״סיפורי ערסים- ליאן ודניאל״ פרק 19
מנקודת המבט של אוראל
עבר חודש! אני ובן ביחד מאוהבים
ליאן ודניאל חזרו להיות ביחד שני דביקים,נתי גילה בהתחלה לקח קשה גם הוא ואז שמח בישביל ליאן.
הכל היה מושלם וטוב…אבל כמו תמיד מישהו חייב להרוס…
בזמן האחרון אני עסוקה הרבה…אני עוזרת למורה והיום הזה..לא השכח לעולם…
״היום עבר מהר..״,אמר לי המורה כשהיינו לבד בכיתה
״כן…״,אמרתי וסדרתי תשולחנות
״תשתחרי קצת מה עובר עליך?״,שאל והתקרב אלי
״אמ..אני חייבת ללכת״,אמרתי ולקחתי את התיק שלי
״כל כך מהר?…רציתי שתיראי את הציור של הילד הקטן״,אמר לי
״אני הראה אותו…פעם הבאה״,חייכתי
״חכי…אני…לא יכול לתת לך ללכת״,אמר ורץ לעבר הדלת
התחלתי ליבהל ממש…
״מה?״,שאלתי מבולבלת
״אני…״,הוא התקרב אלי ונצמדתי לקיר
״אני באמת חייבת ללכת״,אמרתי בקול מובהל
״אני יודע.. אני יודע…אבל לא״,אמר וליטף את פני
דימע זלגה על ידיו כשליטף אותי
״לא..אל תבכי״,אמר לי
״בבקשה…תן לי ללכת״,אמרתי בדמעות
״זה מאוחר…״,אמר והתחיל לנשק אותי בעדינות ואז קרע לי את החולצה
״לא!״,צרחתי ואז הוא הוא הפיל אותי באגרסיביות
״תשתקי!…גם ככה לא ישמעו אותך!״,צעק אלי ונשכב עלי
הוא הוריד ממני את הבגדים ונישק אותי
וקרה מה שקרה….הבנאדם הדוחה הזה אנס אותי…
מנקודת המבט של ליאן
היום אבא חוזר וישבנו כל המשפחה,הוא רצה להכיר את דניאל וזה היה טוב
גם וורוניקה באה
אבא התחיל להתעצבן כששם לב דאוראל לא כאן
״היא…בטח עדיין מתעכבת״,אמרתי
״אמרתי לה שהערב אנחנו ניהיה ביחד״,אמר
״אבא…היא בטח בדרך״,אמר נתי והסתכל עלי ואל תומר
״אני הולכת להביא עוד שתיה״,אמרתי
״בוא תומר נעזור לה״,אמר נתי וקמנו
״איפה היא יכולה להיות?״,תומר שאל ונתי התקשר
לפתע שמענו את הדלת ואוראל נכנסה
״אוראל?..איפה היית?״,אבי שאל אותה
היא הייתה מוזרה…
״אני עייפה..״,אמרה והתקדמה למדרגות
״שאלתי שאלה אוראל״,אבי התעצבן
״שמעתי!…אני עזרתי…לחברה וזהו״,אמרה ועלתה
עליתי אחריה ונכנסתי לחדרה
״היי מה קרה?״,שאלתי אותה
״כלום ליאן…עזבי אותי״,אמרה בעצבנות וסגרה את הדלת
למחרת
״מה קורה?״,שאלתי כשראיתי את תומר ונתי דופקים בדלת של אוראל
״היא לא רוצה לקום…״,אמר תומר
״עשיתם מזה סיפור…תנו לה יום חופש לא נמות מזה״,אמרתי וירדתי
״את לא חושבת שהיא מתנהגת מוזר מאתמול?״,שאל נתי
לפתע אוראל יצא לבושה בג׳ינס צמוד וקפוצ׳ון ארוך,פניה היו חיוורות ואדומות
״מה ישלכם?…״,שאלה עצבנית
״את לא מרגישה טוב?״,שאל אותה נתי
״אני בסדר גמור..״,אמרה
היא יצאה מהבית והלכתי אחריה
״אוראל…חכי״,רצתי אחריה
״מה את רוצה ליאן?…שתחררו ממני!״,אמרה
נתי תפס את ידה והיא ישר דחפה אותו,היא נהיית כולה עצבנית
