״סיפורי ערסים – ליאן ודניאל״ פרק 20

מנקודת המבט של ליאן

ישבתי לחוצה,אנשים והמבטים שלהם שמנסים לדעת מה יותר חמור מהמצב שלהם.
׳ליאן איפה את?…קבענו להיפגש ב4׳,דניאל שלח לי הודעה והרגשתי בחילה
הסתרתי מכולם שאני כאן…ידעתי שיש לי משהו
האישה שהייתה לפני יצאה ונכנסתי אחריה.
הרופא הקליד במחשב שלו כמה שניות ואאז הסתכל עלי בחיוך,משלב את ידיו על השולחן
התחלתי להסביר לו את מצבי והוא נעשן לאחור
״תשכבי שם״,אמר לי
נשכבתי והלחץ פשוט הרג אותי
הוא בדק אותי ושאל את השאלות הצפויות…
כבר לא שמעתי כלום אחרי שכבר אמר לי
״את בהריון…״
המשפט הזה שהתנגן במוחי שניה אחרי שניה
פשוט עמדתי להתעלף באותו רגע…רק עכשיו הבנתי למה נכנסתי…החיים שלי עומדים להשתנות…

מנקודת המבט של אוראל

עברו ימים ארוכים שבו הייתי בודדה עם עצמי…
הייתי מותאשת,גמורה,מיואשת…
המשפחה הנחמדה שלי ישר סיבבו תראש והמשיכו בחיים שלהם
ליאן מסתגרת בחדר ומוציא חיוך בכל פעם ששואלים אותה מה שלומה
תומר התחיל לשחק כדורגל וממש מרוכז במשחק שלו
ונתי…החיים אצלו יפים
״אוראל!…הפעם עלית עד לכאן!…״,הנורה דפקה על השולחן בעצבנות
״מה?״,שאלתי עצבנית
״אם את לא מגישה לי את העבודה הזאת מוכנה עד מחר!…את לא עולה כיתה!״,אמרה לי והתקדמה לשולחן שלה
קמתי בעצבנות ולקחתי את הציוד שלי,ויצאתי מהכיתה.
הלכתי לשירותים וזרקתי את התיק בצד
״היי שלא תהרגי מישהו!״,אמרה לי נערה שעישנה,היא ישבה על הרצפה והסתכלה עלי
״מי את?״,שאלתי אותה
״מישהי שאולי תציל לך תחיים״,חייכה
״רוצה?״,שאלה ופתחה את הקופסה של הסיגריות
לקחתי אחת ועשנתי
״את נראת…רע מאוד!״,אמרה לי
הסתכלתי על עצמי במראה ובאמת הייתי זוועה!…עיגולים שחורים מתחת לעינים..ומבט חיוור ועייף
״יש לי משהו בישביל זה״,היא קמה והוציא מתיקה קופסה עם כדורים
״לא…״,אמרתי
״תאמיני לי שזה יעזור לך…הורידו אותי כיתה ורק בגלל זה החזירו אותי״,אמרה לי
הסתכלתי עליה מעבר המראה ואז העפתי מבט בכדורים
היא הניחה אותם על הכיור ויצאה
הסתכלתי על הקופסה…טוב מה יש לי להפסיד?
לקחתי כדור אחד ואז עוד אחד
וככה הכל נמשך…עד שמצאתי את עצמי רוקדת עם בנים שנצמדו עלי ממש,ואני הייתי שיכורה
זאת שהביא לי תכדורים קוראים לה אלין
ואני והיא התחברנו ממש
״היי אוראל..תכירי זה אדיר״,אמרה לי ואיזה בחור נירא בן 20+,חתיך התקרב
״היי״,חייך אלי
״היי״,חייכתי
והתחלנו להכיר,ועברתי ערב מושלם

״איפה היית כל הלילה!״,צעק עלי נתי כשנכנסתי בסביבות ארבע לפנות בוקר
״תירגע ותפסיק לצעוק״,אמרתי לו
״שאלתי שאלה!״,התעצבן
״רד ממני!״,אמרתי
״אוראל!…את לא הולכת מפה עד שאת אומרת לי איפה היית!״,צעק ותפס את ידי
״אתה לא אבא שתגיד לי מה לעשות!…את סתם אחד מטומטם שמחשיב תעצמו לאח!…אתה אח שלי רק בישביל להגיד לי מה לעשות..״,אמרתי לו
״את יודעת מה?….לא כבר נשבר והפעם אני רציני!..תעשי מה שאת רוצה!,אבל עכשיו…אני לא מכיר אותך יותר״,אמר עצבני ועלה
נשארתי במקומי ונקרעתי בתוך תוכי…אם רק הוא היה יודע מה עברתי…אם רק הוא היה יודע מה קרה לי…אבל אני שמה לב שבכלל לא אכפת לו,רק מעצמו וזהו!
עברתי ליד החדר של ליאן,הדלת הייתה חצי פתוחה,היא ישנה עם חיוך מרוח על הפרצוף ופשוט נקרעתי! אני שונאת אותה
׳היי אבי׳,שלחתי הודעה לחבר הכי טוב של האויב שלה
׳אוראל?…פשי מה קרה חזרת מהמתים?׳,שלח לי
׳כן כן…הייתי במצב קשה חח…תגיד באלך לעשות לי טובה?׳,שלחתי לו
׳בתנאי שתסכימי ללילה?׳,שלח
׳סגור..;)״,שלחתי לו וחייכתי לעצמי
הנחתי את הטלפון על השידה ולקחתי כדור הרדמה…חוזרת לסיוט