גברת זוביידה

גברת זובידה

גברת זובידה היתה כבת 60 שנה אך נראית הרבה יותר צעירה מגילה. בעלת פנים מאירות, חייכניות שנעים להיות במחיצתה. התפעלתי ונהניתי מהשיחות עמה, מהעצות שיעצה לבני משפחתה וחוכמתה הרבה. עם זאת, זובידה היתה דתית מאוד, ביקרה באל כעבה שבע פעמים ושמרה את כל כללי הדת.
הכרתי אותה לפני שנתיים באמצעות בנה אסמאעיל שהיה חבר טוב שלי. הערצתי אותה על חוכמת החיים שלה ועל הרעיונות המודרניות שדגלה בהם למרות אדיקותה. הערצתי אותה כשהאיצה בבניה ובבנותיה לצאת לטיולים יחד, לבקר בבתי-קולנוע ובתיאטראות, לראות הצגות ולהיות מנויים במועדונים חברתיים. הרשתה להם ואף עודדה אותם לקרוא ספרים שדנו באומנות, ספרות יפה ושירה. הרשתה לבניה ולבנותיה לערוך מסיבות ריקודים בביתה, בהרבה מסיבות כאלה היתה שותפה פעילה ולא ראתה בזה חריגה מהמקובל.

באחד הימים הרחבתי עוז בנפשי ושאלתי אותה:
"לא תיארתי לי שלאישה דתית בגילך יהיו רעיונות מודרניים ומתקדמים. אמהות אחרות במעמדך דוגלות בהטפה לאיפוק, לדחיית החיים המודרניים. הן שמרו על כל הסייגים והנוהגים של צניעות ולא הרשו לבנותיהן לצאת עם בנים. אני מאוד גאה בחוכמתך וברעיונות המתקדמים בהם את דוגלת ולאורם את מגדלת את בניך ובנותיך".
הביטה אלי בחיוך וענתה:
"זו לא החוכמה!! זה הניסיון!!".
שאלתי: "ניסיון!! איזה ניסיון?".
ענתה לי: "גדלתי בסביבה שלא הרשתה לבנותיה להתערב עם הבנים. בחורה שנפגשה עם גבר נחשבה לבחורה סוטה. זו היתה סביבה שכלאה את בנותיה בחדרים עם תריסים מוגפים ושמרו עליהן מכל משמר. למרות כל הכבלים וכל הכליאה הקשה, הם לא הצליחו לשמור על הבנות. הבנות תמיד מצאו את הדרכים השונים כדי להתחמק החוצה ולהתחבר על הגברים שהמתינו להן. הן עשו את כל החטאים האפשריים, הרבה יותר מאשר הנוער המשוחרר עושה היום. הכליאה המעיקה הגבירה בהן את הצורך להתקומם ולמרוד. עשו את זה בחדרי חדרים וכשההורים היו בטוחים כי הן מוגנות היטב".
שאלתי כמופתע: "כיצד עשו זאת?".
חייכה אלי שנית את חיוכה המקסים ואמרה:
פעם אספר לך, לא כעת, בבוא הזמן תדע!".
עברו מספר שבועות בהם ביקרתי מדי יום בביתם. שוחחתי עם בנותיה ובניה באויירה חופשית ומשוחררת. דברנו על אומנות וספרות, על סרטים, על שחקנים ושחקניות ועל כל נושא שעלה על דעתנו. השתתפתי במסיבות הריקודים שערכו בביתם בלילות ששי. גברת זובידה היתה שותפה לאחדים מהפגישות ונהנתה מכך מאוד.

