התחלה חדשה – פרק שלושים

סטייסי אמרה בשעמום לאחר שסיימנו להתנשק:"את תיפול למטה איתה.תהפוך לחנון חסר חברים."
"לפחות תהיה לי אהבה."החזיר לה.
"אהבה לא אמיתית."
"על מה את מדברת?את בכלל לא יודעת כמה אני אוהב אותה."
"אוי,תעשה לי טובה,סם.אף אחד לא מתאהב תוך שבוע!"
"שמעת על אהבה ממבט ראשון?שמעת בכלל על אהבה??"
"כמובן ששמעתי ומה שהיה בינינו היה אהבה."
"השתמשתי בך,סטייסי.איך זה בדיוק אהבה?"
"אתה אהבת להשתמש בי."אלוהים,הילדה הזו פשוט מפגרת טהורה.
"די כבר,סטייסי.קבלי את העובדה שסם נפרד ממך ותמשיכי הלאה."אמרתי מרוגזת.
לפתע נכנס כריס דרך החלון.מיקה צווחה באושר וניגשה לחבק אותו.הם התנשקו קצרות ולחשו מילות אהבה אחד לשנייה.
"או,הנה החנון."אמרה סטייסי ברשעות.ידעתי שזה הספיק למיקה.היא שלחה אליה מבט מלוכלך וסיננה:"תתכונני למות,בלונדה."
מיקה הלכה אליה בשרוולים מופשלים.היא התחילה לצבוט אותה עם הציפורניים,מה שהשאיר לסטייסי סימנים אדומים שנראו כואבים במיוחד.סטייסי הייתה חסרת אונים מול צביתותיה של מיקה אז היא עשתה את הדבר היחיד שמוחה הקטן הצליח להפיק:היא משכה בשערה החום בהיר של מיקה.צווחת כאב יצאה מפיה של מיקה והיא סיננה קללות עסיסיות שאני אפילו לא יכולה לבטא אותן.גופה הצנום של מיקה קפץ על גבה של סטייסי.היא ניסתה לחנוק אותה אבל סטייסי הצליחה להוריד אותה מצווארה.מיקה נפלה אל הרצפה ובלי שום התראה היא שמה רגל לסטייסי והטיפשה נפלה כשק תפוחי אדמה על הרצפה.הן התחילו להיאבק ברצפה,משמשות בכל אסטרטגיה של כוחות שיש להן.כריס וסם הצליחו איכשהו להפריד בינהן.הן התפתלו בידיהם השריריות של הבנים כשערן פרוע מן המכות.
"את הולכת למות,בלונדה!"צווחה מיקה כשכריס מנסה להשתלט עליה ללא הצלחה.
"לא לפני שאת תמותי!"צעקה בחזרה סטייסי.
"חתיכת ילדה #%$^*&!אני שונאת אותך!תמותי!תמותי!תמותי!"צעקה מיקה בגסות.
"תמותי את!"צעקה סטייס,חסרת אונים מול קללותיה המרשימות של מיקה.
"תירגעו כבר!די!"צעקתי נזעמת.
"אל תתערבי,גונבת חברים!"זרקה אליי סטייסי וניסתה להילחץ מידיו של סם.
"אל תקראי לה גונבת חברים!זו הייתה בחירה שלי!"אמר סם בכעס.
"אתן מוכנות להפסיק לריב כבר?"ביקש כריס ללא הצלחה.
"סתום כבר,כריס!"ארבעתנו צעקנו.
"היי,אל תגידי לו סתום!"אמרה מיקה בכעס.
"אבל גם את אמרת לו!"
"אני חברה שלו,מותר לי!"
"סתמו ת'פה ותקשיבו!"שאגתי.נמאס לי מהצרחות שלי.זה הזכיר לי את הילדות שלי,כשההורים שלי היו קרובים מדי לגירושים.
"את לא צריכה לצעוק,את יודעת.אנחנו ממש פה."אמרה סטייסי.
"כן,את תגרמי למורה לבוא."הסכימה איתה מיקה והן הפסיקו להשתולל.הבנים שיחררו אותן והקשיבו אליי.
"מיקה,סטייסי סתם מנסה לחמם אותך,היא נהנית מזה.סם,כולנו מבינים שזו הייתה הבחירה שלך וכמעט כולנו מכבדים אותה.סטייסי,תתרחקי מהחבר שלי ותמשיכי הלאה."אמרתי ישירות.כולם צריכים לשמוע את האמת ואם אני זו שאצטרך להגיד אותה – סבבה.למרות שרוב דבריי היו יותר מרגיעים מאשר אמת.
"יש לך מזל שלא אכלתי הרבה היום אחרת היית יוצאת מפה עם הרבה יותר מאשר שריטות וכאב ראש."סיננה מיקה.
"לך יש מזל שהיום עשיתי ציפורניים.אני לא הולכת ללכלך אותן רק בשביל להרוג צוציקית כמוך."
"תפסיקו כבר.עשיתם כאב ראש."אמרתי מעוצבנת וכולם השתתקו.סוף סוף!