האושר שלי או שלכם?….

"דניאל מה אתה עושה פה החזרה ב-4" "נמאס לי מזה שאנחנו חייבים להסתתר באיזה להקה מחורבנת" "תגיד תודה ותשתוק כי אם מישהו ישמע אותך…" הסתכלתי עליו ידעתי שהוא חסר סבלנות ועצבני
"אני לא מסוגל ככה אני צריך לנקות ולבשל וכל השטויות שהמשרתים שלי עשו" "אל תדאג…אנחנו נימצא אותה ונחזור לאבא שלך" הוא הלך בנתיים עכשיו אני יעצור והסביר לכם אני מדיום (מדיום= מכשפה על טבעית תקראו לזה איך שבא לכם) מה שקרה שנולדה ילדה…לפני 16 שנה ועכשיו יש מן מלחמת עולם קטנה…טוב לא כל כך קטנה אנחנו חיים בשני שבטים שבט ראשון הוא השבט שאני נמצאת בו אנחנו לא עושים כשפים שחורים כמו שהשבט השני עושה והילדה הזאת לא הייתה אמורה להיוולד היא נולדה מכשף שחור חשבנו שהיא מתה אבל עם הכוחות שלה היא עושה קצת בלאגן יכול להיות שהיא בכלל לא מודעת למה שהיא עושה היא אפילו לא יודעת מי היא…אמרו לנו ששמעו כל מיני דיבורים על זה שהיא חיה בעיירה הזאת אז התחלנו את החיפושים בפנימייה שהולכים אליה כל מיני ילדים מוזרים פריקים וכל זה אז איזה להקה הסכימה לקבל אותנו בזכות הנגינה של דניאל ובזכות השירה שלי ..התחלנו לגור בפנימייה הזאת בתור תלמידים ואנחנו לא כל כך משתלבים נכנסו לכאן בתור אחים ….ככה קיבלו את שנינו הבעיה היא שאנחנו לא אחים אנחנו יותר אמ.. בני זוג אפשר לקרוא לזה…ידענו רק דבר אחד על הילדה הזאת שאם היא תשתה כמות קטנה של דם היא תתחיל להיות מודעת לכוחות שלה ניסינו את זה על כמה בנות שחשדנו בהם ידענו שהיא אמורה להיות יפה ושאמור להיות לה על הגב סימן כאשר היא תשתה דם וזה מה שעשינו אנחנו כאן חודשיים ולא מצאנו כלום אנחנו כבר מיואשים
"גברתי הצעירה את לא פה כדי לנוח תתחילי לנקות את המטבח" צעקה עלי מנהלת הפנימייה "טוב גברתי" אמרתי בשקט כל כך רציתי לעשות עליה כשף אבל היה אסור לי כי בני אדם לא יעמדו בזה הם ישתגעו אם הם ידעו על הכוחות שיש בעולם הזה התחלתי לנקות ואז ראיתי מישהו שהיה מוכר לי אני הייתי בטוחה שראיתי אותו מתי שהו הוא הסתכל עליי בצורה מוזרה ואז ידעתי מי זה הוא מהשבט השני של המכשפים אבל איך הם יודעים על הילדה "שלום לך לילה" "שלום לך דון" אמרתי והוא הסתובב סביבי ואמר "התייפית" "אני יודעת" אמרתי לו בחזרה הוא חייך אני שונאת את הציניות שבחבורה שלהם והוא אמר "אנחנו נמצא את הילדה לפניכם" "לא אתם לא" אמרתי לו כאשר הרמתי גבה והוא אמר "אז מה אתם עדיין לא מצאתם אותה?" ואז הוא הוסיף "אה..