״סיפורי ערסים – ליאן ודניאל״ פרק 18
מנקודת המבט של דניאל
הלכתי עם אוראל לאיזה מסיבה…הייתי מתוח לראות את ליאן,הייתי מפגר שפגעתי בה ככה!
״תודה אוראל״,אמרתי
היא חייכה וסימנה לי עם ראשה שהיא בטח בחוץ
יצאתי לבחוץ וראיתי את ליאן שיכורה…
איזה אחד חיכה שהיא תשתכר כדי להכניס אותה מיטה…
״ליאן?״,התקרבתי אליה
״דניאל..״,היא אמרה שיכורה לגמרי וקפצה אלי
״זה…רק רציתי לעזור״,הבחור ניסה לבלבל לי תמוח וברח
״כמה שתית?״,שאלתי את ליאן ותפסתי אותה
״אה…לא יודעת״,צחקה
לקחתי את הכוס מידה והנחתי על השולחן
״לא…אני רוצה עוד״,אמרה
״אנחנו חוזרים הביתה ליאן״,אמרתי לה והתקדמנו לבית
״לא…תעזוב אותי..תחזור לכלבה שלך״,אמרה בעצבנות והתרחקה ממני
כמה שהיו לידנו הסתכלו ותפסתי שוב את ליאן
הרמתי אותה ויצאנו
״ליאן…כל מה שקרה זאת הייתה טעות!״,אמרה לה כשהיא ישבה באוטו וראשה למטה
״זה מה שהיה כל כך דחוף אתמול?״,שאלה מבלי להסתכל עלי
״ליאן אני נישבע לך שלא ידעתי שהיא תבוא…הייתי אתמול עם חבר ושתינו וחזרתי קצת שיכור
היא הייתה אצלי ואני נישבע לך שלא קרה כלום מעבר לנשיקה״,אמרתי והיא הסתכלה עלי
״ולמה היא הייתה איתך במיטה?״,שאלתי
״היא אמרה לי שהעייפו אותה מהבית שלה ולא היה לא איפה לישון….אמרתי לה לישון בחדר שלי…ואני נרדמתי בסלון ולמחרת מצאתי אותה לידי…ליאן אני נישבע לך שלא קרה כלום״,אמרתי
״אני…לא יודעת…״,אמרה ודימע זלגה מעיניה
״ליאן תסתכלי עלי…אני אוהב אותך!״,תפסתי את פניה ואמרתי
״הבטחת שלא נפגע בי…״,אמרה
הורדתי את ראשי
״ליאן…״,התחלתי לומר
״אני רוצה לחזור הביתה״,אמרה
התחלתי לנסוע לעבר ביתה וכל הדרך היה שקט
״תודה…״,אמרה ויצאה
״ליאן…״,אמרתי ויצאתי אחריה,נעמדתי מולה
״אל תתני לזה להיגמר ככה…אני מתחנן תחשביח על זה..״,אמרתי
היא הסתכלה עלי והנהנה ואז הלכה
מנקודת המבט של ליאן
החזקתי את הדמעות כשעמדתי מולו ואז הלכתי במהירות לבית
ברגע שסגרתי את הדלת הדמעות זלגו
נעשנתי על הדלת ופשוט נקרעתי…למה זה תמיד חייב לקרות?
״היי…״,תומר עמד מולי והסתכל עלי בעצב
הוא התקרב אלי וחיבק אותי
מנקודת המבט של אוראל
למחרת
קמתי,התקלחתי,לבשתי ג׳ינס סקיני,קפוצ׳ון וורוד קצת גדול עלי,ונעלי נייק
פזרתי את השיער,עשיתי קצת מחליק,אילינר ויצאתי
״בוקר..״,אמרתי וירדתי
ליאן ישבה ושיחקה עם הביצה שגלוריה הכינה לה ( כן אבא רצה אחת שתכין לנו ארוחות)
״תאכלי ליאן…זה יעשה לך טוב״,אמרה גלוריה
״אני הלך לבית ספר״,אמרה וקמה
״ליאן…״,קראתי לה
״מה?״,הסתכלה עלי בעיינים עצובות ועייפות
״אם זה לא…את חייבת להראות לו שאת חזקה״,אמרתי
היא חייכה
״הי הי לאן?…לא מחכות לנו?״,שאל נתי כשהוא ותומר יורדים
״חיכינו רק לכם״,חייכתי
נכנסנו לאוטו וליאן שמה לעצמה שירים חזקים
היא יצאה במהירות כשנתי חנה את האוטו
״מה עובר עליה?״,שאל אותנו
״תדבר איתה..״,אמרתי ויצאתי
״נו רציני…מה קורה לה?״,נתי בא אחרי
״אם היית מתענין בה קצת יותר היית יודע…״,תומר אמר לו והלך
התקדמתי ללוקר שלי והכנסתי את הדברים שלי
לפתע מצאתי וורד לידי וכשהסתובבתי ראיתי את בן
״היי״,חייכתי
״שלום להכי יפה..״,חייך ונישק אותי בלחי
״נעשה משהו הערב?״,שאלתי
