״סיפורי ערסים – ליאן ודניאל ״ פרק 7

מנקודת המבט של אוראל

דיברתי עם כמה חברים ופתאום מישהי תפסה את ידי בחוזקה
״תעזבי אותי יא חולה!״,צעקתי אליה והשתחררתי
ראיתי שזאת אישה נראת בת 30,היא הסתכלה עלי עצבנית.
״חתיכת כלבה קטנה!״,צעקה אלי
״יא משוגעת תרגיעי תפה המסריח שלך!״,אמרתי לה
״אורנה תירגעי״,לפתע הבחור שאיתו עברתי תלילה אמר ועמד לידה
״אז עם הפרחה הקטנה הזאת שכבת?״,הסתכלה עלי ואמרה
״יא מטומטמת לאמשלך תקראי פרחה!״,צעקתי אליה והבחור הזה עמד באמצע
״זה נגמר אלון…נימס לי כבר״,אמרה לו
היא התקרבה אלי והחטיפה לי סטירה
״היי מה קורה פה?״,נתי שאל לפני שהחזרתי לה, והסתכל עלינו
״מי אתה?…חבר שלה?״,שאלה את נתי
״אני אח שלה ומי ולמה בכלל את נוגעת בה?״,שאל והתקרב אליה
״אה תתרחק מאשתי ועכשיו!״,צעק האלון הזה
״אז אחותך הקטנה והכלבה שלך….שכבה עם בעלי״,אמרה בדמעות
ראיתי את תומר ואת ליאן מסתכלים עלינו בהלם
התחלתי להילחץ ונתי הסתכל עלי עצבני
״ואתה?…אתה חתיכת מטומטם?…היא בת 14!״,נתי צעק על אלון ותפס את חולצתו
״היא אמרה לי בכלל שהיא בת 17״,אמר אלון מנסה להתגונן
״אתה אידיוט!״,צעקה האורנה הזאת
״אורנה חכי דקה״,אמר לה
״אתה יודע שעל דבר כזה נכנסים לכלא!״,אמר לו נתי
״אה אל מה בידיוק?…היא התחילה אם כל זה והיא זאת שרצתה את זה״,אמר לו
נתי התקרב אליו והחטיף לו אגרוף בבטן
״עופו מפה ועכשיו!״,צעק עליהם והם יצאו
כל מי שהיה מסביבנו התחילו לצאת,עד שהבית ניהיה ריק
שתקתי,הייתי לחוצה…הם לא היו אמורים לדעת על זה בכלל,וכשחשבתי על זה באמת הגזמתי…אבל זה החיים שלי
הסתובבתי במהירות והתחלתי לעלות אבל נתי תפס את ידי
״כי את חושבת שנעבור על זה בשתיקה?״,שאל עצבני
״עזוב אותי״,אמרתי לו וניסיתי להשתחרר
״הפעם הגזמת אוראל!….את שוכבת עם כל גבר שאת רואה!״,צעק לי ונתתי לו סטירה במהירות מבלי לדעת בכלל על מה…הוא צדק
״תשתחרר לי תיד!״,צעקתי אליו בדמעות
״את פשוט מגעילה אותי….אני לא מכיר אותך ואני לא רוצה להכיר!…את מחוקה אצלי!״,אמר לי ועזב אותי
הוא נתן לי דחיפה קטנה עם הכץץתף שלו ועלה לחדרו
הסתכלתי מלמטה על תומר וליאן שפשוט שתקו….שנאתי אותם גם
המשכתי לעלות ורצתי לחדרי,טורקת אחרי את הדלת ונועלת אותה,נעשנתי על הדלת והתחלתי להכות את עצמי בראשי….מה עשיתי מהחיים האלה?
הדלקתי את המוזיקה מהחשב ושמתי הכי חזק שיש,שירים חזקים התנגנו בכל הבית,היה לי בקבוק וודקה ששמרתי מתחת למיטתי והתחלתי לשתות ולרוקד לעצמי,פתחתי את המגירה ששם היו כמה כדורים והוצאתי אותם
לקחתי כדור עם הוודקה ועוד אחד
התחלתי להשתגע ולרקוד,השיער שלי היה מבולגן,האיפור היה מרוח וכל המסקרה מרוח לי על הפנים
הסתכלתי על עצמי במראה ונגעלתי…נגעלתי מעצמי,כבר התחלתי להרגיש חלשה,האלכוהול והכדורים התחילו להשפיע והרגשתי בחילה איומה
לקחתי מהאחורי איזה קופסה של איפור,מפילה כמה דברים אחרים,הידים שלי התחילו לרעוד הסתכלתי על עצמי מעבר המראה וזרקתי את הקופסה,המראה נשברה לרסיסים והכל עף לעברי
נפלתי על הרצפה כשזכוכית נכנסה לברכי
הסתכלתי על הדם שזלג על הרצפה החתך ניהיה גדול,הבקבוק גם נפל והתנפץ והיה בלאגן בחדר מלה רסיסים היו על הרצפה ואני שכבתי על הרצפה הקרה,התחלתי להרגיש רע,כאבה לי הבטן במורה נוראית,בחילה חזקה וקיא עמד לפרוץ ועיני,התחלתי להזיע ועיני נעצמו….

