה ממנו אבל גם עליי להמשיך הלאה והגיע הזמן לסגור חשבון עם ביל הלכתי למקום בו אני וביל נפגשנו בפעם הראשונה ליד הבאר עמדתי ואז ראיתי אותו מתאמן הסתכלתי עליו בשנאה ובלי רצון ניבים יצא לי פחדתי כי אמרו לי שאם לא אשתה דם זה לא יקרה אבל הדבר היחיד שעניין אותי זה להרוג את ביל הוא רץ ואז הוא קלט אותי הוא בא לקראתי ואמר לי "איזבל…אני מצטער על אתמול אני עושה את זה ללא שליטה ואני מצטער" לרגע הוא נירא לי חלש אני הצמדתי את ניביי לצווארו והוא אמר לי "אני יודע שזה מגיע לי ואני יודע שאת יותר חזקה ממני" הוא הרים את צווארו שרטתי אותו בכל הגב החשוף שלו כי הוא התאמן בלי חולצה "איי…" הוא צרח ירד ממנו דם רציתי שיסבול אבל ידעתי שזה לא הוא אשם אלה מה שהו גרם לו לעשות זאת שרטתי אותו עוד פעם לחשתי לו באוזן "זה אשמתך המלאה" שרטתי אותו עוד ועוד והוא צרח ונפל ראיתי שכואב לו ניביי חזרו למקומם וציפורניי חזרו לגודלם ראיתי שיורד לו המון דם הרמתי את ראשו ואמרתי לו "אני מצטערת אבל זה בשביל חברה שלי" הוא קם על רגליו חבול ושרוט הוא חיבק אותי ואמר לי "אני מוכן למות מאהבה" ואז הוא הפך לזאב ונשך אותי בגב נפלתי ארצה הסתכלתי עליו והוא אמר "תפסיקי זה כואב" משהו במבטים שלי כאב לאנשים הוא צרח ואז הוא הרים את פניו ואמר לי "האהבה משגעת בני אדם ואותנו היא הורגת" עזבתי אותו לא רציתי להרוג מישהו הלכתי שדם יורד מגבי הלכתי לביתי והחלטתי מהיום אני אתקוף את כל מי שעושה לי רע…אני הולכת לנצח בהכל…