התחלה חדשה – פרק ארבעים וארבע

ההפסקה הגיעה וג'ייסון עדיין לא ענה לי.הייתי חייבת לדעת מה הוא חושב,מה דעתו בנושא.חוץ מזה,רציתי לדעת אם הדייט שלנו מתקיים.
"היי,ג'ייסון!"קראתי לו במסדרון.כולם הסתכלו עליי,מרוצים מכך שסוף סוף יש להם הוכחה שאנחנו זוג.סתומים.
ג'ייסון הסתובב וקלט אותי.הוא חיכה לי עד שהגעתי אליו,משימה דיי קשה בזמן שכולם מנסים לצאת מהמסדרון.
"היי."אמרתי בהקלה כשסוף סוף נפגשנו.הוא חייך מעט ושלח אלי מבט כואב.
"היי."אמר ולקח את תיקי.שמחתי ממעשיו,זה אומר שהוא לא כל כך כועס.
"מה קורה?"שאלתי בחיוך רחב.
"הכול בסדר."
"אממ…אנחנו…אנחנו עדיין יוצאים לדייט?"שאלתי בעדינות בזמן שיצאנו לחצר.
"כן,כמובן."
"אבל…נישקתי את סם."
"אבל אני יודע שאת כבר לא אוהבת אותו."עצר והתיישב על הספסל הקבוע שלנו.התיישבתי לידו מבולבלת מעט.
"איך אתה יודע?איך אתה יודע מה אני מרגישה?"
"זוכרת את היום הראשון שנפגשנו?"
"כן,אני זוכרת כל פרט ממנו."אמרתי והסמקתי.
"את זוכרת מה אמרתי לך?"
"תלוי מה,אמרת הרבה דברים."
"אמרתי שאני יודע לקרוא אנשים."
"נו?"
"ו…אני חייב להודות שאותך לא הצלחתי לקרוא.אבל במשך הזמן קלטתי אותך.אני יודע שאת לא אוהבת אותו כי אם עדיין היו לך רגשות כלפיו כבר היית חוזרת אליו ממזמן ולא מעיפה אליו מבטים מהורהרים ואחר כך מנידה לעצמך בראש וממשיכה ללכת."
שתקתי מעט המומה אך מיד שאלתי:"אז למה אני מרגישה את כל הפרפרים האלה?למה נישקתי אותו?למה הייתי כל כך עצובה כשהוא הודיע לי שהוא הולך?"
"הוא הולך?"שאל מופתע מעט.
"כן.הוא אמר שהוא לא רוצה לפגוע בי."
"חכם."
"בסדר,תוכל לשבח אותו אחר כך.תענה לי!למה אני מרגישה ככה?"
"כי הוא האקס שלך.מובן מאליו שיהיו לך רגשות כלפיו כמו שלו יהיו רגשות אליך.אבל הרגשות האלו הם לא אהבה.זה נקרא געגועים.את מתגעגעת למה שהיה בניכם.את מתגעגעת אליו וזה בסדר גמור."
"אז…הנשיקה…הייתה דבר טוב?"
"לא.בכלל לא.למען האמת,זה היה הדבר הכי מטופש שאי פעם עשית."אמר בקול אדיש והוציא כריך מתיקו.הרהרתי מעט בדבריו.הדבר הכי מטופש שאי פעם עשיתי??לא הייתי קוראת לזה כך אבל…אם חושבים על זה זה היה דבר די…מטומטם.
"אני שונאת אותך."מלמלתי עייפה.הוא הזדקף מיד וקצוות אוזניו האדימו מעט.חייכתי למראה ההפתעה שלו.
"ל…למה את שונ…שונאת אותי?"גמגם סמוק עד שורשי שערו.
"כי אתה מכיר אותי כל כך."אמרתי והסטתי את מבטי.הסמקתי מעט לנוכח העובדה שחשוב לו שאני אוהב אותו.
"אה…כן,ברור המון שונאים אותי בגלל זה."צחקק מעט כדי להסתיר את מבוכתו אבל אני ידעתי שהוא לא נשאר אדיש למילותיי.
"ג'ייסון,למה רצית להזמין אותי לדייט?"
"למה?כי….כי…כי חשבתי שזה יהיה נחמד."אמר באיטיות.
"אבל נחמד לי ככה."
"אני יודע.אבל לי לא נחמד ככה."
"מה זאת אומרת?"
"כלום.זה לא אומר כלום."מיהר להגיד והמשיך לאכול בשקט.בזמן שאכל בהיתי בו.הוא היה כל כך חמוד כשקלט שאני מסתכלת עליו.סומק עדין הציף את פניו והוא השתעל מעט.
"אממ….איימי,אני צריך לומר לך משהו."מלמל והסומק על פניו עלה וצמח.
"מה?"שאלתי מוקסמת ממנו.
"אני…אני לא הצעתי לך לצאת איתי סתם….אני…אני יודע שמבחוץ אני נראה כמו הבנאדם הכי אדיש שיש ועד שאת באת זה גם היה ככה.זה היה ככה כי לא מצאתי צורך להיות…לא אדיש.את…את מבינה?"
"לא.לא כל כך."
"מה שאני מנסה לומר זה…זה שמאז שאת באת אני כבר לא הבנאדם הכי אדיש ועיוור.אני חושב שנחשפתי ו…והורדתי את המסכה המטופשת הזו של האדישות בגללך.את לא רואה?את…את לא רואה איך אני מסמיק ומנתח כל מילה שאת אומרת??אני השתנתי.וזה לא בגלל שהתבגרתי או משהו כזה.להפך.אני הפכתי להיות ילד קטן ו…ומאוהב."הסמיק עוד ולפתע לקח את ידי.הוא החזיק בה בחזקה והישיר את מבטו אליי.הסתכלנו אחד על השני,כשלבי פועם בקצב מטורף ואני מרגישה כאילו אני רועת כעלה נידף מבפנים.
"מה שרציתי לומר היה ש…שאני אוהב אותך."אמר בשקט והגביר את אחיזתו בידי,מחזיק ולא מרפה.