התחלה חדשה – פרק שלושים ושתיים

מבטה מלא ההלם של איליין הבטיח לי שאני בצרות.שערה הסתיר חצי מפניה אבל עדיין יכולתי לראות את הסימן האדום שהשארתי על לחיה.
"איך את מעיזה?"סיננה בכעס והפנתה את ראשה אלי.היה לה מבט רצחני בעינים.לא פחדתי ממנה,פחדתי מהתוצאות ההרסניות שהסטירה הזו תביא לי.
"בקלות."אמרתי בזחיחות.הסטירה הזו הגיעה אליה.
"אני אספר לאבא שלך."איימה.
"ספרי.לי כבר לא אכפת."
"חכי חכי."אמרה ושלפה את הפלאפון הורוד שלה.במהירות חייגה מספרים וחיכתה עד שקולו העמוק של אבי ששמעתי אותו עד אלי.
"הלו?דוד מרטין?"שאלה בקול חנוק מזויף.שחקנית בגרוש.
"איליין?מה קרה?"שאל באדישות.אבי לא הצטיין בלהראות את ריגשותיו.
"איימי נתנה לי מכות."שקרנית קטנה ומלוכלכת.
"איימי?איימי שלי?"שאל מופתע.
"כן.היא פשוט קמה והחטיפה לי.אחרי כל מה שעשיתי בשבילה…."אמרה בבכיינות והוציאה יפחה מזויפת מפיה.
"חכי,אני בא לקחת אותה."אמר בקול קשוח וניתק.איליין חייכה אלי בניצחון.
"כל הכבוד,סוף סוף קיבלת את מה שרצית."אמרתי בקרירות.
"אני יודעת.אני כל כך אוהבת לנצח!"אמרה ברשעות.
תוך כמה דקות אבי נכנס לחדר הריתוק,התעלם מכל הנמצאים וגרר אותי החוצה בידי.
"אאו!אבא!"צעקתי בכאב.האימונים שהוא עושה שם בצבא עושים לו חתיכת שרירים….
"את הרבצת לאיליין?"שאל בקשיחות כשכבר שיחרר אותי במסדרון.
"כן,אבל רק בגלל שהיא התגרתה בי.זו אשמתה."אמרתי ביציבות.
"זו לא סיבה להכות מישהו!"צעק בכעס.
"אתה לא מבין!זה כבר שנים שאני סובלת את החרא שלה!אתה ואמא כל הזמן מאמינים לה ולא לי,לבת שלכם!זה כל כך קשה לסמוך עלי?!"
"היי!אל תצעקי עליי!אני אבא שלך!"
"אז מה??אני הבת שלך ואתה עדיין מעדיף להאמין למישהי שהדם שלך לא זורם בגופה.שהבשר שלך לא חלק ממנה.מה עוזר לי שאתה אבא שלי??הרי כל הזמן אתה מעביר אותי ממקום למקום,מבית לבית,משכונה לשכונה.חשבת פעם איך אני מרגישה??עברה בך פעם המחשבה האם אני רוצה את כל המעברים האלה??"
"את שתקת אז הנחתי שאת בסדר עם זה.תמיד היית שקטה."
"אולי הייתי שקטה כי חיכיתי לרגע שבו אתה תרצה לדבר איתי.אני כבר שנים לא דיברתי איתך באמת.כבר שנים לא ישבנו,אב ובת,ביחד,ודיברנו.בשבילך אני סתם חפץ.סתם עזרה למוניטין."
"אל תדברי ככה!את מאוד חשובה לי!"
"אז למה אתה לא מראה לי את זה?חיבוק ונשיקה מדי פעם היו עושים את העבודה."
"העבודה שלי מחייבת אותי להיות ככה ואת יודעת את זה.אל תנסי להפוך את המציאות."
"אתה יודע מה?אתה צודק.בוא לא ננסה להפוך את המציאות.בוא נהיה ישרים.העבודה שלך?כבר ממזמן אני מתייחסת אליה כילד שלישי.ילד שלישי שמקבל את כל התשומת לב.אשתך?האהבה איתה מתה ממזמן,יחד עם הרגשות שלך.הבן שלך?הוא מצא אהבה אבל הוא לא מסוגל להגיד לכם את זה.הוא כבר חודש מסתתר יחד עם החברה שלו שבמקרה היא גם החברה הכי טובה שלי.ואני?מהיום הראשון שלי בחור הזה מצאתי אהבה אבל לא נתתי לעצמי ליפול בה כי ידעתי שאחרי חודשיים אני אעוף מפה ולא אוכל לשכוח אותו.אתה יודע שזה הבצפר השישי שאני מועברת אליו השנה??אתה יודע בכלל מה הציונים שלי??מה התחביבים שלי??חוץ מהעובדה שאני הבת שלך יש עוד משהו שאתה יודע עליי??"
אבי השתתק בהלם.פניו היו אטומות כיאה לאיש צבא.בפעם הראשונה בחייו הוא סוף סוף שומע את האמת המכוערת.בפעם הראשונה בחייו הוא מבין שהוא הפך ממזמן לאיש צבא ותו לא.
לאחר כמה דקות שתיקה הוא אמר:"אמה,את עוברת לפנימיה."