שכחתי להגיד לך לורן מוסרת דרישת שלום" "אתה שכנעת אותה לעבור לצד שלכם חתיכת" הוא עצר אותי בזה שאמר "לא . לא .. לא! זה לא השטח לא שלך ולא שלי בבקשה בואי לא נריב…אנחנו לא רוצים להיחשף נכון?" "תשתוק מכוער" "אני אולי מכוער אבל חכם ואת יפה וטיפשה מה עדיף?" טוב את האמת הוא לא היה מכוער אבל אנחנו יריבים מאז שאנחנו קטנים לפני שנה הוא שכנע את החברה הכי טובה שלי לורן לעבור אליהם והיא המסכנה התאהבה בו "אני מבקשת ממך תניח לנו לטפל בזה" "נירא לך שאני יתן לך לפגוע בילדה הזאת?" "אנחנו לא ניפגע בה אם אתם לא תתערבו" "ואני באמת מאמין לכם היא הבת של ראש קהילתנו והיא תביא" "לסוף העולם" השלמתי אותו "לא אם תנסחי את זה מחדש להתחלה חדשה שאנחנו נהיה השולטים ולא בני האדם הכסילים הללו" ואז המנהלת נכנסה ואמרה "המקום הזה לא יתנקה מעצמו תתחילו לזוז" התחלנו לנקות והמנהלת יצאה "אל תדאגי ללורן היא בסדר גמור" "תשתוק ואל תזכיר אותה" "היא בסדר עכשיו היא רוצחת רק בני אדם וגם כמה מכשפים ונירא לי שאת הבאה ברשימה" "תשתוק אמרתי לך דון אל תשחק איתי במשחקי האש הללו" "או קראת לי בשמי הפרטי אני כל כך מפחד" "אני יתנקם בך יום אחד חכה ותראה" ואז כל הלהקה נכנסו לחדר זה בעצם מין חדר חזרות כזה דון חייך חיוך שלא היה לטעמי ואמר "אז אמ.. לילה לא אמרת לי שאת בלהקה גם אני יכול להצטרף?" שאל בנימה מוזרה החברים שלי אמרו "אתה יודע לנגן בתופים או גיטרה?" "אני יודע לנגן בהכל" אמר בשחצנות כזאת ואז חברי הוסיפו "ולמה לנו לקבל אותך?" ואז דניאל נכנס הוא הבין ישר מי זה דון הוא הסתכל עליו והבנתי שהם מדברים מחשבות ואז דון הוסיף "אני הבן זוג של לילה" ואז הוא נתן לי נשיקה חטופה העפתי אותו ממני והוא הסתכל עליי והעביר לי במחשבה "לילה אם לא תשמרי על חסותי לורן תהיה מעט מסכנה את לא חושבת" "לא אכפת לי ממנה" העברתי לו בקו המחשבה "אז לא אכפת לך שנתעלל בה עם סכין מ100% זהב טהור?" הסתכלתי לרצפה ואמרתי בקול רם "חמוד שלי בוא תצטרף" דניאל הבין את הפרשה והסתכל על דון כאילו בא לו לרצוח אותו ואני יודעת שדניאל לא יתן לו להתחמק מהנשיקה שהוא נתן לי התחלנו את החזרות דון ניגן על התופים ודווקא הוא היה לא רע דניאל ניגן בגיטרה ואני שרתי… באנגלית שירי רוק..ופופ ראו מעט את המתח ביני ולבין דון ודניאל "טוב יאללה חמש דקות הפסקה" אמרה ג'י שהיא מנגנת על בס ואז היא לקחה אותי לפינה ואמרה "לא אמרת לי שיש לך חבר שנירא כל כך…טעים…" אנחנו מין חברות טובות ברור שהיא לא יודעת עליי ואמרתי לה "כן אנחנו אמ.. לא היינו כל כך בקשר ואני בטוחה שאת נראת טעים בשבילו.." היא לא הבינה למה הכוונה ואז דון הצטרף לשיחה ואמר "אבל עכשיו אנחנו ביחד נכון" הוא הסתכל עליי שהחיוך השחצן שלו עולה הסתכלתי לרצפה "ברור" אמרתי בחוסר ברירה