באחד הימים הזמינה אותי זובידה לחדרה הפרטי. היינו לבדנו. הכינה לי קפה שחור וריחני, קפה מיוחד שלא שתייתי כמותו מעולם ונהניתי הנאה רבה. התיישבה מולי ופתחה:
כעת הזמן לספר לך מה שהבטחתי.
כעת אספר לך כיצד בזמני לא הצליחו לשמור על כבוד הבנות".
אמרתי: "אני מקשיב לכל מלה!". היא הוסיפה:
הבת בזמני לא נשאה בכל אחריות, אפילו לא באחריות לשמור על כבודה. כל האחריות היתה מוטלת על ההורים, על המשרתים ועל השומרים. הם כלאו את הבנות בבתים נעולים והציבו שומרים מזוינים על הפתחים. האמינו כי הכליאה בחדרים והגלימות שכיסו את כל אבריהן מסוגלים לשמור על כבודן. לא האמינו כי האישה יכולה לשמור על כבודה בעצמה".
גברת זובידה שתקה לכמה דקות והוסיפה: "אבל הכליאה לא שמרה על כבודן. הערלה השחורה שכיסתה את פניהן רק הגבירה בהן את הרצון למרוד ולהתקומם. הן חיו בחלל ריק, חלל שנגרם עקב השעמום וחוסר המעש. הן דברו בינן לבין עצמן על היחסים שבין גבר לאישה. עשו זאת בצרוה הבוטה ביותר. אחת סיפרה לשנייה כיצד הצליחה להערים על כל שומריה, להתחמק החוצה כדי לפגוש בגבר כלשהו, והיו הרבה כאלה. כמעט לכל אישה או בחורה היה מאהב שנפגש עמה בסתר. איש לא חשד בכך. איש לא העלה בדעתו כי בתו, אשתו או אחותו יכולה להתמסר לגבר זר בקלות וללא מאמץ מיוחד. הנשים התחרו ביניהן וסיפרו את חוויותיהן המיניות לא רק עם גברים זרים כי אם עם הגברים המכובדים ביותר שנמנו עם החברים הנאמנים של ההורים או של הבעל. חלק נכבד מהן התנסו ביחסים לסביים בינן לבין עצמן. הפתרון הטוב ביותר שהיה להורים שרצו לשמור על כבוד הבנות היה לחתן אותן בגיל צעיר. חלקן הגדול היה נשוי לפני גיל עשר שנים. אך הבעלים לא סיפקו את תאוותן של הנשים הכלואות. הכלא הגביר בהם את התאווה למגע מיני מהנה ולמצוא עם גברים אחרים. הן עשו זאת בכל דרך שנראית להן.
כולם היו מאושרים:
הבעלים,
ההורים,
האחים
וכמובן הנשים שזכו באימון הבעל
ובאהבת המאהב!!
בלילה שכבו עם הבעל ובוקור שכבו עם המאהב!". זובידה מזגה לנו כוסות
וספות של קפה והוסיפה:

היתה לי חברה טובה. היתה יפה מאוד. נשאה בגיל שבע-עשרה לבחור צעיר ומושך, מוצאו ממשפחה עשירה ומכובדת. הוא נראה כבחור נאה מאוד ואהב חיים. ערך מסיבות פרועות עם חבריו, וקיים יחסים מיניים עם בנות זולות ואף עם הנשים של מיטב חבריו. כולם ידעו וכולם שתקו. לאשתו העניק רק את גופו וסיפק את תאוותו הפיזית בלי להתחשב בצרכיה כאישה. זה היה מובן ומקובל שאישה חייבת לספק את צורכי הגבר אך הוא פטור מלספק את צרכיה היא. היתה אומללה וחיפשה פורקן לתאוותה כאישה. באחד הימים הודיעה לה חברתה הטובה כי "עלי", אחד מחבריו הטובים של בעלה, מאוהב בה ומעוניין לפגוש אותה. היא הכירה אל עלי והתרשמה מחזותו הגברית המגרה. הסכימה להיפגש עמו.
רצתה בו כגבר שיספק את צרכיה כאישה,
הצרכים שבעלה לא התחשב בהם.
בעזרת חברתה הצליחה להערים על שומריה ולפגוש את עלי בארמונו המפואר. נפגשה עמו ומיד התמסרה לו ונהנתה מהמגע המיני עמו. זו היתה בגידתה הראשונה בבעלה. עלי סיפק את צרכיה כאישה. השתוקקה לו עד כדי כך שכששכבה בלילה עם בעלה, חשבה על "עלי" ודמיינה לעצמה שהיא שוכבת עמו ולא עם בעלה. נפגשה עם מאהבה החדש כל יום. לא היה אכפת לו שהוא בוגד בחברו היקר ביותר, לה לא היו ייסורי מצפון. ראתה בבגידה כפורקן וכנקמה בבעלה שלא התחשב בצרכיה כאישה. הקשר עם עלי נמשך מספר חדשים. בהם היתה מאושרת ומסופקת מינית כאישה. בחדשים האלה קיבלה את מה שהיה חסר לה עם בעלה. התפללה בלבה שהקשר ימשך לעולם!!

