״סיפורי ערסים – ליאן ודניאל״ פרק 27

מנקודת המבט של אוראל

השבוע הזה היה קשה…עצרו את המורה
נתי מסולק מהבית ספר למרות הכל,והיום המשפט שלי…אני מפחדת נורא!

״היי..״,עמדתי בפתח הדלת של חדרה של ליאן
״היי..״,חייכה
״אמ…ליאן מה קורה בינך לבין תומר?״,שאלתי
הם מתנהגים מוזר כבר ולא כמו פעם
היא הורידה את ראשה ושתקה
ישבתי מולה וחיכיתי שהיא תדבר
״אני בהריון..״,אמרה
הסתכלתי עליה בהלם…בגלל זה היא כעסה עלי שאבא סולח לי
״אני מצטערת ליאן…״,אמרתי לה וחיבקתי אותה חזק
״ומה יקרה עכשיו?״,שאלתי
״כלום…אני כבר לא יכולה לעשות הפלה ו…אבא יהרוג אותי״,אמרה
״טוב…מה איתך חוץ מזה?״,שאלה אותי
״אני מפחדת…״,אמרתי
״יהיה טוב..״,אמרה לי וחייכה

לא ישנתי כל הלילה הזה…הייתי לחוצה
״אוראל ביטון…שותפה לרצח של ירון דנינו״,אמר השופט
עמדתי מולה ורעדתי אני לא מאמינה שאני הולכת להכנס לאיזה מקום כמו כלא…על כלום
״עדיין לא רוצה לספר לנו מי הרוצח?״,שאל אותי
נזכרתי במשפט של אדיר ״אני הרצח את כולם…״
לא עניתי
״אוראל ביטון את תכנסי למוסד לעברינים במשך שנה הכל יכול להשתנות עם תגידי לנו מה הרוצח״,אמר והסתכל עלי פעם אחרונה
שוב פעם שתקתי
הוא דפק בפטיש שלו וקם
השוטרים תפסו אותי ואבי צעק
״חכו רגע…תנו לנו דקה״,אמר לשוטרים
השוטר שיחרר אותי והתרחק קצת
״אוראל נוציא אותך משם…אני מבטיח לך״,אמר לי אבי
הנהנתי בדמעות,הוא חיבק אותי חזק,ואחריו נתי ותומר
עמדתי ליד ליאן ולחשתי לה
״תפתחי לי לפחות שאני יהיה דודה ותשמרי על עצמך״,לחשתי לה
היא הנהנה בדמעות וחיבקה אותי

מנקודת המבט של ליאן

שכבתי בחדרי לבד…זה פשוט דבר מפגר!…הם אמורים להבין שהם מאיימים עליה
״היי..״,דניאל דפק בדלת ונכנס
״היי..״,אמרתי לו
הוא נשכב לידי ושמתי תראש שלי עליו
״אל מה את חושבת?״,שאל אותי למרות שידע את התשובה…
״על החיים..״,אמרתי לבסוף
״ועל התינוק?״,שאל בחיוך קטן
״זה מפחיד לדעת שעוד כמה חודשים אני יהיה אמא..״,אמרתי לו
״ליאן אני לא לוחץ עליך אבל…את פשוט חייבת לספר לאבא שלך…״,אמר לי
הסתכלתי עליו והוא צדק,הוא בעצמו פחד אבל הוא לא יכל לסבול שאני נכנסת ללחץ ואני יכולה לעשות לתינוק נזק
ירדנו למטה אני ודניאל
אבא שלי ישב עם נתי וורוניקה,ותומר היה בחוץ…מוזר שבכלל לא פנה לדניאל
״אבא אני…צריכה לספר לכם משהו״,אמרתי בקול רועד ולחוץ ולחצתי את ידו של דניאל
״מה קרה?״,שאל אותי והסתכל עלי
״אה…אני…בהריון..״,אמרתי
המבט שלו ניהיה עצבני
״את עובדת עלי ליאן?…כי זה ממש לא הזמן״,אמר לי
״אני נראת לך צוחקת?״,שאלתי עצבנית מאיפה העזתי לדבר ככה…
הוא עמד ועצר במקומו לתפע קפץ על דניאל ותפס לו תחולצה
״אבא לא!״,צעקתי ותפסתי את ידו
״את תסתמי! אני לא רוצה לשמןע אותך יותר!״,צעק אלי
״תירגע..״,וורוניקה אמרה לאבי
הוא עזב את דניאל והתרחק
״תוציאי אותם מפה…את מתה בישבילי ליאן ״,אמר אבי ואז פנה לוורוניקה
וורוניקה הסתכלה עלי בדמעות
״אבא…״,אמרתי בבכי
הוא עלה לחדרו וטרק את הדלת
יצאתי מהבית עם דניאל והוא כבר לא ידע מה לומר…
״מה אני העשה עכשיו?״,אמרתי בדמעות
״את תבואי אלי ליאן…והכל יסתדר״,אמר לי
״אני מתה בישבילו!״,אמרתי והדמעות לא הפסיקו לזלוג מעייני
הוא חיבק אותי חזק וניסה להרגיע אותי

הגענו לביתו ושתקתי כל הדרך…הוא ניסה כמה שיכול להרגיע אותי אבל רק דמעות יצאו ממני
נתי בכלל לא הגיב ותומר לא אכפת לו…איזה אחים יש לי!

עברו כמה ימים

״ליאן…את חייבת לאכול…וגם בישביל התינוק״,אמר לי
הוא הניח צלחת מולי
״היי סתכלי עלי…אם או בלי המשפחה שלך..אנחנו נגדל את התינוק הזה ביחד…ניהיה הורים מאושרים להתינוק הזה…״,אמר לי
הסתכלתי עליו הוא היחיד שנותר לי…היחיד שבישבילו אני חייה
הסתכלתי עליו וחייוך עלה על פני
״אני אוהבת אותך..״,אמרתי
״אני יותר..״,חייך ונישק אותי
הוא חיבק אותי חזק…