דניאל לקח אותי לפינה ואמר "מה הוא עושה פה ולמה הוא אומר שהוא בן זוג שלך?" "אין לי מושג אנחנו צריכים לדבר איך הוא יודע על הילדה?" "הוא יודע על הילדה?" אמר במין צעקה "שקט..דניאל" אמרתי לו "מדברים עליי" דון בא ושאל "תשתוק מכוער" אמרתי לו והוא השיב "אני באמת כל כך מכוער אז איך זה שלורן בחרה בי?" ואז דניאל התערב ואמר "זה הוא! הוא גרם לה לעזוב?" "לא היא רצתה להיות איתי לנצח היא רצתה לעזוב חבורת פתטים כמוכם שחושבים שבני אדם הם טובים ומתחשבים…ושהם אמורים לשלוט בהכל ואנחנו צריכים להסתיר את הכוחות שלנו מהם" אמר בלחש ואז ג'י אמרה "כולם להתאסף…יש לי משהו חשוב לספר לכם חבר'ה" ושכולם היו איתה היא אמרה "סידרתי לנו את ההופעה הראשונה שלנו בעוד שבוע אז יש לנו שבוע אימונים מפרך" כל חברי הלהקה צעקו חוץ ממני ודניאל ואז היא שאלה "מה שני האחים לא שמחים?" "אחים?" שאל דון בקול מופתע הסתכלתי עליו ואז הוא הבין שזאת הזהות שלנו ואז הוא הוסיף "אחים אתם לא מרוצים?" "לא זה באמת משמח אותנו" אמרתי בשמי ובשם דניאל חייכנו חיוכים מזויפים נתתי חיבוק לג'י ואמרתי לה "אני יודעת שתהיי מעולה" "תודה.." היא אמרה שחיוך עלה על פניה היה כיף לראות אנשים מאושרים אני רק מקווה שלאושר שלהם לא יהיה סוף כאשר הילדה תתגלה את האמת אני מפחדת נורא ממה שעלול לקרות
זאת בטח ילדה כל כך יפה ומקובלת…חשבתי והתרכזתי ואז חשבתי שזאת יכולה להיות ג'י העברתי את זה לדניאל בקו המחשבה ואז דון התערב "זאת לא היא" הוא העביר לקו המחשבה שלי "אל תתערב" שלח לו דניאל ואז דין שלח לי "אחיך מקנא?" "אתה יודע בדיוק מה אנחנו ומה יש ביני לבינה" העביר דניאל ראיתי שהוויכוח הזה לא הולך לשום מקום ואז אמרתי בקול "טוב ג'י אני חושבת שמספיק להיום אני רוצה להיות קצת עם.." בעלתי את רוקי ברעש ואמרתי "החבר שלי …" דניאל ודון הסתובבו ושלחתי לדניאל בקו המחשבה "לא התכוונתי אליך… התכוונתי אליו …" נירא היה כי דניאל קצת פגוע מכל העניין ואילו דון מחייך חיוך ניצחון כולם הלכו חוץ מדון דניאל נישאר ואמרתי לו "אל תדאג לי…" "אני דואג בכל זאת" הוא אמר כאשר הוא מסתכל על דון מבט רצחני ואז דון אמר לו "אל תדאג אני מבטיח לך שאני לא יעשה כלום אם היא לא תרצה..