התחלה חדשה – פרק שלושים וחמש

למחרת בבוקר קמתי בהרגשה רעה.הכל כבר נסגר והייתי אמורה לנסוע לפנימיה בבוקר.לא ידעתי אם סם בא איתי או לא למרות שהשארתי לו חמש הודעות אסמס ושתי הודעות קוליות.הוא לא החזיר לי טלפונים או הודעות,כאילו החליט לעשות לי הפתעה ולהשאיר אותי במתח אטומי.
"אמה!קומי!"צעקה אמי מלמטה.כבר מאתמול אף אחד מהם לא קורא לי איימי אלא רק אמה.פעם אחת אבא קרא לי פרנסיס.הם לא העזו להראות רגשות.אפילו חיבוק לא קיבלתי.אשכרה כלב הייתי שם.כלב קטן ועזוב שעושים לו טובה שמאמצים אותו.מי לעזאזל צריך אותם??ככה מתנהגים הורים?
עליתי על האוטובס המוביל אותי אל הפנימיה הארורה.לא ידעתי איזו מן פנימיה זו תהיה ואיך היא נראית.הם פשוט בחרו אחת והעלו אותי לאוטובוס שיוביל אותי אליה.
התיישבתי באחת המקומות הפנויים וטחבתי את האוזניות אל האוזניים.לא רציתי לשמוע או לראות אף אחד.שיקפצו לי כולם.
אחד אחד נכנסו ילדים שפופי ראש מהגילים 13 עד 17.אף אחד לא הסתכל על אף אחד.כולם היו באותו מצב:נמצאים פה בגלל ההורים.
בהיתי בכל אחד שנכנס,מקווה שסם יעבור דרך הדלת ויחייך אלי את החצי חיוך שאני כל כך אוהבת.לאחר בערך 20 ילדים שנכנסו החלטתי לוותר.הוריו בוודאי לא הסכימו והוא לא רצה לדבר איתי כדי למנוע את הפרידה.
הייתי שקועה במוזיקה שבקעה מהאוזניות הלבנות שהיו באוזני עד שלא שמתי לב שנער גבוה,בעל כובע לבן של נייק שהסתיר את פניו התיישב לידי.קפצתי שידו נגעה בברכי.
הסתכלתי עליו המומה.איזה זר שאני לא מכירה מניח את ידו על ברכי???מי הפדופיל מתחת לכובע הלבן???
הנער הוריד את הכובע וחייך חצי חיוך מדהים.שער שחור פראי הציץ בבלגון מהכובע.עיניים חומות דבש חייכו אלי והוא אמר בקול בס עמוק שהייתי פשוט מכורה אליו:"אז נוסעים לפנימיה,הא?"
"סם!"קראתי וחיבקתי אותו.לא היה לי אכפת שכולם מסתכלים,אהובי הולך לגור איתי בפנימיה ושום הורים קשוחים לא יפרידו בינינו!
"הפתעתי אותך כהוגן,נכון?"אמר כשאני חונקת אותו.
"באמת חשבתי שאתמול זו הייתה הפעם האחרונה שאני אראה אותך."אמרתי כשדמעה או שתיים עומדות בעיניי.אני טיפוס קצת רגשנית,אני מודה.
"מה,לא בטחת בי?"אמר נעלב.
"לא בטחתי באף אחד אתמול."אמרתי ונישקתי אותו ארוכות.לבי קפץ והשתולל בחזי.הוא בא איתי.אנחנו לא נפרד.לעולם לא ניפרד.
"אני אוהבת אותך.אני כל כך אוהבת אותך."לחשתי בחיוך ענקי שלא ירד כל הנסיעה.
"אמרתי לך שמצדי להרוס את העולם רק כדי להיות איתך."צחק.
"אני יודעת אבל…לא האמנתי."מלמלתי סמוקה.
"את חייבת להאמין.תדעי שאני אף פעם לא אשקר לך."הוא חייך אליי עם עיניו ונישק אותי ברכות.
"אני לא מאמינה שבאת."אמרתי והחזקתי את ידו בחזקה,כמוודאה שהוא שם.
"איתך אני אלך עד סוף העולם."
לפתע פרצתי בצחוק משוחרר.סם הסתכל עליי מבולבל.לאחר שנרגעתי טיפה אמרתי מצחקקת:"אנחנו כל כך דביקים!"
"למי אכפת??מותר לנו."נישק את לחיי.גלגלתי עינים בחיוך והסמקתי שוב.
הנהג אמר במיקרופון:"ילדים,אנחנו יוצאים לדרך.יש לפנינו שלוש שעות נסיעה.אני מבקש מכם להיות בשקט.תודה."
כמה ילדים הנהנו בעייפות והנהג התחיל לנסוע.וואו,שלוש שעות נסיעה עם סם!יש!
"מה אנחנו עושים שלוש שעות?"שאל סם בחביבות ולחץ על ידי.
"הממ….יש לנו שלוש אפשרויות:א.להתחבק.ב.להתנשק.ג.לדבר."
"מה עם ד?"שאל בחיוך.
"זה לשמוע מוזיקה ולהתעלם אחד מהשני."צחקתי.
"אני לא בחיים לא אוכל להתעלם ממך."אמר באהבה.
"עכשיו אתה נהיה כבר דביק מדי."צחקתי עליו.הוא הסמיק ונגעתי קלות בסומקו.
הוא צחק ולחץ שוב על ידי.רק המגע של ידו על ידי גרם לי לעורי לסמור.כל כך שמחתי שאת המשך השנה אני אעביר עם סם.הוא היה הבחור המושלם בשבילי.נקווה שהפנימיה הזו גם תהיה משהו….עוד התחלה חדשה אחת טובה….