התחלה חדשה – פרק ארבע עשרה

כשהגענו לבית שלי דאגה חדשה נוצרה בלבי:אמא.
נכנסנו לבית הגדול והמפואר שלי,שלא אהבתי כל כך כי הוא היה לי זר מאוד,והצצתי לכל הכיוונים,מחפשת את השער הבלונדיני הארוך והקופצני של אמי.לא רציתי שהיא תפגוש את סם כי ידעתי שהיא תתחיל לשאול שאלות ולעשות פדיחות ובקיצור:תבייש אותי,כמו תמיד.
לצערי הרב,היא הייתה במטבח,פוקדת על סנדרה שתכין ארוחת צהריים שהיא תאכל לאכול מבלי להקיא.היא סתם הגזימה,למען האמת,סנדרה היא אחת האופות הכי טובות שאי פעם פגשתי.אבל היא באה מאיטליה והיא קצת לא חוקית פה.
אמי הסתובבה בדיוק כשהתכוונתי למשוך את סם לחדר שלי מבלי שהוא יפגוש אותה אך כמו כל הפעמים,אלוהים אוהב לשטות בי.
"אמה!את פה?"שאלה בקולה המעצבן.שנאתי שהיא קראה לי אמה,קוראים לי איימי!
"כן,אמא.וזה איימי,לא אמה!"אמרתי ונכנסתי מבויישת למטבח,כשסם הולך מאחורי נבוך בדיוק כמוני.
"מה שתגידי.ומי זה?"כמובן שהיא תשים לב אליו ולא אלי.
"סם.אנחנו עושים עבודה בספרות."
"אתם לא חברים?"והנה זה מתחיל.
"לא,אמא.אנחנו לא חברים."
"חבל,יש לו מבנה עצמות חזק.אתה מדגמן,סמואל?"למה היא חייבת לקרוא לכולם בשמות הארוכים שלהם???עכשיו כל פעם אני אזכר בשם סמואל ואגחך בפניו.
"אממ,לא,גברתי.וזה סם.רק סם."
"מה שתגיד.על מה אתם הולכים ללמוד?"היא עדיין בהתה במבנה העצמות החזק של סם.בעעע.
"אמרתי לך כבר,ספרות."
"מקצוע נהדר.אתה יודע שאני למדתי אותו,סמואל?"
"באמת,גברתי?ושוב,זה סם."
"עזוב,היא לא תקרא לך סם לעולם."סיננתי לו בזמן שמזגה לעצמה עוד משקה וצעקה על סנדרה המסכנה שעמלה על ארוחת הצהריים.
"או,כן.אני יכולתי להיות הסופרת הבאה של אמריקה.אבל וויתרתי על זה,האהבה ניצחה."עלק,היא התחתנה עם אבא רק בשביל הכסף והייתה מטומטמת כמו נעל,סליחה,כמו סטייסי,ופרשה מהלימודים בספרות,שדרך אגב,בזמנו זה נקרא עיצוב אופנה.
"טוב,אמא,אנחנו בחדר שלי."
"ביוש,חמודה!תהנו!"אייייייכס.
הובלתי את סם אל החדר שלי,נבוכה מדי בשביל לדבר.לפעמים ידו של סם לחצה על ידי,לאות עידוד.הייתי סבורה שבבית שלו אמא שלו היא נחמדה ולא בצורה דוחה.
כשהגענו לחדרי(הוא בקומה השלישית שהיא בערך הקומה שלי,למה הם לא יכולים להיות יותר פשוטים??)נעלתי את החדר ובזה מנעתי מאמי להיכנס בצעדי מחול,דבר שהיא יכולה לעשות בכל רגע רק כדי להרשים את סם ומבנה העצמות החזק שלו.
"יש לך אמא….נחמדה."אמר וחייך בצחוק.הוא התיישב על המיטה שלי.היא מעולם לא נראתה כל כך טוב.
"היא נוראית.והיא עדיין קוראת לי אמה במקום איימי."
"אמה….זה לא מתאים לך."אמר וצחק.התיישבתי לידו על המיטה.הוא חייך אלי ואמר:"שנתחיל לעבוד?"
"כן,בשמחה."אמרתי והוצאנו את הציוד הלימודי.המשימה הייתה לכתוב המשך לסיפור שקראנו בכיתה:"אהבה ראשונה".בכללי היינו צריכים להציג את הסוף של הסיפור שלנו ולהרצאות עליו ביחד.
"איזה שם קיטשי."גיחכתי כשהוצאתי את הסיפור מהתיק.
"אני חושב שהוא דווקא יפה."אמר וחייך.
"איכס,לא.הוא קיטשי ברמות.בן פוגש בת,מתאהב בה נואשות ואז מציל אותה מאיזה אסון מטורף והם מתנשקים.הסוף."
"לא נכון,זה לא תמיד ככה."
"או,באמת?תן לי דוגמא אחת לסיפור שהוא לא ככה."
"לפעמים בסיפורים נשבר הלב.כמו במציאות."
"סם,אין סיפור אחד של אהבה שבסופו של דבר הגיבורים לא ביחד."
"מה עם הסיפור שלנו?"מאיפה הוא מקריץ את השאלות האלו??
"מה איתו?"
"הוא לא כמו שאר הסיפורים."
"כי הוא לא סיפור.הוא מציאות."
"אבל את אוהבת ואני אוהב אותך."
"אבל אני כועסת עלייך."
"אז?"
"אז…אני לא יכולה להיות איתך."
"למה?"
"סם,אנחנו צריכים להתרכז בעבודה."אמרתי והסטתי את מבטי,מנסה להעיק את עצמי במשהו אחר.
"עזבי את העבודה המטופשת הזו!"הוא חטף מידי את המחברת וזרק אותה על הרצפה.
"סם!"ירדתי על ברכי ולקחתי את המחברת.סם ירד על ברכיו לידי והניח את ידו על כף ידי.
הרמתי את מבטי ופגשתי את עיניו של סם.לבי דפק כמו משוגע והרגשתי פרפרים בבטן.האם זה הרגע שלו חיכיתי כל כך הרבה זמן?האם זה יקרה?האם אני,אמה איימי פאלווס,אנשק את סמואל סם רידלסון??זה יכול להיות??
באיטיות הוא התקרב אליי,נזהר בצעדיו.היו לי צמרמורת והתרגשתי אפילו לפני שזה התחיל.לאחר שניות ארוכות של ציפייה שנראו כמו שנים שפתיו פגשו את שפתיי.הן היו רכות ונעימות,בדיוק כמו שדמיינתי.זה לא היה כמו הנשיקה שלי עם ביל,בכלל לא.זה היה שונה.זה היה כיף.
סם החליק את ידו על לחיי בעדינות והניח את ידו השנייה על גבי.הנחתי את ידי על צווארו,מלטפת ומשחקת עם שערו הרך.לא רצינו שהנשיקה תסתיים לעולם.זה היה כמו בסרטים.סוף סוף הגיבור והגיבורה מתנשקים והסוף כבר צפוי.
לפתע הדלת נפתחה.אני וסם התנתקנו במהירות.הרמתי את מבטי אל הדלת ומיקה עמדה שם,פעורת פה.היא סגרה את פיה ואמרה סמוקה:"אופסי."
במהירות היא יצאה מהחדר והשאירה אותי ואת סם המומים,מודעים עד כאב לכך שכרגע חווינו את הנשיקה הראשונה שלנו.מה שבטוח,שנינו אהבנו את זה.