מנקודת המבט של תומר

ברגע שאוראל עלתה דקה אחרי המוזיקה הרועשת שלה התנגנה
״זה לא קורה שוב…״,אמרה ליאן מאוכזבת
״זה בסוף יסתדר…הכל יחזור כמו פעם״,אמרתי
״לא…הפעם היא הגזימה ״,אמרה בעצב
ידעתי שאת ליאן זה שובר,המשפחה מתפרקת,אוראל עושה שטויות שבכלל ליאן לא עושה אותם בגילה,נתי תמיד מאשים אותה שזה אשמתה,ואני מסתכל על זה ושותק מבלי לפחות להגן עליה
ליאן היא הכי חשובה לי מכולם…חוץ משהיא התאומה שלי היא הכל בישבילי…תמיד זאת שגרמה לי לחייך…זאת שהוציא אותי מהדיכאון שלי אחרי שהכלבה הזאת בגדה בי,ליאן תמיד פה בישביל כולנו ואנחנו רעים אליה ומפרקים תעצבים שלהו כאילו היא קשורה לזה…
החזקתי את ידה הקרירה שרעדה טיפה וחיבקתי אותה
״יהיה בסדר״,אמרתי לה
״אני הדבר איתה״,אמרתי וקמתי
היא ישבה על הספה עדיין והייתי שקועה במחשבות…
עליתי והתקרבתי לחדרה של אוראל
בגלל הרעש ידעתי שאין סיכוי שהיא תשמע את הדפיקות שלי
״אוראל תפתחי!״,צעקתי לה אבל לא הייתה תגובה
הייתה לי הרגשה מוזרה
״אוראל אם את לא פותחת את פורץ תדלת!״,צעקתי לה
עוד פעם הסימן שאני צריך לפרוץ תדלת,משהו קרה לה
שתי בעיטות חזקות והדלת נפתחה,באלגן שלם בחדר וזוכוכיות בכל מקום
ראיתי את אוראל שוכבת על הרצפה,מוחסרת הרה וחיוורת,כדורים ובקבוק היו על השידה
״אוראל!״,צעקתי לה וניסיתי להעיר אותה
לא הייתה תגובה,הדופק שלה היה חלש
ליאן ונתי נכנסן והתקרבו מהר
״מה היא עשתה?״,נתי שאל לחוץ ועצבני הוא קירב אותה אליו וצעק עליה שתתעורר
״ליאן תתקשרי לאמבולנס!״,צעק על ליאן אבל היא הייתה בשוק וקפואה במקומה,קמתי במהירות ולקחתי את הטלפון התקשרתי במהירות לאמבולנס והם באו אחרי 5 דקות
לקחתי את ליאן שעמדה עדיין בקומה בוכה ומובהלת וחיבקתי אותה חזק
הסתכלתי מעבר כתפה על שלוקחים את אוראל ומורידים אותה
נתי היה לחוץ ומובהל,הוא הזיע ושם את אגרופו על פיו,כאילו עומד להקיא
״אני…הלך איתה״,אמר לנו וירד
שמענו את האמבולנס מתרחקת
״ליאן סתכלי עלי…הכל יהיה בסדר״,אמרתי לה ותפסתי את פניה
דמעות יצאו מעיניה והיא רעדה…תמיד היא נבהלה מכל דבר,אפילו לפעמים כשאבא ונתי היו רבים היא הייתה שמה את ידה על ראשה וסותמת את אוזניה,תמיד נבהלה מצעקות.

חיכינו בבית חולים
כשהיינו בבית עדיין הצעתי לליאן ללכת לישון ולהירגע אבל היא סירבה
היינו בחדר המתנה והיא נרדמה מחובקת אלי
נתי לא היה מסוגל לשבת,הוא הסתובב בחדר הולך חוזר,ולפעמים נתן אגרופים קטנים על הקיר
״נתי תירגע״,אמרתי לו לבסוף
״למה להירגע מה?…אוראל יכולה למות מהכמות שהיא לקחה…אם קורה לה משהו אני מת״,אמר לי
״היא תיהיה בסדר…״,אמרתי לו
הרופא התקרב ו…….