לא באתי בשביל מהומות" דניאל הסתכל במבט לא בטוח ואמרתי לו "דניאל…" הוא יצא ודון חזר להסתכל עליי ואמר "אז זה החבר המטרידן שלך?" "יש לך בעיה עם זה?" "טוב חשבתי שתבחרי במישהו יותר טוב מישהו שאת יודעת לא יצא עם לורן בעבר" אמרתי לו בשחצנות "אין מה לעשות אני נדבקת לאנשים שלורן הייתה איתם אני נמשכת אליו יש בעיה עם זה" "אז זה אומר שאת תמשכי גם אליי הרי גם אני הייתי עם לורן לזה התכוונת?" "היית רוצה דון…ועכשיו באמת איך אתה יודע על הילדה?" "ראש קהילתנו הסתיר אותה כי הוא חשב שהיא לא תעשה כלום אבל כנראה…היא…אמ… קצת לא משתלטת על הכוחות שלה" "אתה יודע מי זאת הילדה הזאת?" שאלתי אותו והוא אמר "יש לי כמה חשודות" "שהן?" "יש אחת שהיא מתמודדת להיות ראש מועצת התלמידים בפנימייה אולי זאת היא … היא בהחלט יפה הייתי עושה אותה בשמחה" "לא בא לי לשמוע את הפנטזיה שלך…" "אוקי…בי- ביי לילה" הוא נפנף בידו והלך הרגשתי שהוא מסתיר ממני משהו. משהו חשוב…

דניאל נכנס ואמר "מה הוא עשה?" "שום דבר…אבל יש לנו חשודה…אחת שמתמודדת למועצת תלמידים" "כן ראיתי את הכרזה קוראים לה ג'סיקה" "אז בוא נביא לה כוס קטנה של פטל עם מעט דם…ונירא" "אני יעשה את זה" דון עוד פעם נכנס לחדר החזרות "אתה לא חושב שהתערבת יותר מדי ?" אמר דניאל ראיתי שהולך להיות וויכוח ואמרתי "אתה יודע מה דון אני אלך…וגם אתה תבוא אבל אם מתברר שהיא הילדה אנחנו נילחם עליה מי שינצח מקבל אותה" הוא חשב והוספתי "אתה מפחד ממני דון?" "לא אבל את יודעת צריך לעשות עסקה אמיתית" דניאל הבין מה כוונתו ואמר "אם אחד הצדדים לא יעשה את החוזה הוא יתפורר לעפר" רק צריך שתחתמו אחד בשני אני ודון נגענו באצבעות אחד של השני היה סימן על היד שסגר את העסקה הלכנו לילדה הזאת ושאלנו אותה "ג'סיקה רוצה לשתות זה מיץ חדש שאנחנו מנסים לשווק בשביל ההתרמות לבית הספר" "ואי זה רעיון נפלא" אמרה בשחצנות היא טעמה מעט מהכוס ואמרה "איכס יש לזה טעם נורא" ונתנה לי חזרה את הכוס ואז דון התקרב ואמר "זאת לא היא" ואז הוא אחז בי בחוזקה ולקח אותי מאחורי בית הספר ואמר לי "אני יודע מי את ואל תשחקי לי את התמימה" שרטתי אותו ואמרתי לו "השתגעת?" הוא פתח את הבקבוק עם הדם וקירב אליי ואמר "קחי.." "מה יש לך אני לא מוצצת דם…" "את תמצצי והרבה" אמר ואז הוא נגע באצבעו בדם והכניס אותה לפי בכוח "עזוב אותי" צרחתי דניאל רץ לקראתי והרחיק ממני את דון הם התחילו לריב אני רצתי מהר והלכתי לחדרי בפנימייה בלילה ישבתי לבד חברתי לחדר עדיין לא הגיעה ושמעתי תקתוק בדלת חשבתי שזאת היא אבל אל זה היה דון "מה אתה רוצה?" "את מרגישה את זה נכון? את השינוי" סגרתי את הדלת בפניו הוא פתח אותה באיטיות שכבתי על המיטה הוא התיישב ואמר "את ידעת שזאת את נכון?" "מה אני? מטומטם…! אסור לנו בכלל לדבר ואתה הכרחת אותי לשתות דם…אתה יודע שמיתוסים עתיקים אומרים שזה נותן לך כוח על טבעי לא אנושי" "כבר יש לך אחד כזה…את פשוט מתכחשת אליו" ואז הוא חיבק אותי והכניס את ידו מתחת לחולצתי הוא נגע בגבי "מה אתה עושה?" אמרתי לו אבל גיליתי שאנני יכולה לזוז "מה עשית לי?" "כישוף קטנטן" הוא הרים מעט את חולצתי ואז הבנתי הוא חושב שאני הילדה.."