התחלה חדשה – פרק עשרים ושש

המורה להיסטוריה נכנס וכולם השתתקו.היא הייתה גבוהה,בעלת פני נשר נוראיים ופה שאוטומטית התעקל למצב כועס.סם הסתכל עליה באטימות ואני הסתכלתי עליו,עדיין מבולבלת מהעובדה שככה שינה את דעתו,בתוך כמה דקות.
המורה הניחה את חפציה על השולחן ברעש,העבירה את מבטה הנשרי על פני הכיתה ולבסוף עיניה נחתו עלי.היא סימנה לי לקום ולגשת לקידמת הכיתה.קמתי רועדת והלכתי בצעדים מהוססים לידה.
"את התלמידה החדשה?"שאלה בקול נשרי שתאם את פניה.
"כ..כן."אמרתי והנמכתי את מבטי.היה משהו באישה הזו שגרם לך להתבייש בעובדה שאתה חי.
"ספרי על עצמך."ביקשה באדישות.היה ברור שהיא רק מנסה למשוך את הזמן.
"אממ…אוקיי.קוראים לי איימי צ'ילדרס ו…ואני גרה בדרום פורטלנד.אממ…עברתי לפה כי אבא שלי מפקד בצבא והוא תמיד עובר מקומות מגורים כדי לעבוד.אמא שלי היא עקרת בית שהתפקיד העיקרי שלה הוא לפקד על עוזרת הבית שלנו,סנדרה,איך לעבוד ולנקות את הבית.יש לי אח תאום,כריס,והוא לומד בבית מסיבות שעדיין לא מודעות לי אבל כבר התרגלתי.אני אוהבת לכתוב ולצחוק עם מיקה שכולכם מכירים כבר.ו…זהו."כשסיימתי לדבר ראיתי שסם חייך חיוך קטן כזה.הוא הזכיר לי את הפעם הראשונה שנפגשנו,אז,בפארק.היה לו בדיוק את אותו חיוך,חיוך שהרגשתי שהוא שייך לי.חיוך שגרם ללבי לפעום.
"תודה."המורה שלחה אותי לשבת במקום והזמינה את מיקה לדבר.מיקה,כהרגלה,דיברה ודיברה ודיברה,מרחיבה על נושאים שבכלל לא קשורים לנושא אבל כל עוד היא בזבזה את הזמן של השיעור המורה וגם התלמידים היו מרוצים.
"אז זו איימי צ'ילדר האמיתית?"שאל סם בשובבות.
"לא.איימי צ'ילדרס האמיתית היא יותר….עמוקה."אמרתי והורדתי את מבטי אל הרצפה,מבוישת.
"אהה."הוא אמר והמשיך להקשיב בחצי אוזן למיקה.הישיבה לידו הייתה כמו סיוט.שנינו היינו עייפים וכעוסים ו…ומה אני אגיד לכם?אני יודעת שתכעסו אבל….רק ריחו המשכר עזר לי לעבור את השיעור.אבל זה רק בגלל שבאמת יש לו ריח טוב!זה לא בגלל שאני אוהבת אותו.בכלל לא.פשוט יש לו ריח של….של גבר.ריח נקי.ריח מבושם שכל פעם שכריס יוצא הוא שם אותו אבל על סם זה הריח….שונה.
"טוב,טוב.תודה רבה,מיקה."המורה קטעה את מיקה באמצע הסבר על הדג שלה ועל כמה פעמים הוא אוכל ואיך הוא נע במים.היא שלחה את מיקה לשבת במקום והתחילה לדבר איתנו על השנה שיש לפנינו.לפי הפרצופים על פניהם של התלמידים אף אחד לא הקשיב כולל אותי ואת סם.הוא התחיל לשחק בפלאפון שלו ואני הסתכלתי עליו.לאחרונה אימצתי את זה כתחביב ועוד אחד האהובים עלי.
"אני שונא שאת מסתכלת עלי."מלמל כשהצליח להרוג עוד אויב ולעבור שלב.
"למה?"שאלתי בשקט,מתחת לאפה הנשרי של גברת איגלס.
"כי אני יודע שאת חושבת עלי ו…וזה הורג אותי."הוא המשיך להתרכז במשחק.
"מצטערת.זה עוזר להירגע."הטונים של השיחה היו כאילו דיברנו על שיעורי הבית שנתנו לנו ולא כאילו דיברנו על דבר חשוב.
"זה בסדר.לפעמים זה כיף כי אני יודע שאני עדיין חשוב."
"מה זאת אומרת חשוב?"
"זאת אומרת שאת מקדישה לי זמן.במחשבות שלך יש לי מקום.בתוך תוכך אני עדיין תקוע בראש.אבל אני מניח שזה עמוק עמוק בפנים,לא?"
"לא כל כך.הנושא שלך צף אצלי בראש יותר מדי פעמים בזמן האחרון."
"את רואה?אני חשוב.אני חשוב לך."
"אתה חשוב ללב שלי.לא לי."
"אז…אני מניח שאת אוהבת אותי אם אני חשוב ללב לך."
"יש הבדל בין חשוב ללב ובין לאהוב."
"באמת?כי אצלי אין הבדל."
"אני נמצאת במחשבות שלך?אני צפה בראש שלך?"
"כמובן.בכל רגע ורגע שהעינים הירוקות שלך פוגשות אותי.בכל נגיעה קטנה,אפילו מקרית,של היד שלך מתחככת ביד שלי."
"באמת?"לבי עלה על גדותיו.לא מאהבה,שלא תחשבו על זה אפילו!
"כמובן."
"ו…אתה אוהב לחשוב עלי."
"איך אפשר לא לאהוב את זה?את…את נעימה למראה ונעימה למגע."
"בקיצור,נעימה."אמרתי קצת באכזבה.נעימה?זה כל מה שאני מקבלת מהבנאדם שטוען שהוא אוהב אותי??
"לא,לא נכון.את לא רק נעימה.את חשובה.את חשובה לי פה."ידו נגעה בעדינות בחזהו,נוטה למקומו של הלב.
לא עניתי.לא היה לי מה לענות.מה שהוא אמר היה יותר מדי בשבילי.הרגשתי שאני מאכזבת את עצמי.שאני מאכזבת את סם בזה שאני לא מסכימה לאהוב אותו.רציתי שלבי יהיה שייך לו.רציתי שלבי יהיה שלו.רציתי שלבי ירצה להיות איתו אבל בנתיים…הוא רק נעים למראה ולמגע ולפעמים גם לשיחה.בזה זה מסתכם.