״עד שהמוות יפריד בינינו״ עונה 2 פרק 3

״לוסי…הגענו״,לחש לי שון
פתחתי את עיני…וראיתי את הבית הישן והאוהב שלי,החלום שלי שכל פעם התפללתי התגשם
אני סוף סוף בבית אחרי שחייתי במקום הדוחה הזה
״אני לא חולמת?…אני באמת בבית?״,שאלתי בכמעט דמעות כשנכנסנו
״כן מתוקה…את בבית איתנו״,אמר אבי
״אז מה לוסי?…מה את רוצה לעשות עכשיו?״,שאל שון
״את בטח רעבה..את רוצה שאני הזמין פיצה?,או סושי?״,שאל אבי בחיוך
״אה…לא,תודה אני עייפה״,אמרתי
״אם את צריכה משהו תקראי לנו״,אמר אבי
הנהנתי בחיוך קטן ועליתי
נכנסתי לחדרי,סוגרת את הדלת לאט ונועלת אותה…
החדר הזה שכבר שנה וחצי לא ראיתי אותה…מאז המקרה,והיום אני חוזרת
פתחתי את דלת חדר האמבטיה והדלקתי את האור
הסתכלתי אל עצמי…ואני לא זוכרת את לוסי הישנה…עכשיו עומדת לוסי שעברה סיוט במשך שנה
שנאתי את המראה הזה…שנאתי את עצמי
לקחתי מספרים וגזרתי את שערי..הוא היה ארוך ופגום
הדמעות זלגו
הנחתי את המספריים,פתחתי את הברז של האמבטיה ונתתי לזה לזרום…
התפשטתי ונכנסתי למקלחת
נזכרת קצת במה שהיה…ונותנת לעצמי ליפול..עד שראשי נכנס בתוך המים החמימים..
במשך 2 דקות הייתי בתוך ואז יצאתי
האוויר חזר אלי…
יצאתי ולבשתי חלוק
כשהתלבשתי נזכרתי בליאם…הבנאדם שהכי חשבתי אליו…שכל רגע ראיתי אותו בחלומי ואז רואה שאני לבד בחדר קטן ומסריח
ישבתי על מיטתי ועל השידה הטלפון של הבית…חשבתי כמה פעמים אם להתקשר אליו
ואז התקשרתי
״לוסי?…״,שאל בקול עייף ומופתע
״היי..״,חשבתי מה לומר
היא רגע של שקט…מה אפשר להגיד לבנאדם שאהבת שכבר לא ראית אותו שנה
״אך..אך את?״,שאל
״אני בסדר…ואתך?״,שאלתי בחיוך קטן ושיחקתי אם הכרית
״גם…״,ענה
״יופי…״,עניתי
״יופי״,ענה
״אני…התגעגעתי אליך״,אמרתי לבסוף
״גם אני ואת לא מבינה כמה…״,ענה והרגשתי את החיוך המדהים שלו
וככה זה המשיך דיברנו קצת עד שהוא ביקש שאני הרדם קצת והוא ישאר איתי בקו עד שאני הרדם
כשפתחתי את עיני שוב כבר היה בוקר…מצאתי את עצמי שוכבת ומחבקת את הטלפון
פעם ראשונה מאז שישנתי טוב…בלי חלום או מישהו לידי
״לוסי…״,שמעתי את אבי נכנס לחדר ואומר בחיוך
״בוקר טוב״,הסתובבתי וחייכתי
״קחי…הכנתי לך ארוחת בוקר״,אמר בחיוך והניח על מיטתי
״תודה״,קמתי לישיבה וחייכתי
״אך ישנת?״,שאל
״אמ…בסדר גמור״,אמרתי
״לוסי..אני לא רוצה להיות כזה..קשוח אבל את צריכה לדבר עם מישהו״,ליטף את ידי ואמר
הורדתי את ראשי..
״אנ…אני לא יכולה״,אמרתי בקול כואב
״אני מבין שזה קשה..אבל את תרגישי קצת יותר טוב עם תשתפי מישהו על מה שעברת״,אמר
״אני צריכה לחשוב על זה״,אמרתי
״בלי לחץ..״,ליטף את פני ואמר
הוא חיבק אותי
״גזרת את השיער?״,שאל
הנהנתי בחיוך
״את מאוד יפה כמו תמיד…קדימה תאכלי ואז תרדי״,אמר
לא היה לי תאבון,קמתי לאט כששמעתי דרך החלון קולות
התקרבתי לחלון וראיתי את ג׳ס ושון
הם היו קרובים…ממתי שון וג׳ס ביחד
ואז ג׳ס הרימה את עיניה וראתה אותי…
התרחקתי קצת והלכתי לארון
לבשתי ג׳ינס קצר,גופיה לבנה ומעליה קפוצ׳ון שחור ונעלי אולסטר שחורות
יצאתי מהחדר לאט וירדתי
באמצע המדגות ראיתי את ג׳ס שישבה ליד שון,ג׳ו ליד ליאם ואת אבא שלי ליד הדלת מדבר בטלפון שלו
כשכולם ראו אותי הם קמו
״אלוהים ישמור…אני לא מאמינה״,אמרה ג׳ס בדמעות והתקרבה אלי
״היי..״,אמרתי בקול צרוד
היא חיבקה אותי חזק וגם אני
״את לא מבינה עד כמה אני שמחה לראות אותך״,אמרה בדמעות והשתחררה מהחיבוק
״גם אני״,צחקתי בכאב ויבשתי את דמעותיה
ג׳ו התקרבה עם מבט של לא מאמינה שאני עומדת מולה
היא חיבקה אותי בלי לומר מילה…
לכולם היה שוק גדול כשראו אותי…אבל חזרתי,והכל ישתנה