אני לא הילדה השתגעת" עדיין לא יכולתי לזוז והוא אמר "אני יודע כבר 6 שנים שאת הילדה חיכיתי לזמן הנכון…שתהיי שבורה…ומאוכזבת..שכוחותייך יתחילו לפעול בניגוד לרצונך" "אני הילדה?" שאלתי בפחד והוא אמר "יש לך את הסימן על הגב….ואת לא יכולה להגיד שלא אהבת את הדם…אני מצטער לילה…אני צריך שתכירי את אביך והוא יחליט מה לעשות בך" דניאל נכנס לחדר ודחף את דון כנראה דניאל הרגיש שאני תחת כישוף הוא ביטל את הכישוף אמרתי לדניאל "דניאל אני מצטערת אני חיבת לעשות את זה אני רק רוצה שתדע שאני אוהבת אותך" ידעתי מה עליי לעשות לקחתי את האולר של חברתי חתכתי לעצמי את הוורידים ביד אחת עברתי ליד השנייה הרגשתי כל ווריד מתפוצץ ומתפוצץ דון הצליח להפיל את דניאל הוא התקרב אליי ושם אותי על גבו הוא אמר לחש בלטינית במהירות שהעביר אותנו ליער לא ידוע לא יכולתי לדבר והוא אמר "למה עשית את זה ילדה מטומטמת?" "אסור לי לחיות ואתה יודע את זה" אמרתי לו בלחש הוא הוריד את חולצתו וחתך ממנה חתך וקשר בידי "מטומטמת" הטיח בפניי "מכוער" השבתי "מפונקת" "אידיוט" הוא התקרב אליי "כפוית טובה" "חמור" הוא התיישב לידי שכבתי על הרצפה והוא אמר "יפה.." "רודף שמלות" "נחשקת" לא הבנתי למה הוא אומר לי מילים יפות "מתחיל עם כולן" "חכמה" "שומר טינה" "את יודעת ככל שאני מתקרב אלייך אני רוצה אותך יותר!" הוא לחץ על ידי ואמר לחש מהיר שהעביר מעט את הכאב הוא שם את ראשי על רגליו ונתן לי לשתות מבקבוק קטן "תודה.." אמרתי לו והוספתי "למה גם אתה עברת אליהם?" "כי ידעתי שזה יעודי" אז עכשיו אני גם אעצור ואסביר כשהיינו קטנים בני 10 היינו חברים טובים ואז הוא התחיל להתיידד עם השבט השני והוא עבר אליהם
בגיל 15 הוא העביר גם את לורן לצד השני…לורן תמיד הייתה מאוהבת בו… מאז שהייתה בת 7… ומאז הפכנו לאויבים הייתה בנינו שנאה עמוקה…ורבת שנים אבל תמיד הוא היה היחידי שהייתי מסוגלת לספר לו הכל…הוא אמר לי "את יודעת לורן לא סובלת…היא באמת מצטערת על שנטשה אותך אבל היא קיוותה שגם את תעברי לצד שלה יותר נכון שלנו" "אני בחיים לא אעבור צד גם אם תצטרכו לעלות אותי על מזבח ולחתוך בי עם סכין זהב" "תמיד היית כזאת..!" "איך כזאת?" "תמיד היית חייבת לעשות מה שנירא נכון ולא לקחת סיכון" "אנחנו לא אמורים להיות כמו ערפדים ולמצוץ דם.." "יש הבדל אנחנו לא מוצצים כמו ערפדים…וערפדים לא קיימים שכחת?