״עד שהמוות יפריד בינינו״ עונה 2 פרק 7

״טוב כל השקט הזה מחרפן אותי…אתה אמור לעזור לא לשבת לי מול הפרצוף״,אמרתי בעצבנות לפסיכולוג שישב מולי
״זה בסדר לוסי את יכולה לפרק את כל העצבים שלך״,אמר בקול רגוע ומעצבן
״ומה אני אמורה להגיד?״,שאלתי ושילבתי את ידי חסרת סבלנות
״את כל מה שאת מרגישה..זה יהיה טוב שתוציאי את כל מה שיש לך בבטן״,אמר
״מה אני מרגישה?…מרגישה שינא,אכזבה,ושוב פעם שינא״,התחלתי להתעצבן שוב
״על מי לוסי?…על מי כל השינא הזה?״,שאל
״על אבא שלי,על אחי,על החבר שלי שאני בכלל לא יודעת מה יש בינינו,על החברים ו….עלי,אני מרגישה רע..אני שונאת את עצמי שנתתי לכל הבחורים האלה לגעת בי…״,התפרצו הדמעות
״מה הסיבה לזה שאת שונאת את כולם?״,שאל
״הדאגה שלהם…ההרגשה של חנק,ו…אל הרגע הזה שהם ביכלל לא חיפשו אותי,הם האמינו לזה שאני מתה ובכלל לא ניסו לחשוב שאני עדיין חייה,תקועה בבית נטוש ומסריח,לוקחים אותי באכזריות למקומות שהיו שם גברים שלא הפסיק לאנוס אותי…שהתעללו בי״,אמרתי בקול שבור
הוא הסתכל אלי בעצב
הוא לא ידע מה להוסיף…הוא הסתכל אלי בעצב ושתק…שמתי את ידי על פני מנסה להירגע
״זה טוב לוסי…את צריכה עדיין להתפרק אבל עשית עבודה טובה בישבילך…את חזקה״,אמר
הסתכלתי אליו ואז הורדתי את ראשי…

״לוסי?…״,שאל אבי כשחנינו מול הבית
״מה?״,שאלתי בקול עייף
הוא לא דיבר וזה עצבן אותי השקט הזה…פתחתי את הדלת של האוטו ויצאתי
נכנסתי לבית שון ישב עם ג׳ס והם קמו כשהם ראו אותי
״אך היה לוסי?״,שאלה ג׳ס
״מדהים..ואו זה כזה כייף לעבור שעתיים אצל פסיכולוג ממליצה לך״,אמרתי בעצבנות
היא הורידה את ראשה…נבוכה ולא ידעה מה להגיד
״שיהיה לכם לילה טוב״,אמרתי ועליתי
שניה לפני שהדלת חדרי נסגרה עצר אותי שון
״מה אתה רוצה?״,שאלתי בקול עייף מחזיקה עדיין את הדלת
״לדבר״,אמר
״תעשה לי טובה דברתי מספיק להיום״,התיאשתי מלהחזיק את הדלת והוא נכנס,נשכבתי על המיטה
״לא איתי…לוסי אני מבקש ממך תצאי מזה..אל תתני לזה להרוס לעצמך את החיים״,ישב לידי ואמר
״אה כי נראלך שזה קל להמשיך את החיים כאילו לא קרה כלום,אז אני המשיך אם החיים שלי כאילו לא קרה כלום״,התעצבנתי עוד יותר
״אני לא מתכוון לזה לוסע,תפסיקי להרחיק את האנשים שאוהבים אותך ודואגים לך״,אמר
״תעשה לי טובה…קשה לך שאני תמיד יוצאת המסכנה בסיפור ואין לך את המקום אצל אבא״,אמרתי
״זה ממש לא נכון לוסי,אני..בכלל לא יודע מה נסגר איתך״,התעצבן
״מה נסגר איתי?…להזכיר לך שאתה שוכב עם האחות של חברה שלך״,אמרתי והוא עוד יותר התעצבן
״לכי להעזעזל..״,התעצבן ויצא מהחדר בטריקה
הסתכלתי על התמונה הגדולה שבחדרי…אמא בהצגה שלה…אני יודעת שהיא מאוכזבת מימני

ישבתי בחוף הים…מחבקת את ברכי,ושומעת שירים,מסתכלת על הגלים
הרגשתי שמישהו יושב לידי וסבבתי את ראשי…אתם כבר יודעים מי זה
״אין לך חיים מלעקוב אחרי?״,שאלתי
״יש..בטח שיש,בידיוק הייתי במסיבה וראיתי אותך כאן״,אמר מייקל וסיבבתי את ראשי ראיתי שהיית מסיבה כמה דקות מאיפה שהייתי
״ו…? למה החלטת לבוא?״,שאלתי
״בתוך תוכך לוסי את צועקת ׳איפה אתה מייקל׳ ״, אמר ובפעם הראשונה היום צחקתי
״היית מת״,נתתי לו דחיפה קטנה והוא חייך
״אז?…מה הסיבה לזה שאת לבד?״,שאל
״אני בורחת מכל החנק…״,אמרתי
״מממ אז אולי תפסיקי להעניש את עצמך ותתחילי לבלות קצת״,הסתכל אלי בחיוך קטן
״שזה אומר?״,הסתכלתי אליו
הוא סימן עם ראשו לעבר המסיבה וחייכתי קצת
״לא כזה מתחשק לי מסיבה״,אמרתי
״בטח שמתחשק לך״,הוא הקים אותי ותפס לי את היד
״תעזוב אותי״,צחקתי
״נו ילדה קטנה…תבלי״,אמר והתקדמנו
מוזיקה רועשת,מלה שתיות חריפות ומלה נערים…
לקחתי כוס וודקה ושוב פעם התחלתי להשתכר…רק מזה אני שוכחת את כל הבעיות שלי…