״סיפורי ערסים – ליאן ודניאל ״ פרק 26

ישבנו לארוחת צהורים וורוניקה הגיעה,ואוראל התשחחרה מהבית חולים…
עדיין יש לה משפט וכל זה…שוב פעם מסתבכת
דניאל גם בא למרות שלא הרגיש נוח לעמוד מול אבא שלי ואחיי
הסתכלתי על אוראל…הייתי עצבנית תמיד ברגע אחד סולחים לה על הכל
היא הסתכלה עלי והורידה את ראשה
״אני הולכת להביא שתיה…״,קמתי עצבנית למטבח
נעשנתי על השיש במטבח וחשבתי לעצמי
אם אבא שלי מגלה שאני בהריון ישר אני עפה מפה ,ואני יכולה כבר להגיד שאין לי אבא, כי הוא יגיד שאני מתה בישבילו
״ליאן..״,אוראל עמד בפתח המטבח ודיברה בהיסוס
״מה?..״,שאלתי והוצאתי בעצבנות את הקולה
״שמעי אני יודעת שאת כועסת עלי…אבל בבקשה תני לי הזדמנות לתקן״,אמרה והתקרבה אלי
״למה חזרת?…מה לא היו לך יותר חברים ,כי כולם ראו תפרצוף האמיתי שלך?״,שאלתי עצבנית
״לא…ליאן תני לי להסביר..״,אמרה בדמעות
״אבא לא התייחס עליך מספיק אז פשוט דפקת קריזה של החיים וחיפשת צומי?״,שאלתי עצבנית
״ליאן מספיק..״,אבי עמד בצד השני של המטבח
הסתכלתי עליו עצבנית
פשוט שתקתי ויצאתי לחצר,ישבתי ליד הבריכה…כל כך נמאס לי מהחיים האלה..אמא אני רוצה להיות איתך…
״ליאן..״,דניאל התיישב לידי
הסתכלתי עליו והוא ניגב לי את הדמעות
״כל זה בלתי נסבל…״,אמרתי ושמתי את ראשי על כתיפו
״אם הוא ככה לאוראל הוא יהיה בטוח גם ככה אצלך…״,אמר לי
״לא…לא משנה מה אוראל תעשה…הוא יסלח לה״,אמרתי
״מה את תעשי?…ליאן את תהיי חייבת לספר לו..״,אמר לי
שתקתי שוב…אני כזאת פחדנית,למי אכפת כבר…אם הייתי כל כך חשובה לו…

הייתי בחדרי הסתכלתי על התמונה של אימי..לפעמים אני חושבת לעצמי שאימי הייתה נותנת לי תשובות
אבל הפעם…כלום
״ליאן…״,אוראל דפקה לי בדלת
סגרתי את האלבום והסתכלתי עליה…חסרת אונים
״אני מצטערת…אני מצטערת על הכל…״,אמרה
״אוראל…אני לא כועסת על מה שעשית…הייתי אבל עכשיו זה עבר…אני רק כועסת על זה שאבא סולח לך על הכל…״,אמרתי
היא התיישבה מולי
״הוא לא….הוא רק עושה הצגה לידכם…אבא לא מדבר איתי כמו פעם…הוא מתעלם ובקושי איתי״,אמרה
״אני חייבת לספר לך משהו….והפעם זה חייב לצאת״,אמרה בעצב
״מה קרה?..״,שאלתי משהו בתוכי הרגיש דאגה
״אה…את זוכרת את המורה לציור שלי…״,התחילה לספר ודמעות זלגו מעיניה
״הוא…אנס אותי״,אמרה וצמרמורת עברה בי
״לא היה לי למי לפנות…כולכם הייתם עסוקים בחיים שלכם,לא הצלחתי בכלום,לא ישנתי כל הלילה…הייתי פשוט שבורה…ובגלל זה שוב פעם הדרדרתי..״,אמרה בבכי
״אני…מצטערת אוראל..״,אמרתי וחיבקתי אותה
למה היינו כאלה סתומים!…
״את תהיי חייבת לספר עכשיו אוראל..״,אמרתי והתרחקתי ממנה
״לא…זה יעשה רק בעיות…אני לא מוכנה״,אמרה והתרחקה
״את כן…תחשבי על זה…הוא יכול עוד לאנוס מלה בנות…״,אמרתי
היא הורידה את ראשה ואז הנהנה

ירדנו לסלון נתי ותומר ראו כדורגל ואבי דיבר עם וורוניקה
״השלמתן?״,וורוניקה שאלה בחיוך
חייכתי לאוראל בקטנה וגם היא,ראיתי שכאב לה…שקשה לה
״אוראל צריכה לספר לכם משהו…״,אמרתי והסתכלתי על אוראל
כולם שתקו והסתכלו עליה בדאגה….והיא סיפרה
כולם היו בשוק ,ונתי היה הכי עצבני..
אבא שלי דיבר עם אוראל על שצריך להתלונן עליו אבל היא פחדה שלא יאמינו לה

למחרת

קמתי…בחילה וכאב בטן כמו תמיד,הלכתי להתקלח,לבשתי ג׳ינס וקפוצ׳ון וורוד,אולסטר ורודות לבנות ויצאתי
כבר ראו לי בטן והייתי חייבת לשים משהו גדול…
״אתם באים?״,נתי שאל
יצאנו אחריו ואוראל באה איתנו
היא לה קשה עכשיו
״אם תהיי בעיה אוראל את באה אלינו״,אמר לנו תומר
אוראל הנהנה וכולנו הלכנו לכיתה שלנו

מנקודת המבט של נתי

ישבתי בכיתה עצבני,הכלב הזה אנס אותה והוא ממשיך לבוא לבית ספר כאילו כלום
״מה נסגר אתך?״,רון שאל (חבר טוב שלי)
״עצבים רגילים..״,אמרתי לו
השיעור עבר לאט…כל פעם התחשק לי כבר ללכת לפוצץ תפרצוף שלו
צלצול וקמתי מהר
וראיתי תכלב הזה מדבר עם איזה נערה
בטח עוד אחד שהוא הולך לאנס הכלב הזה…
התקרבתי אליו
״היי נתי..״,חייכה הנערה זאת הייתה לירון אך לא זהיתי אותה
״היי..״,אמרתי לה
״אני יכול לעזור לך?…״,שאל אותי המורה
״כן…״,אמרתי לו
תוך כמה שניות הוא מצא את עצמו ברצפה מחזיק את עפו
כולם התקרבו במהירות והסתכלו
לירון הייתה בהלם והתרחקה מובהלת לגמרי
נתתי לו בעיטות בבטנו בחוזקה
״נתי די מה עובר עליך!״,צעקה לירון מובהלת לגמרי
רון תפס אותי וכמה מורים
המורה היה מוחסר הכרה על הרצפה כשדם על כל פניו
״נתי…למה עשית את זה!״,צעקה עלי ליאן
״מה רצית שאני העשה אה?…״,צעקתי אליה בחזרה
״הייתה נותן לאבא לטפל בזה כמו שצריך…עכשיו יעשו לך בעיות!״,אמרה
״זה לא אכפת לי!…הגיע לו מה שהגיע לו״,אמרתי
המנהל הכניס אותי למשרד שלו והסתכלתי על אוראל…היא הנהנה כהסכמה שאני הספר לו ונכנסתי