״סיפורי ערסים- ליאן ודניאל״ פרק 23

״לא!…בבקשה לא..״
״תסתמי!״…
התעוררתי מזיעה
אדיר לא היה לידי,יצא בטח עם חברים שלו
יצאתי למרפסת
עבר חודש מאז שברחתי מהבית,חודש שמנסים לחפש אותי,חודש שאני נשארת פה מבלי לזוז,אדיר איתי
לפעמים יש תרגעים האלה שאני מקווה שזה רק סיוט…שאני פשוט עושה חלום רע…
שאני השתנתי לאוראל הרגילה…
שאני נזכרת ביום שבו נפרדתי מבן..
לפני חודש וחצי
״אני יכול לדעת מה הבעייה איתך?״,בן תפס אותי בחדרי
״עזוב בן!…דיי״,אמרתי לו כאב לי …בן היה היחיד שסמכתי עליו בחיים,היחיד שאהבתי,היחיד שרציתי…
״אוראל..״,התחיל לומר
״בן דיי…אני לא אוהבת אותך ואני לא רוצה אותך!״,אמרתי לו ניסיתי להישאר רגילה אבל מבפנים נשברתי
אהבתי אותו יותר מכל

חזרה למציאות..

״או אה על מה את שקועה?״,אדיר שאל אותי ונישק את צווארי
״על כלום..״,חייכתי והסתובבתי אליו..מנשקת אותו
״אדיר…הוא הגיע..״,אחד החברים שלו אמר
״אני תכף חוזר..״,אמר ויצא
הוצאתי סיגריה ולקחתי בירה

מנקודת המבט של ליאן

״תחזרו בעוד חודשים…תכף תגלו את המין של התינוק״,חייכה הרופאה
חייכתי אליה חיוך מאולץ…זה באמת תכף יראה…
״תודה דוקטור״,אמר דניאל ויצאנו
התיישבתי על הספסל ודניאל התיישב לידי
״ליאן…אנחנו נמצא פתרון..״,אמר לי
״אתה יכול להגיד את זה…זה לא אתה שמחזיק תינוק בבטן..״,אמרתי
״אבל אני האבא…אם או בלי הוא שלי..״,אמר
״למה!?…למה כל זה קרה…הייתי צריכה דווקא עכשיו להכנס להריון…אין זה הסוף שלי״,אמרתי לחוצה וקמתי
״ליאן דיי…סתכלי עלי…קודח תפסיקי עם הלחץ הזה…אמרו לך שזה לא טוב לתינוק..ודבר שני יהיה טוב…אני לא העזוב אותך..״,אמר לי
הוא חיבק אותי חזק

חזרתי לבית,וורוניקה הייתה בבית כמו כל יום מהחודש הזה
מאז שאוראל ברחה אבא שלי מתחרפן,התקשר לאלפי אנשים כדי לחפש אותה,הוא הפסיק לעבוד,וכל היום בחדר עבודה שלו כדי לדעת לפחות אם שמעו ממנה
ואנחנו ממשיכים כאילו כלום…לכולם קשה שאנחנו לא יודעים כלום מאוראל…נכון היא הרסה לכולנו תחיים ועשתה לנו סיוט…אבל היא אחותי הקונה למרות הכל…
״היי…איפה היית?״,נתי שאל
״אמ…עם דניאל״,אמרתי
״אהה…״,אמר והעביר ערוצים
לירון שלחה לי הודעה…מוזר ממתי היא זוכרת אותי…
׳היי ליאן אמ…יכולה לבוא אליך?״,שלחה לי
״כן בואי….״,אמרתי
אחרי 10 דקות היא באה,עלינו לחדרי
״אוף אני מצטערת…מצטערת,מצטערת!!…ליאן הייתי סתומה שלא הבנתי שזה מאוראל…״,אמרה לי וחיבקה אותי
״זה בסדר..״,אמרתי
״הכל בסדר?…״,שאלה
התישבתי על המיטה
״לירון אני חייבת לספר לך משהו…״,אמרתי
״מה?״,שאלה והתישבה לידי
״אני…בהריון״,אמרתי והמבט שלה השתנה
״את מה?״,שאלה בקול קצת גבוה
״ששש..״,אמרתי לה
״אני לא מאמינה!..אומיגאד ליאן אני מצטערת״,אמרה
״ורגע דניאל יודע?…״,שאלה
הנהנתי והורדתי את ראשי
״ומה לגבי האחים שלך ואבא שלך?״,שאלה
״לא סיפרתי להם…אני מפחדת״,אמרתי
״אוף ליאניי אני מצטערת..״,אמרה
השם ליאני עביר בי צמרמורת…אני זוכרת שככה אמא שלי הייתה קוראת לי…
״ומה חדש אתך?…מה עם חבר?״,שאלתי
ברגע ששאלתי המבט שלה ניהיה רציני והיא קמה
״אמ…בנתיים אני לבד״,אמרה
״ומה עם גל…חשבתי שהוא היה מתוק״,אמרתי
״כן נכון….אבל זה לא זה״,אמרה
וככה העברנו את היום הזה ביחד…