״כן…חשבתי על משהו״,חייך
״מה?״,נהיית סקרנית
״הפתעה..״,אמר וקרץ לי
מנקודת המבט של ליאן
נכנסתי לכיתה ועברתי ליד דניאל
הוא ישב לבד הפעם,שיחק עם העט שלו והיה עצבני ומבואס
ישבתי בסוף ליד לירון
״היי…לא בבקשה לא הפרצוף הזה!״,אמרה לי לירון בעצב
״זה הפרצוף שאני רגילה כבר..״,חייכתי בעצב
״די…הערב אני ואת חייבים לצאת ולהכיר בנים״,אמרה
המורה נכנסה לכיתה ואחריה תלמיד שלא הכרתי
״לפני שאני מתחילה אני רוצה שתכירו את אבי,הוא תלמיד חדש״,אמרה
הוא התקדם למקום פנוי והשיעור התחיל
הייתי בבועה שלי…הייתי עייפה ועצובה…
״ליאן?…אולי תרצי לגשת לפתור תתרגיל״,אמרה לי המורה
קמתי ולפתע נפלתי
המפגר הזה בשם אבי שם לי רגל בכוונה
״תגיד אתה מפגר?״,שאלתי עצבנית וקמתי
״העדפת לפול עלי?״,שאל בחיוך
״ילד סתום!״,אמרתי
״ואת כלבה..״,אמר
מי הוא בכלל הדבע הזה?
״לא שמעתי טוב…מה אמרת?״,התקרבתי אליו
״מספיק שניכם…אבי תבקש ממנה סליחה״,אמרה המורה
״על מה המורה?…אמרתי לה תאמת״,צחק
״תגיד את זה שוב?״,דניאל התערב הפעם והתקרב אליו
״או…חברה שלך?״,שאל את דניאל
״מספיק שלושתכם!…למנהל עכשיו״,צעקה המורה
״אתה לא צריך להתערב…״,אמרתי לדניאל
״אני יודע…אבל אין לו בכלל מה לדבר אליך ככה״,אמר
״שמעתי שאת לוקחת הרבה לילה״,צחק דניאל הפעם התעצבן ממש והחטיף לו אגרוף
אבי הזה נפל
נזכרתי…אך יכלתי בכלל לשכוח,הוא היה החבר הכי טוב של דביר
לבסוף המנהל אמר שדניאל בעונש ונישאר בבית לשבוע
כשחזרתי לבית גל התקשר אלי ואמר שדניאל ואבי רבו מכות אחרי בית ספר
״אני צריכה לזוז..״,אמרתי וקמתי
״לאן?״,תומר שאל
״לדניאל…״,אמרתי ויצאתי
הגעתי לבית שלו גל היה שם
״הוא למעלה..״,אמר לי גל ויצא מהבית
עליתי והתקדמתי לחדרו
״דניאל?״,שאלתי ונכנסתי
הוא ישב על הרצפה בצד כשבקבוק ריק לידו
״ליאן…?״,שאל בקול שיכור
״הגזמת עם השתיה…״,אמרתי
״אני שבור ואת יודעת..״,אמר
ישבתי על ברכי והתקרבתי אליו
היה לו פנס בעיין ותחך על הגבה
״למה רבת איתו?״,שאלתי
״אין לו מה לדבר אליך ככה בכלל ליאן…״,אמר
קמתי ולקחתי ניר
יבשתי לו את הדם שהיה והוא הביט בי
״מיום ליום אני מאוהב בך יותר״,אמר לי
הסתכלתי עליו וידעתי שהוא אומר אמת וזה לא מהאלכהול
״קדימה קום..״,אמרתי ותפסתי את ידו
הוא קם בלי להיות קשה
״ליאן אנחנו לא יכולים להיפרד ככה…אני אוהב אותך״,עצר אותי
״די דניאל״,אמרתי הפעם לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו
״ליאן תסתכלי לי בעיינים ותגידי לי שאת לא אוהבת אותי״,אמר
הורדתי את ראשי
הוא שם את ידו מתחת לסנטרי והרים את ראשי
ואז התקרב אלי ונישק אותי…התגעגעתי אליו כל כך…יום אחד והוא כל כך חסר לי
הנשיקות שלו,החיבוקים,החמימות…התגעגעתי לזה כל כך
נפלנו על המיטה שלו והמשכנו להתנשק
הוא התחיל לוריד ממני את הקפוצ׳ון ואז את חולצתו
הוא עצר לדקה
״את…בטוחה?״,שאל אותי
הנהנתי והמשכנו להתנשק וזה קרה….
תגובות (5)
תמשיכיייייייייייי
יואוווו היא סלחה לו הם היו חייבים להשלים גם מאוהבת בסיפור הזה פשוט מאוהבת ואין לי מילה אחרת
תמשיכייי!
תמשיכי מושלם!;)
המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך המשך!!!!!