…הם נכתבו עלינו אנחנו מדיומים ויש מדיומים שזקוקים לדם אנושי…" "לא נכון … אני מסתדרת מעולה בלי דם…" "אבל את נפגעת ויש לך רגשות.." "אז מה גם לך יש רגשות…" אמרתי לו והוא השיב "אין לי.." קמתי קצת בקושי והתקרבתי אליו ואמרתי לו "אתה לא זוכר את הגיל הזה שהיינו ביחד וסיפרתי לך הכל…אתה סיפרת לי שאתה מאוהב במישהי ואז אמרת שהילדה הזאת זאת אני…שכחת את זה?" " "כשאני שותה דם אני שוכח את זה.." החזקתי לו את היד ואמרתי לו "אתה לא כמוהם…דון אני מכירה אותך" "מאז שאת היית עם דניאל הזה…את כבר לא מכירה אותי…מזמן אנחנו אויבים ואנחנו עדיין כאלו" "אתה יודע שאני לא אמורה לחיות…למה אתה פשוט לא הורג אותי..?" "בגלל ראש הקהילה.." "רק בגללו?רק בגללו לא נתת לי למות ובזבזת עליי כל כך הרבה כוח בלחש הריפוי הזה?" "כן רק בגלל זה" "שקרן.." אמרתי לו "הייתי מאוהב בך ועכשיו כבר לא" הוא אמר ואמרתי לו "אל תנסה להסתיר את רגשותייך שנינו יודעים…שאני ואתה תמיד נועדנו להיות ביחד…" "מה קרה ששכחת את דניאל כל כך מהר?" "לא שכחתי אותו אני אוהבת אותו יותר ממך אבל אני רוצה שתודה שאתה אוהב אותי…" ואז חזרתי על שאלתי "אתה אוהב אותי?" "לא.." אמר ואז אמרתי "הרגשתי בנשיקה שנתת לי שרצית הרבה זמן לעשות את זה..החיוך הציני שלך לא יכול להסתיר את זה" "תשתקי לילה…" "לא רוצה עד שאתה לא תודה…" "אני לא מודה..!" הוא אמר בכעס "למה אתה לא מודה" אמרתי לו והסתכלתי בעניו "בגלל שאני יודע שאין לשנינו סיכוי…את עדיין מאוהבת בדניאל אני מרגיש את זה…" "אז מה זה לא בסדר בלהודות ברגשות" "זה לא בסדר לא אצלנו" "אתה לא מהם" אמרתי לו והוספתי בשקט "אני יודעת שאתה לא מהם" "את לא יודעת כלום" הוא הטיח בפני והזיז את ידו משלי ואז אמרתי לו "חשבתי שנישאר לך משהו … משהו.. אנושי" "אנחנו לא אנושיים אינך מבינה את זה?" "לא אני לא רוצה להבין" ואז שמתי לב שהפצע החלים ואז שאלתי אותו "הלחש הזה גורם לפצע להתאחה?" "לא.." אמר הורדתי את התחבושת מהיד "אידיוט הפכת אותי…" הוא חייך את חיוך שלו "מה אתה מחייך הרסת את החיים שלי!" לקחתי אבן מהרצפה וחתכתי את ידי וראיתי שהפצע התאחה שוב ושוב "אני לא יכולה למות?" שאלתי מבועתת "לצערך לא.." התחלתי לבכות הוא בא לקראתי לפני שקרסתי לרצפה ואמר "אל תדאגי…זה דבר טוב…את תחיי לנצח" בכיתי והזזתי אותו ממני "בן זונה…! אידיוט" רצתי בתוך היער והוא רץ אחריי ואמר "לילה…!אל תלחמי בזה" "אני אלחם אני לא כמוך..!אני לא רוצה להיות כמוך..