מנקודת המבט של אוראל

ישבתי בבית ששמעתי את אדיר צועק מהחדר,הוא רב אם מישהו
״אני אומר לך…אם הערב אין לך את מה שביקשתי…אתה מת!״,אמר לו וניתק
״מה קרה?״,שאלתי
״בחייאת אוראל עזבי אותי!״,אמר
״היי תירגע..״,אמרתי עצבנית
״אל תתחילי לשגע אותי אוראל!״,צעק
התעצבנתי והתחלתי ללכת לכיוון הדלת
״לאן?..״,שאל עצבני
״לנשום..מותר לי?״,שאלתי עצבנית
״אל תתחיל לשחק לי אותה רגישה…״,אמר
״יואו אתה פשוט בחור מחרפן!״,צעקתי אליו ויצאתי
״בואי לפה..״,משך את ידי והחזיר אותי לבית
״עזוב אותי..״,אמרתי לו
הוא תפס את ידי וחיזק את האחיזה
״את לא ככה תלכי״,אמר לי
המשפט הזה הזכיר לי את האותו ערב
התרחקתי
״מה ישלך?״,שאל
״כלום…״,אמרתי והורדתי את ראשי
״היי…״,אמר והתקרב אלי
הוא חיבק אותי ואז נישק אותי

מנקודת המבט של לירון

חזרתי לבית הרגשתי חרא שלא סיפרתי לליאן שאני יוצאת עם תומר..
״תומר..״,אמרתי לו והוא קם במהירות
״היי מה את עושה פה?״,שאל
״אמ…אני…לא הצלחתי לספר לליאן..״,אמרתי
״אבל היא תיהיה חייבת לדעת..״,אמר לי
״תומר היא אחותך…תדבר איתה אתה..״,אמרתי
״ואת חברה טובה שלה…תדברי איתה״,אמר לי
״אוף ואוי אתה לא מבין!״,התעצבנתי
״מה?״,שאל מבולבל
״תקשיב..זה לא הזמן…מספיק עובר עליה דברים..״,אמרתי
״מה..מה?…למה מה יש לליאן?״,שאל
״כלום..״,עניתי במהירות
סתומה אני!

מנקודת המבט של אוראל

עוד שבועים עברו

אדיר התחיל להתחרפן ולבעוט בכל מקום,מעיף מלה דברים…הוא כבר שבוע לא נגע בסמים וזה מה ששיגע אותו
״תירגע קצת…״,אמרתי לו
״אל תשגעי אותי..״,צעק אלי
״אתה חולה נפש..״,אמרתי לו
״שתקי..״,צעק בעצבנות
״תגיד מה אני נראת לך?…אחת שתדבר אליה אך שבאלך?״,צעקתי אליו
״אמרתי לך לשתוק!״,צעק אלי והחטיף לי איזה אגרוף
נפלתי על הרצפה
״אני…מצטער אוראל…״,התכופף לעברי
״אל תיגע בי!״,אמרתי לו ודחפתי אותו
קמתי ויצאתי מהבית ….