״סיפורי ערסים – ליאן ודניאל״ פרק 29 פרק אחרון חלק ב׳

ישבתי מרוכז…מתחנן שליאן תצא מזה
״דניאל!״,שמעתי את הקול של אוראל
הרמתי את ראשי וראיתי אותה,את תומר,לירון,ונתי..
כולם היו לחוצים
״מה קרה לה?״,תומר שאל מודאג
״מישהו כנראה פרץ לבית…ודחף אותה מהמדרגות״,אמרתי להם
״מי יכול לעשות דבר כזה נורא!״,אוראל בכתה ונתי חיבק אותה
״מה איתה עכשיו?״,תומר שאל
״עדיין לא אמרו לי…״,אמרתי והתישבתי
ישבנו כולם…קמתי,התישבתי…התחרפנתי כבר!
״למה זה לוקח זמן!״,שאלתי עצבני ונתתי אגרוף לקיר
״דניאל תירגע…״,אמרה לי אוראל
הרופא התקרב וכולנו קמנו
״אתם מהמשפחה של ליאן?״,שאל
״כן״,עניתי במהירות והתקרבתי
״המצב של ליאן עדיין קשה…אבל התינוק ניצל..״,אמר לנו
התינוק ניצל?…וליאן!..מה עם ליאן!
אוראל ולירון התפרצו בבכי ותומר ונתי חיבקו אותן כששניהם שבורים
״היא קיבלה מכה חזקה בראש…והניתוח היה קשה..״,אמר לנו
״תגיד ישר….מה הסיכוי שלה?״,שאלתי שבור לגמרי
״ארבעים אחוז שליאן תחייה..״,אמר במבט מצטער
הוא הסתובב והלך
אחרי כמה זמן האחות קראה לי…אם אני מוכן לראות את התינוק
הלכנו לקומה שאיפה כל התינוק
״הוא שם..״,חייכה
ראיתי אותו קטן לגמרי…הוא שכב וכמה מכשירים מחוברים אליו..
״למה זה?״,שאלתי
״הוא נולד מוקדם…הוא צריך תמכשירים האלה לבנתיים״,אמרה
״רוצה לקחת אותו?״,שאלה אותי
הנהנתי והיא נתנה לי אותו
עטפתי אותו בין זרעותי…ליאן לא יכולה לעזוב ככה…להשאיר את התינוק הקטן הזה לבד…היא לא יכולה להשאיר אותי לבד…
דימע זלגה מעיני על השמיכה שעטפה אותו
ליאן אני מתחנן ממך!
נתתי את התינוק לאחות ויצאתי
הלכתי לחדרה…על ראשה תחבושת וכמה מכשירים שעזרו לה לנשום
החזקתי את ידה
״ליאן בבקשה!…אני מתחנן ממך!…אל תשאירו אותנו לבד…אותי ואת הבן שלנו!״,אמרתי לה בוכה
ישבתי לידה ובכיתי לעצמי…בחיים לא בכיתי ככה…ליאן היא כל חיי
הבאנדם היחיד שבו הצלחתיי לצאת מכל החרא הזה!
ראשי היה על ידה כשדמעות זולגות מעיני
לפתע היד שלה זזה
הרמתי את ראשי במהירות וראיתי אותה פותחת את עיניה…
״ליאן!..״,קמתי בהלם והסתכלתי עליה
היא פתחה לאט את עיניה…
רצתי במסדרון לקרוא לרופא והוא בא אחרי גם האחרים קמו ורצו
הרופא ביקש ממני לחכות בחוץ ונכנס לשם עם האחיות
אחרי כמה דקות הוא יצא
״היא בסדר!…היא ניצלה״,חייך אלינו,לחצתי את ידו ונכנסתי
ליאן שכבה במיטה ועיניה פתוחות
הסתכלתי עליה בחיוך והיא חייכה גם
התנשקנו וזה היה מהיום הכי קשה להיום הכי מאושר…

מנקודת המבט של ליאן

אחרי שהתעוררתי דניאל לא רצה לעזוב אותי
כולם באו ודאגו לי
אחד אחרי השני חיבקו אותי בחוזקה ולא עזבו
האחות הגיעה עם התינוק הקטן שלנו…הייתי כל כך מאושרת
״תגיד שלום לאמא…״,דניאל חייך כשהחזיק אותו והעביר אותי אלי
החזקתי אותו…ופשוט בכיתי מהתרגשות…הוא מדהים
״שלום קטנצ׳יק״,לחשתי לו ושיחקתי עם ידו הקטנה
כולם הסתכלו עלינו עם חיוך ענק על הפרצוף,התרגשו ממנו כל כך
לפתע הדבר שהכי לא ציפיתי לו…בפתח הדלת עמד אבי…הוא היה עם וורוניקה..היא חייכה אלי והוא הסתכל עלי
הוא היה שונה…היה לו זקן,הוא היה חיוור ועייף..
כולם יצאו ודניאל נישאר כי בקשתי
נשארנו אני אבי ודניאל והתינוק הקטן באותו חדר
״אני…לא יודע מה לומר לך..אני מצטער ליאן״,אמר לי וליטף את פני
הסתכלתי עליו בדמעות וחייכתי
״אני מצטערת כל כך אבא..״,אמרתי בבכי
״אני יותר נסיכה שלי…״,אמר לי בדמעות וחיבק אותי חזק
״מצטער על הכל…״,ליטף את שערי וחיבק אותי חזק
אחרי שהתנתקנו הוא בירך את דניאל
ודניאל נתן לו את התינוק הקטן שלנו
אבי עטף אותו בידו וחייך…

הייתי מאושרת!..נולד לנו בן מקסים…ושמו?…איתן
נהיינו הורים מאושרים וזוג אוהב לנצח!