אתה אחוז בקללה שלא תוסר מעולם" ואז הוא אמר "גם את אחוזה בזה…תהני מהיתרונות" "אני לא רוצה חיי נצח לא רוצה לחיות לצידך או לצד האבא שלי..! לא רוצה להיות זאת שתביא לסוף העולם" המשכתי לרוץ והוא חיפש אותי בעניו התחלתי לצעוק "הצילו..! דניאל בבקשה תבוא" "הוא לא ישמע אותך" צעק לי דון באתי במהירות שלא תאומן לדין דחפתי אותו והפלתי אותו ואז הוא אמר "תהרגי אותי אם זה עושה לך טוב…"
המשכתי להרביץ לו ולהוציא את כל הזעם שלי עליו לבסוף הוא קם ותפס אותי בידי ואמר "אני יודע שאת לא רוצה בזה אבל אני מוכרח" "אתה לא מוכרח לכלום…אתה עושה את עצמך מסכן ומעורר רחמים אבל שנינו יודעים שאתה פשוט לא סובל את העבודה שלא אהבתי אותך…שנינו יודעים למה אתה כל כך שונא אותי…בגלל שאתה אוהב אותי" הוא עזב את ידיי בכעס ואמר "אוקי התייאשתי ממך ילדה מסכנה ומפונקת נמאס לי ממך ומהיהירות שלך לא כולם אוהבים אותך" "אבל אתה זה לא כולם נכון דון?" "את יודעת מה נמאס לי ממך …. את לא יודעת למה עברתי בכלל לצד השני" "אני יודעת בגלל שלא סבלת את העובדה…" הוא עצר אותי ואמר לי "הם אמרו שיהרגו אותך אם אני לא יעבור…!" דמעות עמדו בעניו שתקתי לא היה לי מה להגיד והוא אמר "נכון אני אהבתי אותך ואת לא יודעת לאיזה מפלצת הפכתי כדי שהם לא יפגעו בך..את כפוית טובה" לא היה לי מה להגיד אז אמרתי "למה?" "בגלל שאהבתי אותך ואני עדיין אוהב ואין לי בעיה להודות ברגשות שלי כלפייך אך זה לא משנה כלום…לא אותי לא אותך לא את אהבה שלך לדניאל לא כלום" התקרבתי אליו חיבקתי אותו הרמתי את ראשי וראיתי את עניו הירוקות הכובשות הוא לא חיבק אותי חזרה הרמתי את ראשי ובאתי לתת לו נשיקה ואז מישהו אמר "אני רואה שאני מפריע כאן" הסתובבתי ואמרתי "אתה…אתה מוכר לי" "היי אני אבא שלך…מה שלומך לילה?" "אתה זה שרצח את אמא שלי?" "לא רצחתי אכלתי…" הוא אמר עם חיוך על פניו הלכתי לקראתו ואמרתי "למה עשית את זה?" "בשביל הכבוד של משפחתנו" "על איזה כבוד אתה מדבר אתה אוכל אנשים … תינוקות שלא למדו לדבר… אתה רומס כל דבר אנושי בעולם הזה" "ואי לא ידעתי שלבת שלי יהיה אוצר מילים נרחב כל כך…לא יצאת כמוני אבל בתוך תוכך את יודעת שאת שייכת אלינו" "אני בחיים לא אהיה שייכת אליכם…בגללך הופרו כל ההסכמים בגללך הרבה אנשים מתו והשתנו בניגוד לרצונם מגיע לך את הסבל הכי גרוע בעולם…מגיע לך למות בייסורים כל כך כואבים…" "אולי את צודקת אבל אני זה שיצרתי אותך…" "זאת בושה בשבילי.." אמרתי לו והוא אמר "מילים גדולות לילדה קטנה" הוא נגע בשערי ואמר "את גדלת כל כך מהר…ואת עדיין אותה ילדה קטנה" "זה לא נקרא ילדה קטנה אם יש לי עקרונות" "טוב