״היי תירגעי..״,אמר לה מודאג
״אני הולכת ברגל״,אמרה והלכה
נכנסו שלושתנו לאוטו שואלים את עצמנו מה עובר על אוראל
באמצע הנסיעה התחלתי להרגיש בחילה נוראית
״נתי תעצור..״,אמרתי לו והוא עצר
יצאתי מהאוטו והקאתי
״מה נסגר איתכם היום?״,שאל נתי ויצא אחרי
״את בסדר ליאן?״,תומר שאל אותי
״כן תכנסו אני תכף באה..״,אמרתי
לא סבלתי שנדבקים אלי כשאני מקיאה
אחרי 10 דקות התחלתי להרגיש יותר טוב,תומר קנה לי בקבוק מים ואז חזרנו לדרך
״אם את לא מרגישה טוב תחזרי לבית״,אמר לי תומר
״אני בסדר…בטח אכלתי משהו לא טוב אתמול״,אמרתי לו וידעתי שזה לא נכון…בזמן האחרון יש לי הרבה בחילות וכאבי בטן…אבל אני לא לוקחת רציני
מנקודת המבט של אוראל
הגעתי לבית ספר באיחור…יופי באמת השיעור הראשון מתחיל עם זה שהרס לי תחיים
נכנסתי לכיתה ותקפה אותי בחילה כשראיתי אותו
עלו לי פלאשים מאתמול
צרחתי וצרחתי ואף אחד לא שמע אותי…
״אפשר לדעת למה באת באיחור?״,שאל אותי
״אני…לא קמתי״,אמרתי
״לכי למצוא לך מקום..״,אמר לי
ישבתי לבד הפעם ובן הסתכל עלי בשאלה ׳למה לא לידי?׳
התעלמתי ממנו ושמתי באוזני אוזניות
הייתי עייפה כל כך..לא ישנתי כל הלילה,ברגע שהעיינים שלי נסגרות אני נזכרת בזה
על הגב שלי היה סימן כחול גדול….
הוא פשוט דחף אותי באגרסיביות לעבר הקיר כמה פעמים,צרחתי מכאבים ובכיתי,הוא זרק אותי לעבר הרצפה ופשט אותי והוא מעלי…
מיד מגע של מישהו העיר אותי מהזכונות האלה וקפצתי
״מה קורה?״,שאל בן מודאג
רק אחרי כמה שניות שמתי לב שדמעות זלגו מעצמן וקמתי
וישר יצאתי מהכיתה,רצתי לשירותים והפעם נתתי לעצמי להתפרק…למה זה חייב לקרות לי?…אף אחד לא יאמין לי!…
ואני שונאת את כולם! על שיש להם חיים יפים כל כך ורק אני סובלת…פתאום התחלתי להרגיש שינא לאחים שליי…לליאן שנאתי אותה!…הם לא מבינים כלום והם חושבים רק על עצמם
נתי שרודף אחרי כמו כלב ולא באמת דואג לי
ותומר?…תומר אני בכלל לא יודעת מי הוא
שונאת אותם על שהם החזירו אותי לחיים…אם הייתי מתה כלום לא היה קורה
ובן?…לא מגיע לו בכלל להיות איתי…
פתחתי את החלון של השירותים ויצאתי,ברחתי מהבית ספר….
תגובות (2)
יאוו תמשיכי עוד סיפור היום, יאוווווו זה היה קצר מידי
פעם ראשונה שקראתי סיפור ערסים עד הסוף לא כי זה לא עניין אותי – כי פשוט לא היה לי סבלנות ואולי אפילו סוג של כוח.
אני חושבת שיש חוסר של סימני פיסוק [נקודה, פסיק] ואולי גם של רגשות.
פאקינג אונסים אותה! אלפי רגשות אפשר להביע מהסיטואציה הנהדר שהעלית פה; כעס, דאגה, אכזבה, גועל, עצב, הלם ואני הרגשתי במה שסיפרת בעיקר כעס והכי הרבה גועל, בגלל שהזכרת את המילה "דוחה".
חוץ מזה, תמשיכי.