העלמה מחוץ ממלכת הירח והעצים

במסעי שלקחתי עמוק ביערות
עמוק ביערות, בממלכת הירח והעצים
יכלתי להריח, יכלתי לראות
עץ מרוחק יפה ותמים

וגופי ריק מן הנפש
ליבי הוא סלע ללא רגש
עיניי ראותו רק כמקל עם עלים –
ברגשות אין לי ידע
החיים הם רק תפאורה ללא צבע
איי שמה בממלכת הירח והעצים

וכך זה גם היה
כך זה גם היה
כשאת עלמתי פגשתי,
ידעתי אותה למיוחדת
כה מיוחדת ונפלאה
אך ברגשותיי לא התעניינתי
ברגשות לא האמנתי

אך ביום אחד – ולרגע קט
החלטתי מליבי רגשות לא להשמיט
כה התבלבלתי – כה התלהבתי
כי על חיוכה הקורן החלטתי לעצור להביט

ורגשות מילאוני יותר ויותר
וליבי סירב לשתוק
וסגדתי – התקלחתי
ביופייה המעוור
כיצד אפשר לאהב כל כך הרבה מישהי מרחוק?

וחלומי גדל עם כל יום שעבר
ורק פחדתי לראות את ליבי נשבר
אך אהבה מרחוק היא מסע כואב עם פרסים בלתי נראים –
וכמה בזכותה לפתע הרגשתי
הו כמה אותה נואשות אהבתי
אהבתי, הרחק ממלכת הירח והעצים

ואני זוכר היטב כשחלומי לפתע נעצר
וכנראה שאזכור זאת גם שנים
הכיצד בתנועה אחת ליבי נדקר
ואני הוכרחתי לחלום חלומות שונים

וכך זה גם היה
כך זה גם היה
שלבסוף נשארתי לבד
וחלומי הפך לזכרון
זכרון, או שמה הזיה?
ובאהבה נשארתי כנווד

וכל יום שבו אני משוטט – לרגע לא מתחרט
ואני נזכר באותה עלמה חייכנית
הו איזה זכרון מלהיב – הו איזה רעיון מכאיב
אך אני יודע שהייתי עושה זאת בשנית

כנראה שזהו דבר שהיה צריך לקרות
שיעור חשוב שהייתי צריך ללמוד
על אהבה – אכזבה
ועל שאר רגשות
הכיצד אפשר ללמוד ללכת, מבלי מעטה למעוד?

ואני עוד מתמודד מכאב האכזבה
עדיין מעלה זכרונות על העלמה שמחלומי עזבה
אך למדתי בזכותה להרגיש דברים כה נפלאים
ועם כל מה שלמדתי
אדם שונה אני שבתי
שבתי חזרה, אל ממלכת הירח והעצים