אז העקרונות שלך שגויים" הוא אמר ועניתי לו "למה מי אתה..?! אתה מפלצת ואתה יודע זאת…" והוא אמר "הייתי נפגע אם היה לי רגשות…" "יש לך מתחת לכל המסכה הזאת אתה יודע זאת…אתה הרגת את אמא שלי לא בגלל הבושה אלה בגלל אהבה שחשת כלפיה…היא הייתה החולשה שלך … והיא חמקה לך בין הידיים…" הוא הסתכל עליי ואמר "את היית יכולה להיות בת נהדרת אם היית גודלת לצידי…מה יקרה אם אני מבטיח לך… שאנחנו לא נביא את סוף העולם או התחלה חדשה…בתנאי שאת וכל הכוח שלך עוברים איתי לטירה…ואת כמובן צריכה לשתות דם…" "אני לא הולכת להרוג אנשים בשביל דם…אתה אמרת שאף אחד לא יפגע" "אנחנו ניקח דם מהמתים…או מתרומות דם…אנשים לא צריכים להיפגע…" הסתכלתי לרצפה ואמרתי "אבל דניאל…" "מה את מעדיפה האושר שלך? או האושר של הבני האדם הללו?" "אני מעדיפה את אושרם אז בוא נחתום עסקה" אמרתי במהירות דון התקרב אליי ואמר "אני באמת מצטער…" "זה לא עוזר לך עכשיו..!" אמרתי לו בכעס וזה שהוא אמור להיות אבי אמר לי "אנחנו נעשה ברית דם מי שיפר את החוזה יסבול…ואז ימות לא רק ימות" "אוקי" עניתי חתכתי חתך קטן באצבעותיי קירבתי אותם לשל אבי ואז דון תפס את ידי ואמר "את עדיין חצי אנושית הדם לא בתוכך…" "מה ?. אבל מאיפה הכוח שהיה לי קודם" דון אמר "אני מצטער…אדוני אבל אני בוגד בך" וראיתי איך לאט לאט הוא הופך לעפר הם חתמו עסקה נגעתי בו ואז העפר חזר לגופו ואז הוא אמר "אבל איך?" "הייתה לי תחושה שהייתי צריכה חיבוק אחרון ממך…" אמרתי לו אבי אמר "אם לא שתית דם אנושי אינך יכולה לבטל עסקאות…" "שכחת משהו אבא…!" אמרתי בעוקצנות והוספתי "זורם בי דם אנושי בגלל שיש לי תכונות אנושיות אני אוהבת…ונאהבת…משהו שאתה שכחת מזמן" הסתכלתי על דון ואמרתי לו "אולי זה לא הסוף שרציתי…" נישקתי אותו הוא התפלא ואמר "מה עם דניאל?" "הוא אף פעם לא שכח את לורן…" אמרתי לו חיבקתי אותו ואמרתי לו "אני רוצה שאתה תעשה את זה.." "את מה?" הוא שאל "תהרוג אותי…אני לא מסוגלת לשלוט בכוח הזה" "את מסוגלת.." הוא אמר "אני לא אני רק רוצה שתדע שאף פעם לא שכחתי אותך" אבל נישאר לי דבר האחרון לעשות תקעתי את ידי בתוך ליבו של אבי ואמרתי לו "אמרתי לך שתמות בייסורים" ועכשיו זה סוף הסיפור שלי… אני ביקשתי קצת זמן כדי לכתוב את חיי אני החלטתי החלטה האושר שלי…….או שלכם?! בחרתי בכם כי אני יודעת שלכם יש דבר אחד שלנו בקושי היה אנושיות…! תנצלו את זה אל תשכחו שהאושר שלי היה לראות אתכם מאושרים מותר לעשות טעויות…תהיו אנושיים ואל תתביישו בזה

נ"ב: לכל אלו ששואלים את עצמם איך מתתי יש דברים שאף פעם לא תדעו….