״סיפורי ערסים-ליאן ודניאל״ פרק 4

התעוררתי מהרעש של הגשם
הסתכלתי מה השעה…7:00
הורדתי תשמיכה ממני וקמתי,הלכתי להתקלח מהר,לבשתי ג׳ינס,חולצת בית ספר שחורה ודקה
שמתי מגפיי אור ארוכות עד לברכיים וירדתי
״בוקר טוב לנסיכה שלי״,אמר אבי ונישק את ראשי
״בוקר…״,עניתי לו בקול יבוש
ישבתי ליד השולחן ושיחקתי בביצה הקושקת שאבא הכין לי…
״הכל בסדר?״,שאל אותי ומבטו היה מודאג
״כן..אני עייפה״,אמרתי
ממה שקרה אתמול עדיין לא הבנתי מה קרה….זה כאילו שאני בתוך מחשבה ולא מצליחה לצאת ממנה
״היי״,ירד תומר ואמר בקול עייף
״באיזה שעה חזרתם?״,שאל אותו אבי ולגם מהקפה שלו
״אה…נראלי ב3״,אמר וישב לידי הוא שתה מהנס שלו וקמתי
״לאן את הולכת?״,שאל אותי תומר
״לבית ספר״,אמרתי ושמתי את הג׳קט אור שלי,מעיפה את שערי לאחור
״את משוגעת?…יש מהבול בחוץ״,אמר לי
״קצת גשם לא יזיק״,אמרתי והתקדמתי לדלת
״לכי לכי מפה את לא יוצאת ככה״,אמר לי וקם
גלגלתי עיינים ועמדתי חסרת אונים ליד הדלת
הוא קם ושם את הג׳קט שלו
לקח ת׳מפתחות ויצאנו
ישבנו באוטו כשהוא נוסע לאט ובזהירות,היו שטפונות..
״מה עובר עליך?״,שאל מרוכז בנסיעה
״מה עובר עלי?…הכל בסדר״,עניתי לו עצבנית
״מזה ההתנהגות העצבנית הזאת..?״,שאל
״טוב לא באלי לאחר לשיעור…וכואב לי הראש״,אמרתי לו
יצאתי מהאוטו בעצבנות כשגשם חזק מטפטף עלי
״ליאן אני ממש לא עוזב עד שאת מדברת״,צעק עלי כשנכנסנו במהירות לבית ספר
״עזוב!…מה אכפת לך בכלל?…לך תהנה במסיבות שלך ורד ממני״,אמרתי לו עצבנית והתקדמתי לכיתה

מנקודת המבט של דניאל

״איזה עצבים!!…אך נצא למחששה בידיוק?״,שאל גל עצבני
״כשיפסיק הגשם נצא״,אמרתי לו רגוע
ראיתי את ליאן נכנסת ואחריה אח שלה
היא נראתה עצובה,הם רבו על משהו והיא נכנסה לכיתה עצבנית
״נדלקת על הבובה האמריקאית?״,שאל אותי גל
״לא איזה…מי יסתכל עליה בכלל?״,שאלתי וצחקתי
״אני!..היא כוסית…היה לי טוב אם…״,הוא התחיל לומר ומשהו עצבן אותי
״רד מזה!…היא לא כזאת״,אמרתי
״דניאל לוי?…מה עובר?…כוסית נכנסה בך?״,שאל וצחק
״שתוק שתוק יא הומו…״,נתתי לו דחיפה
היה צלצול ונכנסנו לכיתה,עברתי ליד ליאן,היא ישבה כשאוזניות באוזניה ושקועה במחשבות
היא קפצה כשלירון דפקה על השולחן
״את סתומה?״,שאלה אותה ליאן וצחקה
״היית חייבת לראות תפרצוף שלך!״,צחקה לירון וישבה
שירה נכנסה לכיתה ונישקה אותי
״שלום חתיכי״,אמרה לי ונישקה אותי שוב
״היי״,עניתי לה ביבוש
״מה זה ?…מה התשובה המבאסת הזאת?״,שאלה מאוכזבת
״אני עייף״,אמרתי לה
״נו דניאל…״,אמרה
״בחייאת שירה אל תשגעי אותי!״,אמרתי לה והיא התעצבנה
היא קמה עצבנית וישבה ליד גל
שיגע אותי הסתומה הזאת!…שירה ואני זה רק משחק,והיא זורמת אם זה…
הסתכלתי על ליאן ומבטנו נפגשו,היא מיד הורידה את עיניה והסתכלה על הטלפון שלה

מנקודת המבט של שירה

נכנסתי לכיתה והתקרבתי לדניאל,הוא ישב והיה שקועה על החדשה הזאת…ליאן!
נישקתי אותו והוא לא זרם
הוציא אלי תעצבים הדפוק!…שימות!
הוא שוב הסתכל על ליאן כשישבתי ליד גל…הכלבה הזאת מתה!

חזרה לנקודת המבט של ליאן

כשישבתי בכיתה דניאל נכנס…הוא היה חתיך כזה..
הורדתי מיד את ראשי וחשבתי
עד שלירון הקפיצה אותי כשדפקה על השולחן
לא כל כך הקשבתי לה….
המבט המודאג של דניאל היה תקועה במוחי…
הבלונדינית הזאת נכנסה ונישקה אותו
ואז היא קמה עצבנית וישבה ליד גל
השיעורים עברו מהר,וסוף סוף הביצה
חיכתי לבנים מחוץ לבית ספר ונעשנתי על האוטו של נתי
התיק שלי היה מונח בצד השני ופתאום שמעתי אותו נופל
שירה עמדה לידו והתיק נפל בשלולית בוץ
״אופס…סליחה״,אמרה וצחקה
״זה בסדר״,לקחתי את התיק הרטוב והנחתי אותו בחזרה על האוטו
״לא שמעי…פשוט עצבן אותי כל הקטע הזה״,אנרה לי לפתע ומשכה לי תאוזניות
״מה את סתומה?…מה הבעייות שלך?״,שאלתי עצבנית
״תזהרי להתקרב לדניאל…הוא שלי ואם אני רק רואה אותך מדברת איתו אני מפוצצת אותך״,אמרה לי
״קודם כל איומים לא עלי!…ודבר שני מי בכלל מתקרב לדניאל״,אמרתי
״שמענו…בקיצור תזהריי!״,אמרה לי ונתנה לי דחיפה קטנה ואז הלכה
״מה היא רצתה ממך?״,שאל אותי תומר כשהוא התקרב אם אוראל ונתי
״כלום״,אמרתי
לא סיפרתי להם בגלל שלא רציתי לא היה לי כוח שהח יתערבו לי לחיים כאילו שאכפת להם
נכנסתי וישבתי