באחד הימים הגיעה לארמון. עלי לא היה. איש לא היה בבית. ישבה והמתינה ונחשה בינה לבין עצמה כשתשוקתה בוערת בה: "יבוא! לא יבוא! יבוא! לא יבוא!!" וההמתנה התמשכה. כשהתכוננה לחזור לביתה, שמעה צעדים הקרבים לעברה. לא היו אלה צעדיו של עלי, זאת ידעה לבטח. מיהרה להתעטף בגלימה השחורה ושמה את הערלה על פניה.. הביטה בגבר הצועד לקראתה ונדהמה!! עמד לפניה לא אחר מאשר בעלה..
התקרב לעברה וניסה לאחוז בזרועה ואמר "עלי לא יבוא היום! הוא שלח אותי למלא את מקומו!!". ניסתה לברוח, אך הוא החזיק בזרועותיה כדי לעכבה ואומר: "אני רוצה אותך!! תנסי אותי!! אני צריך אותך!! אני יכול להיות הרבה יותר טוב ממנו.. נרתעה לאחר וכל אבריה רעדו.. חששה שבעלה יזהה אותה..
פתחה במנוסה וברחה כל עוד נפש באפה.
חזרה לביתה, עלתה לחדרה ונעלה את הדלת. שכבה על המיטה כשהיא מיללת.
רגזה על עלי ששלח לה גבר אחר לאחר שנהנה מחסדיה.
רגזה על בעלה שלא התחשב בצרכיה כאישה וחיפש נשים אחרות!
רגזה על הוריה!
רגזה על כל העולם שנוצר כולו רק לגברים".
זובידה סיימה את הסיפור על חברתה. שתקה למספר דקות והוסיפה: "אולי כעת, לאחר ששמעת את סיפורה של חברתי הטובה, תוכל לדעת את הסיבה לצורת התנהגותי עם הבנות שלי!

הסכנה הגדולה ביותר המאיימת על האישה הוא חוסר המעש והשעמום! סכנה עוד יותר גדולה היא הכליאה! אסור לכלוא את האישה כפי שכולאים פושעים בבתי הסוהר. אסיר תמיד יחפש דרכים כדי לברוח מכלאו! האישה עושה זאת על ידי בריחה את גברים אחרים כדי לנקום בכלאה וכדי להפיג את השעמום ובעיקר כדי לספק את צרכיה כאישה! זו הסיבה לכך שאני מאפשרת לבנותיי לחיות בחופש מלא. אני נותנת להן את הזכות לחיות כפי שהן רוצות. אני נותנת בהם אימון ומטילה את האחריות לשמירה על כבודן עליהן עצמן. הבנות של היום יותר מוסריות ויותר הגונות מהבנות של תקופתי.
שייוון בין המינים,
חופש ההחלטה
וחוש האחריות האישי
הם התשובה לכך שהדור שלכם הרבה יותר מוסרי מהדור שלי".
חייכה אלי ואמרה: "
האין אתה חושב כך יקירי?".
קמתי ממקומי,
קרבתי אליה,
נשקתי על מצחה ואמרתי: "
אני מסכים לכל מילה שאמרת
ואני מברך אותך על כך!
כן ירבו כמותך!
את אם למופת!".
נפרדתי מגברת זובידה.
תהיתי… מי זו החברה?
אולי זו לא אחרת מאשר זובידה!!
האם באמת זו היתה זובידה?

)